תלמידות ותלמידים יקרים, בימים אלה, ימי הזיכרון של העם היהודי מצאתי לנכון לכתוב על תפקידם של בני הנוער בתקופת השואה והתקומה. תקופת השואה גזלה ממיליון וחצי ילדים יהודים את ילדותם. לעתים קרובות נאלצו הילדים להתבגר מהר מהצפוי ולקבל על עצמם אחריות כבדת משקל לגורלם, ולהתמודד עם המצוקות שכפתה עליהם המלחמה. ערב מלחמת העולם השנייה, היו מאורגנים במסגרת תנועות הנוער היהודיות בפולין כמאה אלף בני נוער. תנועות הנוערהיהודיות הראשונות קמו בגרמניה ובפולין במהלך המאה ה-19. הסיבה העיקרית להיווצרותן של תנועות נוער יהודיות הייתה האיסור הלא רשמי על השתתפותם של נערים יהודים, אשר אף בתקופה זו נחשבו כ"נטע זר". כתוצאה מכך, בשונה מתנועות הנוער הלא יהודיות, אשר נשאו על דגלן את אידיאל הלאומיות האתנית והפוליטית, פיתחו תנועות הנוער היהודיות זיקה חזקה, גם אם מגוונת בעוצמתה בין התנועות, למסורת היהודית. התנועה הייתה מוקד משיכה בלתי-רגיל בשל היותה מסגרת חינוכית בלתי-פורמלית. כמו כן, קן התנועה שימש תחליף למשפחה הגרעינית ובו נקבעו מערכות היחסים בתוך התנועה. תנועות הנוער הציוניות הכינו את בני הנוער להגשמה – לעשייה הנכספת הנובעת מהאידיאל – עלייה לארץ ישראל: עזיבת המשפחה ומעבר לארץ אחרת, לאקלים לא-ידוע, לשפה אחרת, לסביבה חדשה. ההחלטה להצטרף לתנועה מגשימה ולהכשרה לא הייתה פשוטה. מחיר ההחלטה היה, לעתים, מרידה בהורים ופרידה מהמשפחה ומאורחות החיים המוכרים. דברים אלה מחזקים בי את האמונה בכם, בני הנוער, לעורר שינוי, לדבוק במטרה ולהילחם בעבור ה"אני המאמין" שלכם. |