בחזרה לעבר, להווה ולעתיד: יום האישה הבינלאומי 2022
סילביה פוגל ביזאוי
בשנת 1910 נערך בקופנהגן לראשונה כינוס נשים בינלאומי בחסות האינטרנציונל הסוציאליסטי השני. קלרה זטקין (Clara Zetkin), שהייתה ממקימי האינטרנציונל בפאריז ב-1889, הציעה, בהשראתה של חברתה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, לואיז זיאץ (Luise Zietz), ובהשראתן של סוציאליסטיות אמריקאיות, לציין את יום האישה הבינלאומי כחלק ממאבק הנשים לשוויון, לצדק, ולשלום. שנה אחר כך, ב-1911, נחגג יום האישה הבינלאומי הראשון.
חלק מההיסטוריוניות.ים טוענות.ים כי האירוע המכוננן שאותו רצו לציין הסוציאליסטיות באותן השנים הייתה השביתה של פועלות הטקסטיל וההלבשה בניו יורק, אשר בשנת 1857 פתחו בשביתת מחאה בשל שכרן הנמוך, שעות העבודה הארוכות והתנאים הבלתי אנושיים שבהן הועסקו. השובתות נתקלו אז באלימות משטרתית אכזרית וחלקן אף נהרגו. חלק אחר בקרב ההיסטוריוניות.ים טוען כי השביתה כלל לא התקיימה, אולם מיתוס קיומה שירת את המהפכה שהמנהיגות הסוציאליסטיות רצו לקדם ואומץ בשל כך. בעיצומו של הגל השני של הפמיניזם, בשנת 1977, ה-8 במרץ הפך ליום האישה הבינלאומי, גם הוא במטרה לקדם את השוויון, הצדק והשלום בכל הגלובוס. היום קידום השוויון, הצדק והשלום כולל גם השוויון, הצדק והשלום הסביבתיים.
נראה שמבט היסטורי זה על שורשיו הפוליטיים של יום האישה הבינלאומי נחוץ לכולם, בישראל ובעולם, כל שנה מחדש. לנו למשל, הוא עוזר לא להסתנוור מהעובדה שיש היום שיא של שרות בממשלה ושיא של חברות כנסות, שהן גם מגוונות מבחינת המוצא, הלאום, המצב הבריאותי או הדת. מבט היסטורי זה גם תורם להתייחסות שקולה וחיובית מצדנו לעובדה שאסתר חיות היא כיום נשיאת בית המשפט העליון בישראל; מבט היסטורי זה גם מקנה לנו סיפוק לא קטן לנוכח העובדה שיחד עם רופאים ואחים, רופאות ואחיות מעדות שונות ומלאומים שונים, מלוות אותנו, במקצועיות וביעילות, מתחילת הפנדמיה ועד היום. בדומה לכך, מבט היסטורי זה מעשיר את הבנתנו האוהדת באשר למקום שמקבלת, בשנים האחרונות, סוגיית ההטרדה המינית.
יחד עם זאת, מבט היסטורי זה מאפשר לנו לבחון מה קרה לנשים בישראל במשך עשור וחצי של פופוליזם ימני - המוגדר בספרות כהתנגדות ל"אליטות"; הגנה על "האדם הפשוט"; הפרדה בין " אנחנו" ו"הם" והסתה בלתי פוסקת נגד אלה המופיעים כ"הם". למעשה, מבט היסטורי זה מאפשר לנו להבין כי בישראל כמו במדינות רבות בהן חל תהליך דומה, הפוליטיקה הפופוליסטית יחד עם שיח ופרקטיקות ניאו-ליברליים, הובילו לנסיגה במעמדן של הנשים, (שגם קודם היה בעייתי), בתחום המשפחה (אלימות במשפחה, הפחתה או ביטול המזונות בזמן הגירושין); בשוק העבודה (הרחבת הפערים בין הגברים לנשים ובין הנשים עצמן) ובתחום התרבותי (הפרדה מגדרית באוטובוסים, באירועים ציבוריים ובמוסדות להשכלה גבהה). מבט היסטורי על שורשיו הפוליטיים של יום האישה הבינלאומי גם מאפשר לנו להבין את התופעה שהתחרשה בפועל - נבחרות הציבור, שמספרן אכן הלך וגדל בשנים אלה, כיאה לגישה ה"פמו לאומית" [Femonationalism], רק גייסו כמה רעיונות פמיניסטיים כדי להצדיק ולקדם את הנעשה ב"פוליטיקה הגבוהה". על כן ניתן להבין שהן לא הגיבו להתפתחויות שצוינו כאן ובתחום הפוליטי, הן לא נאבקו. למשל, הן לא דרשו שנשים חרדיות יוכלו להיבחר או ששיטת השריון תהפוך לחובה בכל המפלגות, כדי לחזק את הייצוג הדסקריפטיבי והמהותי של הנשים במוקדי הכוח.
השאלה ביום האישה הבינלאומי - 2022 היא, אם כן, עד כמה נבחרות הציבור והחברה האזרחית הדוגלת בדמוקרטיה, מחויבות לקדם את השוויון, הצדק והשלום, כפי שרצו אלה שמיסדו את יום האישה הבינלאומי? שאלה זו מהדהדת ביתר שאת לנוכח העובדה שבשעות אלה ממש התותחים רועמים באוקרינה בעוד שבארץ הקודש, הם לא שתקו לדקה.