השתכנות מתקנת: נשים מזרחיות מתקנות עוול ומחפשות בית
קלריס חרבון
הקיבוץ המאוחד 2022
זמין כספר מודפס וכספר דיגיטלי
בית הוא יותר מקורת גג. בית הוא כבוד, היסטוריה, תרבות ונראות. דיור ציבורי הוא רעיון נהדר כל עוד איננו נגוע בגזענות שמאפשרת סלקציה ואפליה מתמשכת, כפי שקורה היום בישראל. אם כך, מה שדרוש הוא תיקון יסודי של רעיון הדיור הציבורי. לפני שרצות/ים למשל לתקן את חוק הדיור הציבורי, צריך לתקן דפוסים של הכרה ולהצהיר בריש גלי שתיקון החוק נועד לתקן את העוול כלפי המזרחיות/ים — עוול שנוצר בין היתר על ידי משטר המקרקעין הגזעני של ישראל, שנאכף מלכתחילה באמצעות הדיור הציבורי. הבעיה של מזרחיות/ים, כפי שאני רואה זאת, היא בעיה של הכרה ותודעה. עוול יש לתקן בראש ובראשונה על ידי ההכרה בו, ולא על ידי ריצה מהירה ופטורה מאחריות לעוד איזה מבצע רכישה ״מיטיב״. עד אז, כל מאבק לדיור ציבורי יהיה בבחינת ניסיון לתקן עוול באמצעות אותו העוול. מזרחיות/ים יקבלו עוד כמה פרוסות צדקניות מהעוגה, שאולי אפילו תהיה טעימה, אבל לא יזכו לשליטה עליה ועל מנגנוני החלוקה שלה.
(מתוך פתח דבר: כרונולוגיה של תסכול)
ספרה פורץ הדרך של ד"ר קלריס חרבון מנסח מחדש את מושג ה״פלישה״ מקטגוריה משפטית פלילית ל"השתכנות מתקנת", ובכך הוא מציב את פעולותיהן של נשים מזרחיות נגד פינוין מבתיהן במסגרת חלופית של המאבק לשוויון. השתכנות מתקנת, המעוגן במחקר הבינתחומי המתעצם של לימודי מזרחיוּת, מפרק בנחרצות הנחות יסוד בנוגע לחוקי הדיור הציבורי, תוך שהוא ממחיש את האפשרויות המחקריות שבמושג ההצטלבִיוּת – של מעמד, גזע, אתניות, מגדר ומיניות – ללימודי המשפט. הספר גם משקף את האקטיביזם הפמיניסטי המזרחי של המחברת עצמה, כעורכת דין מעוררת השראה שייצגה משתכנות ומיקמה מעשי התנגדות גופניים אלה בהקשרם ההיסטורי הרחב.
(פרופ' אלה שוחט, אוניברסיטת ניו יורק, מחברת הספר 'זיכרונות אסורים'.)
ד"ר קלריס חרבון נולדה ב־1974 וגדלה בדירת דיור ציבורי באשדוד. בת שישית להוריה והורה יחידה לבנה. מרצה למשפט בינלאומי, לימודי מגדר ולימודים יהודיים־מרוקאיים ומנהלת המרכז להעצמת נשים באוניברסיטת אל־אחוויין במרוקו. בוגרת האוניברסיטאות ייל ומק׳גיל, עורכת דין ומשוררת פמיניסטית מרוקאית.