כמה תובנות על הזהות התעסוקתית הבאה
כמעט כל פגישה שניה עם פורש/ת , עולה תוך כדי השיחה סיפור הפרידה מהבסיס ברגשות מעורבים.
על  התחושה שמלווה את "טופס הטיולים" האחרון שלהם, חלקם בטוחים שהותירו מורשת, חלקם מרגישים שיכלו להמשיך ולתרום.
אבל מרביתם תוהים האם יזכרו אותם רגע אחרי שיעזבו בפעם האחרונה את שער הבסיס ?

כאחד שהיה רק 26 שנה במערכת לילות כימים, תורנויות, חגים רבים ללא המשפחה ומכיר גם כאלה שהפסידו את לידת הילד שלהם (מה שמרבית העיתונאים שוכחים להזכיר כאשר הם תוקפים את תנאי אנשי הקבע)  
אני בהחלט יכול להבין את הרצון הבסיסי שמישהו יכיר ויוקיר את העשייה גם ביום שאחרי.
אולם להבנתי, את המורשת העיקרית של פורש ממוצע יזכור רק המעגל הקרוב שלו לאורך זמן כי טיבם של ארגונים הוא ההתחדשות ו"החלפת הגברי".

היום "הקשרים הרופפים" נשמרים טוב מבעבר  בסיוע בפלטפורמה זו בה אני כותב עת את הפוסט. במקומות אחרים יש עוד שרידים של מפגשים פיזיים: בעמותה החיילית  או ב"פרלמנטים" שונים של פורמים קבוצת פקודות 1982 המהווים את ההנצחה והמורשת הלכה למעשה.
 אבל הזיכרון הפיסי הולך ונעלם,   בסיסים שהיו לסמל ואירחו מעת לעת "כנסי מחזור" נעלמים ונמחקים לטובת מגדלי מגורים ו אז   אפילו העץ בבסיס  תחתיו ישבת עם החברה שלך (שהיום היא אשתך) נעקר וכעת את מקום שורשיו של העץ תופסת חנייה תת קרקעית.
דוגמא נוספת: לאחרונה בהחלפת פיקוד פגשתי מפקד בכיר מאוד ששירת עימי בעבר, הוא דיבר על כך  שתמונות מפקדי הבסיס לדורותיו בלשכה  מכוערות והוא חושב לשים מסך טלוויזיה  אחד ושהתמונות יתחלפו.

להבנתי ברגע שהפורש ממשיך ומתקדם בהליך הפרישה  בשלב מסוים הנושא  יפסיק להטריד אותו ברמת היומיומית ועד מהרה ככל שתגיע חופשת הפרישה לסיומה (כל אחד והחופשה שלו). זו הנקודה בה "הערגה לאקורד הסיום" מפנה מקומה ל"חרדת הזהות התעסוקתית" בעתיד   ה   נתמכת מבחוץ על ידי פיקוח חברתי ורצון של המשפחה ל"שבץ" אותך מחדש במרחב המשפחתי והתעסוקתי. 
אז גם אם חשבת שהנה אתה הולך לנוח ! אז חשבת !!

 מחשבות זרות לך מתחילות להציף אותך בכל בוקר מחדש.. 
מה תגיד בסופר השכונתי?
לאן תקום מחר בבוקר לעשייה משמעותית ?
איך תמצב את עצמך מחדש מול הסביבה ?, המשפחה ובת/ בן הזוג ?
 השאיפה להגדרת זהות התעסוקתית חדשה  הופכת עד מהרה לסוג של חרדה ודחף למצוא מקום "לשים בו את הראש" ולהיעלם כמה שיותר מהר מהבית שהופך עד מהירה לסיר לחץ .

  ואז יש כמה חלופות נפוצות בקרב  הפורש/ת הממוצע/ת  
א.משרת החלומות- איך שפרשת מחכה לך משרת חלומות עם מצנח זהב (אפשרי אבל זה המיעוט) משרה שאתה מחובר אליה "מהבטן" וגם כזו שתתגמל אותך הרבה מעבר למה שהורגלת במערכת הצבאית.

ב.משרת "שכיר דומה" - בה רואה הפורש המשך ישיר למיצוי הידע וכישורים אותם רכש בצבא ומתאימה לצרכיו ולנטייה התעסוקתית שלו. ידידי וה"מומחה" למעברי קריירה בפרישה מכוחות הביטחון רפי פלג  נוהג לדבר על כך בהרצאותיו המאלפות.

ג. משרת פשרה - ייתכן ותמצא משרה בה תתפשר על  חלק מהערכים ועקרונות הפעולה שלך - לפעמים גם תישאר עם שכר מינימום, עם מעסיק שאינך יכול לראות בבוקר ולאחר כשנה שנתיים פשוט יימאס לך, תקום ותעזוב.

ד.חברת ייעוץ - אם מצבך הכלכלי אינו דורש יציאה מידית לעבודה, יתכן שמהר מאוד תקים חברת יועץ ותהפוך ליועץ עצמאי – כך "תוריד ממך" את כולם מחד ותמנף את עצמך מבחינת תכנון מס.

ה.עסק עצמאי - תקים עסק עצמאי שיאפשר לך להגשים את החלום שלך להשלים הכנסה ולזכות בכל הטבות המס שמגיעות לך.(אנו מקדישים לכל פרק שלם בקורס יזמות וחשיבה עסקית שלנו). 

ו.התנדבות /פנאי - מסלול התנדבותי או ברירת מחדל של גימלאי – גם בחירה זו לא תחזיק  מעמד רב כי אנו כשאנשי עשייה פשוט מרביתנו "נשתגע".  

אז מה אפשר להציע "לזרם המרכזי" של הפורשים? 
  הליך הפרידה   :
מה שבאמת חשוב הוא שאתה יוצא משער הבסיס תהא שלם עם מה שעשית, היה בטוח שעשית ככל יכולתך ,
לא לקחת את זה אישי ולהיות נכון לקבל את זה שהיית "רץ במרוץ שליחים רב דורי", מסרת את המקל, ווידאת שהרץ הבא אוחז בו בבטחה ויוצא לדרך.
זאת תוך שאתה ,בכוח האינרציה האחרון מלווה אותו כמו "אח גדול" עד שהוא לוקח הכל.
 ואל דאגה ! תהא מורשת ! בוודאות ! אנשים יזכרו אותך - "הבסיס" כמונח ערטיאלי  לאורך זמן לא יזכור. 
אליי התקשרו ומתקשרים מעת לעת עוד  10 שנים אחרי, מזכירים נשכחות ואפילו שואלים..
"תגיד.. זכור לך מאיפה קיבלנו את התקן סרן לטייסת זו? "
אחד ממפקדיי אפילו התקשר אחרי 7 שנים ושאל "יש לי תקן חדש בארגון  –זה בדיוק אתה! רוצה?" (זה לא התאים אבל הוכיח לי בפעם המי יודע כמה שכן זוכרים אותנו - ובגדול!)

 הזהות התעסוקתית הבאה:
תוך כדי חופשת הפרישה וקצת לאחריה ! לקחת אויר, ליהנות מחופשת הפרישה   כי לא תחזור הזדמנות כזו כנראה לעולם   כי עד היום זכו רק 3 לעדנה כזו (גבי אשכנזי, יאיר נווה, דני עפרוני) ואז, תוך כדי החופשה וקצת אחריה לעשות עם עצמך תהליך של "חשיבה תוצאתית"!

 מילים אחרות:   לעבור "מתגובה ליוזמה" בה תוכל כפורש להקדיש מחשבה היכן אתה רוצה לראות את עצמך בעוד 5 שנים בדגש על ניטרול "רעשים" כעסים וכל מגבלה מחשבתית משתקת.
זה קצת מחייב דמיון, חיבור אמיץ לעצמך (ללא הסחות וללא "סיפורים ותירוצים"), עשיית בחירה וחתירה  להשגתה באופן שיטתי וממוקד מטרה.
הדרך האימונית הנפוצה הינה לשאול  את עצמך "האם הפגישה הבאה/פעולה הבאה" תקדם אותי ליעד בעוד 5 שנים ואז אם התשובה "כן " - פועלים ואם התשובה "לא" אז לא מבצעים.

 מבחינתי-   לא משנה מה מבין הדרכים שציינו לעיל תבחר! העיקר שהבחירה תבוא ממודעות ולא מלחץ חברתי של הסביבה או "רציה" של התא המשפחתי לראות את הפורש ב"משבצת".
 כי בסופו של יום, זו הקריירה השנייה ולרובינו גם הקריירה המאספת עד הגיל השלישי.
 וברבות הימים נשב על איזו מרפסת, חוף ים, הר גבוה או כר דשא ונסכם את העשייה שלנו.
וממה שאני מבין ב"חרטות" ..אם "החמצנו את ה- הזדמנות" יתכן שיהא כבר מאוחר להגשימה!   


בהצלחה בכל דרך שתבחר/י -
אני כאן לרשותך בכל שאלה /בקשה


אבי פרנקל,
מנכ"ל אתר פורשי צה"ל -ביטחונט


ימי חמישי מוקדשים לקהילה, אני מזמין כל אחד מכם שמעוניין לחשוב יחד ,ללמוד ולרענן  ולהיעזר  בקשריי, חינם, ללא עלות באהבה גדולה 
 


שם מלא (פרטי + משפחה) *
מייל *
מועד פרישה xx/yy *
נייד