"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".
ולכן נקבע במס' סוטה שהכהנים מברכים "..אשר קדשנו בקדושתו של אהרן... באהבה". ברכה מאד חריגה, שימוש בביטויים: באהבה, ובמקום 'במצוותיו' - 'בקדושתו' של אהרן. למה צריך מתווכים, אם ה' רוצה לברכנו שיעשה זאת ישירות? הרי הכהן הוא אינו מקור 'הברכה'?
ה' לא מברך ישירות, כי חלק מרכזי מהעב' בעולם הזה היא העב' פה למטה עם הסובבים אותנו.
ה' ברא אותנו כפאזל מושלם, כל אדם מהווה חלק אחד והסובבים אותו שאר החלקים שנבראו בצורה מדויקת עם מגרעות המותאמות לאתגרו בכל יום ולתת לו משוב יומיומי (תגובות לא תמיד נעימות) עד שיתקן את מידותיו ויתעלה. לכן אם האדם מודע לכך, אז הוא מבין, שתגובות הסובבים -
הן מתנה ששולחים במיוחד לו היכן עליו להשתפר.
כך גם הכהנים חייבים לברך את העם מעומק ליבם, רק להגיד את מלות הברכה לא מספיק, הם נדרשים להתקדש ולהביא עצמם לידי 'באהבה'. לכן המגן אברהם פוסק לפי הזוהר – כהן שלא אוהב או לא אהוב – לא רשאי לברך!
"הלל הזקן אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום...אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
לא 'כדי' לקרב, אלא שמתוך האהבה אמיתית שהאדם מרגיש, מתקרב בעצמו. כך שדווקא הכהנים מוכשרים לברך מתוך אהבה וקדושה כממשיכי אהרן הכהן וזהו 'הערך המוסף' שהכהנים מוסיפים לברכת ה', כי האהבה שמתעוררת למטה פועלת למעלה, עושה נחת רוח ומעוררת בשמים את האהבה שבמילא
מושכת בעקבותיה את הברכה על עם ישראל.
כל הסיפור הוא עין טובה ואהבה. (לקוח מהרב חנן פורת ובעל הסולם).
אבי בקר. תושב בית גמליאל