אם בחוקותיי תלכו כמו שכתוב, "והלך לפניך צדקך". ינצל זמנו כל זמן שהוא בעוה"ז, ילמד תורה ויקיים מצוות, שכאשר יגיע זמנו לצאת מהעולם, ימצא מקומו מושלם.
מספרים על אדם עשיר שנחשד על העלמת מס והואשם בבית המשפט. הוכנס לכלא לבעלי צווארון לבן לארבעים שנות מאסר.
פעם ביום היה הסוהר פותח חלון קטן, זורק לחם יבש ומים, הוא חש על סף שיגעון, אדם עשיר שרגיל לכל תפנוקי העולם. טיולים בכל העולם, ועכשיו לשבת 40 שנה בחדר לבד בשעמום גדול.
באחד הימים התרחש מאורע נדיר - מפקד בית הסוהר ערך סיור במסדרון התאים וכל אסיר יכול לבקש בקשה אחת. כשהגיע לתאו, פלט לעברו בייאוש: ״ספק לי תעסוקה״. מפקד הכלא שאל: ״אתה רוצה לטחון קמח?״ בהחלט השיב מיד. האשנב נטרק והוא החל לפנטז ולתכנן את העתיד הזוהר, את הריחיים
יניח במרכז החדר, את שקי החיטים במזרח, את הקמח במערב בחדר.
כל הלילה לא ישן מהתרגשות. סוף סוף יעשה משהו מועיל. בבוקר הגיע סוהר. קדח חור בקיר, התקין בו ידית והסביר שמעבר לקיר עומדים הריחיים מלאים בחיטים.
״האסירים בחדר השני ימלאו את החיטים ואתה תסובב את הידית ותטחן את הריחיים״.
הוא החל לסובב את הידית במרץ רב ולדמיין את כמויות החיטים שהוא טוחן ואת שקי הקמח שנערמים במהירות. בסוף היום התרגש כל כך שהוא עשה מעשה שמועיל לתושבי העיר, שיהיה להם קמח בשפע.
למחרת קם מוקדם בבוקר והחל לסובב את הידית, כך יום יום, ארבעים שנה, בהתמדה גדולה.
כשהגיע זמן השחרור, דימיין את קטעי העיתון שיראה: ״משתחרר האסיר שטחן קמח ב-40 שנה האחרונות כמעט לכל העיר״. בטח המושל יעניק לי פרס חשב.
כשהגיע הסוהר לשחררו אחרי ארבעים שנה אמר לו: ״איש חסד, תוכל לקחת אותי לתא הסמוך לפני שאתה משחרר אותי? במקום לראות חדר קמח – ראה ידית שמחוברת לבורג.
אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע אחרי 120 שנה למעלה ובסוף יתברר שטחנו אוויר, לכן כל זמן שאנחנו נמצאים כאן, חייבים לקיים תורה ומצוות עוד ועוד. שמקומנו יהיה טוב!
אפי עובדיה
ראש כולל חזון עובדיה, בן זכאי