ילדים של החיים/רוני שטיינברג
שלום לכולם.
חייב להקדים ולומר שאני כותב
מנק' מבט פרטית שלי לגבי החיים
ולגבי הקשר בינינו לבין הילדים שלנו (ובכלל ילדים).
אני לא איש חינוך ולא מתיימר להיות,
אין לי כוונה לתקן את העולם.
אני רק מנסה לפתוח "חלון"
שיאפשר מבט מעט שונה.
כל אחד יכול לקחת, או שלא, את מה שנכון עבורו.
רבים סבורים שבין ילדים ומבוגרים קיים שוני מהותי ומשמעותי. אני מאמין שהעניין הוא: ילדים קטנים וילדים גדולים. נכון שהמראה הכללי, הגישה וגם כמה קמטים מבדילים בין ילדים למבוגרים, אבל..... בסופו של דבר, אני מאמין שגם אנחנו ילדים! ילדים קצת גדולים, אבל ילדים. הילדים אוהבים לשחק, להמציא, לחלום ולפעמים גם להשתולל ומן הסתם, מרשים לעצמם לעשות דברים "של ילדים". אני מכיר כמה מבוגרים שהיו רוצים מדי פעם "להשתגע", אבל יש את החשש של "מה יגידו"..... אז אנחנו יותר רציניים, לפעמים מאבדים סבלנות כלפי הילדים ושוכחים שפעם, לא מזמן, גם אנו היינו כאלה.
אם נסתכל פנימה לנפש, נראה שהבדלים אלה קיימים למראית עין. בתוכנו פנימה, ילדים ומבוגרים הרבה יותר דומים ממה שנדמה. כולנו זקוקים לחום, אהבה, הערכה, מילה טובה וחיוך. כולנו רוצים להרגיש חשיבות והערכה לעצמנו ולדברים שאנו עושים ובכלל, להרגיש שייכות, להרגיש את המקום הבטוח שלנו בעולם.פעמים רבות, השונות בין ילדים למבוגרים באה לידי ביטוי בנסיון בן שנים רבות שיש לנו בעולם, בהבנה שלנו את הדברים ובגישה היותר רצינית. עדיין, לעניות דעתי, לפעמים הסתכלות של ילד (הסתכלות תמימה וללא דעות קדומות) היא נכונה יותר (בוודאי נקייה יותר) מהסתכלות של מבוגר שנוטה להיות מושפע מנסיון קודם ומדעות שגובשו לאורך שנים רבות ומפריעים לנו לראות נכון. ילדים עדיין לומדים ומתנסים בכל מיני דברים חדשים, מה שמאפשר פתח לחוויות שונות משלנו. התפקיד שלנו ב"משחק" הוא להפריע להם כמה שפחות ולאפשר להם "לגלות" את העולם בעצמם, בדרך שלהם. אנחנו כבר עברנו הרבה מהחוויות האלה, גבשנו עמדה לגבי החיים ומתייחסים אליהם בצורה שונה.
גם לילדים שלי אני מסביר שהיינו בגיל שלהם ולכן אנחנו מבינים ויכולים לעזור, לייעץ ולכוון – אבל הם צריכים להסכים לקבל את הידע ולהשתמש בו. אני מאמין שאם נתחבר יותר לילדות שלנו (ברור שהיתה שונה והתקיימה בזמן ובתנאים שונים) – נצליח הרבה יותר להתחבר לילדות שלהם העכשווית וזה יעשה לנו טוב (לא מכיר מבוגר שלא היה רוצה לחזור לילדות מדי פעם). אם הילדים יצליחו להתחבר יותר לחוויות ולאזהרות שלנו – הם יפגעו פחות. מבחינתי, ילד ששואל שאלות סקרניות ומבוגר שעונה בסבלנות ובחיוך – זו התמצית..... כל השאר בונוס. דרך אגב, אם אנחנו מעט "נפתח את הראש", יש סיכוי שנלמד גם מהילדים ויש בהחלט מה ללמוד מהילדים של ימינו. הורה וילד שמשתפים פעולה כדי לממש חלום, משחקים יחד, או סתם יושבים מחובקים – בעצם יוצרים גשרים שמקרבים בין העולמות. ילדים זקוקים לתשומת לב, סבלנות והכוונה של מבוגרים. מבוגרים יכולים ללמוד המון מהדמיון, הסקרנות ושמחת החיים של ילדים. כולנו זקוקים לחיוך, למבט טוב.אז בואו..........
רוני שטיינברג (לוליפ).