הי, אני דוד. ואני מכור.
לפידבק. (אתם בתגובה: "אנחנו אוהבים אותך דוד")
במשך לא מעט שנים, ביקורת חיובית מבחוץ היתה המטרה היחידה וביקורת שלילית, ישמור האל, היתה מקור החרדה המרכזי של חיי.
וזה דפק לי כל כך הרבה מערכות יחסים, שהיו חשובות לי,
והאמת היא, שגם חסם את היכולת שלי לזוז, להתנסות, להתפתח. כל רעיון, כל ניסיון, יכל לצאת לפועל רק ללא הסכנה הטמונה בקבלת ביקורת שלילית.
וזה הציק לי כל כך, שהתחלתי לפתח דרך אחרת. קראתי, חקרתי, למדתי והשיטה שלי, הגישה שלי לביקורת הלכה והתחדדה.
ואז התחלתי ליישם, קודם כל על עצמי.
ברגע שהבנתי איך עושים שימוש נכון בביקורת, הלחץ נרגע. פתאום אפשר להתנסות, להעז, להנות ממה שלאחרים יש להציע לי במקום לחשוש מהם.
הקמתי עסק. עסק שמלמד מנהלים בארגונים בדיוק את זה.
אני עובד עם החברות המובילות במשק, מלווה ומלמד מנהלים והנהלות איך להוביל אנשים בלי בולשיט, ואני כל יום מחדש שמח לראות כמה העולם זקוק לזה.
מערכות היחסים הטובות ביותר בחיי, הן אלה שיש בהן ביקורת. אמיתית. לעתים נעימה ולעתים קשה, אבל תמיד אמיתית.