נעים מאוד. אני ליאל סולימן.
אז ככה, נולדתי וגדלתי בפתח תקווה (יש שיגידו שזו טראומה בפני עצמה)
למשפחה דתייה, 6 ילדים, אני האחות החמישית ואחרי יש עוד אח קטן.
כשהתחלתי את מסע ריפוי פצעי הילדות שלי - לא זכרתי הרבה בכנות…
וזה טבעי, יכול להיות שגם לכם לא יצופו יותר מדי זכרונות מהילדות. טיפ שלי: אל תתנגדו לזה ואל תנסו בכוח לזכור דברים, מה שיצוף- יצוף.
הילדות שלי במילה אחת: עצמאית
הייתי ילדה מאוד עצמאית. בהתחשב בעובדה שההורים שלי לא נכחו בילדות שלי.
אמא שלי עבדה במשק בית, לפעמים הייתה יוצאת לעבודה ב9 בבוקר וחוזרת ב9 בערב.
היא הייתה המפרנסת העיקרית, אבא שלי, בתקופה שהוא היה בריא: עבר מעבודה לעבודה, הימר, ולא בדיוק היה על המושכות. הוא עלה לארץ מאיראן.
מה שיצר - ילדה סופר עצמאית שמתמודדת עם דברים בעצמה.
למדתי בילדות ׳׳אם אין אני לי מי לי׳׳
כשעברתי חרם ביסודי - התמודדתי איתו בעצמי. בכיתי בלילה בכרית כי הרגשתי שלהורים שלי יש מספיק צרות משלהם.
חוץ מזה, לא דיברו על רגשות בבית שלנו או נתנו לזה יותר מדי תוקף…
אני זוכרת שהייתי ילדת רחוב.
אהבתי מאוד לצאת לבחוץ, להכיר חברות וחברים, הייתי מדמיינת דברים וחוקרת את העולם.
האמונות שלקחתי בעקבות הילדות שלי - על עצמי, על אהבה, מערכות יחסים, כסף: כולן היו רעילות מאוד.
טוב נו… לא כולן, רובן.
בגלל שנאלצתי להיות ה׳׳אמא של עצמי׳׳ ולמדתי לסמוך רק על עצמי - זה פגע לי בקשרים בינאישיים.
ועד היום יש בי חלקים שמרפאים את אותה ילדה שכל מה שרצתה זו אהבה וביטחון.
אז אני מתרגשת מהמסע שמחכה לך!
יש את הגרסא שלך לפני החוברות, ויש את הגרסא שלך של אחרי החוברות.
ב ה צ ל ח ה