כבר מעל 4 שנים מאז שעזבתי את הערבה בכלל וקבוצת הכדוריד של החבל בפרט, אני יכול להגיד שהערבה לא עזבה אותי לרגע בהביטים רבים. בעיקר היום, לאחר כמה וכמה שנים בהם גם שיחקתי בקבוצות אחרות, אני יכול להעיד שענף הכדוריד בערבה, ובפרט הקבוצה הבוגרת, היא משהו אחר. במקביל להיותי שחקן כדוריד, בזמן שהותי בערבה, זכיתי גם להדריך את הילדים והנוער המדהימים בקיבוץ גרופית ויטבתה. מנקודת מבט הייחודית הזו, של ספורטאי ומדריך ילדים ונוער, אני זוכה לראות עד כמה גידול של שחקני הבית ושילובם עם המאמן הטוב ביותר שנחת אי פעם בישראל, מעצימה את הילדים, הנוער והבוגרים אשר מתאמנים, משחקים ואף אלו שצופים מהצד בשחקנים שעובדים קשה מאוד על מנת להשתפר ולנצח. אני רואה בנוער שהיום משחק בקבוצה הבוגרת את ההשראה והאמונה שהם צברו בשנים האחרונות מההישגים והעבודה הקשה של הקבוצה הבוגרת, את האמונה שגם להם זה אפשרי, ואת הרצון וההשקעה האדירה שלהם בשביל לתת השראה גם לדור הבא.
לא סתם, כלל השחקנים ששיחקו אי פעם בחבל אילות מפנים את זמנם ובאים לעודד את הקבוצה ברגעים הטובים וכן ברגעים הקשים ומרגישים חלק ממנה. אני מקווה שטקסט הזה יצליח להסביר מדוע הקבוצה הזו, היא הרבה יותר מ"עוד קבוצת כדוריד" היא נכס עבור החבל שאין שני לו! היא פלטפורמה מדהימה שנותנת השראה, אמונה, תקווה, התפתחות ערכית, התפתחות מקצועית, מעודדת הישגיות ועבודה קשה לשחקני הקבוצה, האוהדים, כלל תושבי הערבה וכן, גם למועדונים קטנים וגדולים מענפי ספורט שונים ברחבי הארץ, שלא האמינו שדבר כזה אפשרי גם בשבילם.
והנה הפוסט המקורי לו חיכיתם:
סיפור על אהבה גדולה, המון עבודה קשה ותוצאה מדהימה!
ה״אקזיט״ הגדול שכולכם פספסתם!
כולנו שומעים כל הזמן על חברות סטרט-אפ ישראליות מדהימות שעבדו שנתיים, שלוש או יותר ולאחריהם יצאו להנפקה מטורפת, או אקזיט מדהים. (האחרונה monday.com כמובן - וברכות גדולות!).
אתמול - בוצע אחד ה ״אקזיטים״ הגדולים ביותר בעולם הספורט של השנים האחרונות לטעמי.
האקזיט , בחברת הייטק או בספורט הוא תמיד נקודה אחת, חתימה אחת, רגע אחד, בו בסופו של דבר הדבר בוצע.
אך מאחוריו תהליך שלם ולרוב מאוד קשה, המון עבודה, משברים , הצלחות בלת״מים ועוד שלרוב איננו שומעים עליו בכלל!.
אתמול הפועל חבל אילות (כן כן, כמה קיבוצים קטנים באמצע המדבר ליד אילת), מועצה שזכתה בתואר הנחשף ״החור הגדול ביותר במדינה״ עלו לראשונה לליגת העל בכדוריד גברים!
למה בעצם אני מספר לכם את זה?
חלקכם אולי לא יודעים, אך מאז ומעולם פחות או יותר שיחקתי כדוריד, בהתחלה כילד בחוגים ולאחר מכן במסגרות מקצועיות (או חצי מקצועיות) שונות.
שנה לפני שחרורי מהצבא , הקבוצה הקטנה (וכמעט הלא קיימת) של חבל אילות בכדוריד החליטה שהיא רוצה להגיע להישגים מדהימים ושמה על דיגלה לעלות לליגת העל, והביאה את אחד ממאמני כדוריד הטובים בעולם מסרביה (ובטוח שהכי טוב שהתאמנתי איתו) והחלו לבנות מאפס קבוצה, קבוצות ילדים ונוער והשקיעו מאמץ גדול מאוד בפיתוח השחקנים המקומיים, מתוך אמונה אמיתית בדרך לשנים הקרובות.
לאחר שחרורי מהצבא החלטתי לעבור לגור לעבוד בחינוך בלתי פורמאלי וכמובן גם לשחק כדוריד בחבל אילות לשנה. (שבסוף נמשכה ל-3 שנים). כשהגעתי, הייתי השחקן ה״זר״ הראשון בקבוצה. השחקן הראשון שמגיע מחוץ לאזור הערבה.
בשנה הראשונה שיחקנו בליגה השלישית, במגרש אספלט מחוץ לעולם שלא התאים לכדוריד גם בחום גדול! בעונה הזו היו המון עליות, מורדות, ניצחונות הפסדים, קשיים, יריבויות (בתוך המגרש ומחוצה לו), פציעות ועוד המון – אבל בסוף, עלינו לליגה השנייה (לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה).
בשנתיים שלאחר מכן המשכנו לצבור נסיון, להביא עוד שחקנים מחוץ לערבה על מנת להשלים את הסגל, אפילו שחקן ״זר״ אמיתי... (סרבי) והגענו להשיגים יפים, אך לא הצלחנו לעלות לליגת העל – עדיין.
אבל מה כן עשינו?
התאמנו הרבה, אבל הרבה יותר קשה (מבחינת כמות האימונים, איכות האימונים וכו׳) מכל קבוצה אחרת בליגה השנייה. כשהפסדנו, זה כאב נורא. כשניצחנו זה היה מדהים – אבל תמיד, תמיד! הרגשנו בבית.
מהשנייה הראשונה שהגעתי לערבה נתנו לי בקבוצה ובכלל הרגשה שהגעתי הביתה. עזרו בכל מה שהיה צריך, וממש היוו משפחה שנייה שלי בכל מובן אפשרי! החיבור בין השחקנים בקבוצה, ההנהלה, המאמן, הצוות, וכל הסביבה והקהל הוא חיבור מיוחד מאוד, שאני לא יכול לתאר אותו בכלל!
החיבור בנינו היה מדהים על המגרש, ובחוץ – ונשארנו חברים לחיים עד היום!
ועל זה אני רוצה להודות במיוחד ל Silvio Kogan (היום מנהל עמותת הספורט בחבל אילות - והוגה קבוצת הכדוריד).
מאז שעזבתי (בצער רב - אחת ההחלטות הקשות שקיבלתי בחיים), עברו שנתיים. בשנתיים האלה – החברים שלי המשיכו להתאמן הרבה יותר קשה מכל אחד אחר, המשיכו להתגבש, לגדול (פסיכולוגית, ופיזית) ואתמול, סוף סוף הם עשו את זה. הם עלו באופן רישמי לליגת העל!
ישבתי אתמול ביציע, והסתכלתי עליהם משחקים ופשוט התמלאתי כולי בגאווה. התמלאתי בגאווה על כל החברים המדהימים שלי, שעשו את מה שכולם חשבו שהוא בלתי אפשרי בהתחלה, את מה שעדיין נשמע כמו בלתי יאמן! על ״האקזיט״ שהם עשו – בהצלחה גדולה.
אבל – הרבה יותר מזה, התמלאתי גאווה על הדרך המדהימה שאני יודע שהם עברו ועדיין עוברים!
אותם שחקנים שאני שיחקתי איתם בהתחלה בליגה השלישית, רובם מקומיים, הולכים בשנה הבאה לשחק בליגה הראשונה! וכמובן שעוד שחקנים מקבוצת הנוער שהצטרפו לקבוצה הבוגרת עם השנים (שזה מדהים בפני עצמו!).
אני רואה להגיד לכולכם! כל הכבוד, על העלייה – אבל יותר מזה על הדרך! על כל הטוב והאהבה, על כל העבודה הקשה ועל ההתמדה הבלתי פוסקת – והאמונה שלעולם לא ירדה!
אוהב המון!
מועצה אזורית חבל אילות ספורט בחבל אילות מתנס חבל אילות וכמובן חברי הקבוצה האדירים ששיחקו איתי בשנתי האחרונה: אייל מימון Gal Kedem Inbar Kurti Andi Kogan Shooky Katz @tal kedmi , אלון סופר, ים, איתי, דין, יונה, דצ׳קה, צ׳יצה וכמובן הההההמאמן - סרג׳אן.
אוהב המון, דותן בק