במשך שנים חייתי ליד החיים בתוך הבועה המבולגנת והמנותקת הזאת שהיתה המציאות שלי,

ויום בהיר אחד של חודש אפריל 2017 הבועה התפוצצה ואני התעוררתי מהחלום, רק כדי לגלות שכל הזמן הזה זה לא היה חלום אלא מציאות.

אני לא יודעת להמחיש עד הסוף במילים, כי אני לא חושבת שאפשר, את החרדה שחוויתי כשהבנתי איך החיים שלי נראים באמת. שזה לא חלום, אלא ממש מציאות.

וברגע הזה, כשהמציאות פתאום סטרה לי ישר בפנים, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה:
אם אני לא אקח את החיים שלי בידיים אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי. (כמה פעמים המחשבה הזאת עברה לכם בראש ואז פשוט העלמתם אותה בתוך ים של סיבות כאילו ממש טובות?)
עד אז, גם אני.
ואז עשיתי את הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע וקבעתי את התור הראשון שלי אי פעם לפסיכולוג.

אם לומר את האמת?
לא תליתי בזה יותר מידי תקוות, המציאות הכואבת שהתרגלתי לחיות בה כבר זרמה לי כל כך עמוק בוורידים שלא באמת האמנתי שאפשר אחרת, שאני יכולה אחרת, אבל הייתי חייבת לעשות משהו, לנסות,
ובפעם הראשונה מאז שהייתי בת 3 בערך הצלחתי לבכות.

ושם התחיל סוף סוף תהליך הריפוי שלי…

לצד התהליך הזה עברתי עם עצמי תהליך נוסף ומאתגר לא פחות.
גדלתי בבית חרדי והייתי ילדה טובה וממושמעת. בגיל 18 התחלתי להבין שאורח החיים הזה כבר לא מתאים לי, ולסופת ההוריקן הסוערת גם ככה שלי נוספו פחדים ושאלות כמו:
מה עושים עכשיו? מאיפה מתחילים?
מה זה בכלל אומר? איך אני אדע מה מתאים לי?
מה אם ההורים יגלו? אולי אני רוצה שהם יגלו? אבל מה יקרה אם הם יכעסו?
מה יקרה אם הם לא יקבלו אותי?
אני אשאר לבד?
רחוקה מכולם?
לבד??

מכירים את התחושה הזאת?

כאילו שלקחת אחריות על החיים זה לא מספיק מפחיד, צריך גם לקחת בחשבון את הסביבה ואת האנשים בחיים שלנו כי איכשהו גם המטענים הפוטנציאליים שלהם הפכו להיות הבעיה שלי...

במהלך השנים שאחרי, ועד היום בעצם, אני בתהליכי התפתחות אישית בכל מדיה אפשרית. קורסים, טיפולים, אימונים, סדנאות, סמינרים, ספרים, הרצאות וכו׳.

לאורך השנים אספתי אינספור כלים, תובנות ואסימונים שביחד הרכיבו את הפאזל הזה שנקרא: ההתפתחות האישית שלי.
הכלים, התובנות והאסימונים אפשרו לי לאט אבל בטוח לצבור ביטחון, לשפר את איכות החיים שלי בכל התחומים, לשקם מערכות יחסים וקשרים, להיפתח לעצמי ולעולם,

וכבר בשנת 2018, כשנה וחצי אחרי שהתחלתי את התהליך שלי בעצמי - מצאתי את עצמי עוזרת לאחרים שפנו אלי עם שאלות על הקשיים שהם חווים בעצמם.
לא באמת בגלל הידע שהיה לי אז,

אלא בגלל שעמוק בפנים, גם אם הם לא ידעו לתמלל את זה במילים, הם הרגישו - ״היא מבינה אותי. באמת מבינה״.

בשנת 2019 חציתי עוד סף אישי משמעותי והתחלתי לעמוד מול קהל ולהעביר הרצאות, הרצאות בברים, הרצאות במתנסים, הרצאות בכיתות, ומהרצאה להרצאה הרגשתי איך אני מתאהבת בבמה יותר ויותר,
הרגשתי כאילו סוף סוף הגעתי הביתה…

הקליניקה שלי התחילה להתמלא מפה לאוזן, הפכתי רשמית למרצה והכשרתי תלמידים בשיטת ה-NLP,
ואחרי שעות על גבי שעות של עבודה מול קהל, על במות ובאחד על אחד הגעתי למסקנה ברורה:

אפשר אחרת.

כדאי אחרת.

חובה אחרת.

תראו,

אני מאמינה שלא הפלתי אף אחד מכם מהכיסא.

אני מאמינה שגם אם לא ברמת הסדר הכרונולוגי, את החוויה הזאת של החיים אתם מכירים.

אני גם חושבת שבדיוק כמו שחשבו עליי, בחוץ, גם עליכם לא רואים את הקושי.
למעשה, חלק מהנשים שאני מלווה ביום יום שלי, הן לביאות של ממש ונראות מהצד כאילו אף אחד לא יכול עליהן. אף אחד חוץ מהן עצמן.

וזה בדיוק הקהל שלי, אלו הן בדיוק הלקוחות שלי וזה מה אני רוצה לעשות. לאפשר ללביאה שבך לצאת החוצה באמת ולא רק במראית עין.