ההרצאה תעסוק בהיסטוריה של לידות עכוז, תלמד על מחקרים עדכניים ומדוע הסיכונים פחותים ממה שחושבים כאשר מדובר בלידת עכוז פיזיולוגית.

עבודת הצוותים במחלקות הנשים עוסקת בתנועה המתמדת בין החיים והמוות, תקווה ואובדן, חוסן ושחיקה. אנשי הצוות נדרשים להעניק טיפול מקצועי ומציל חיים, ברגעים אינטימיים וטעונים במיוחד.
עבודתם יכולה לעורר רגשות מורכבים של חמלה, אשמה, הזדהות או ריחוק רגשי ולעיתים גם בדידות מקצועית. ההרצאה מתמקדת במרחב הרגשי המשמעותי הזה, שנמצא הרחק מתחת לסדר היום המקצועי הלגיטימי, אך משפיע עמוקות על איכות העבוד ה ועל תחושת המשמעות של המטפלים עצמם.
במהלך המפגש נערוך סקירה קצרה של התהליכים הנפשיים המאפיינים צוותים מקצועיים ונשתף בתובנות משתי קבוצות ייחודיות שליווינו כפסיכולוגיות: האחת – קבוצת מתמחות בגינקולוגיה שהתמודדו עם עומס רגשי וחוויות קצ ה מקצועיות, והשנייה – קבוצת מיילדות המתמחות בלידות שקטות, שבה נוצר מרחב נדיר לעיבוד רגשי וליצירת שפה משותפת.
דרך סיפוריהן נבחן את הדרכים בהן ניתן להחזיק את “נזקי סופת התורנות”, לזהות מנגנוני הגנה
ושחיקה, ולבנות יחד התכווננות חיונית אל הצוותים הרפואיים.

נגיעה בלב העשייה: כששגרה פוגשת כאב אנושי.
בחדר הלידה, בכל משמרת, אנו פוגשים חיים חדשים, אך גם כאב, פחד, אובדן וחוסר ודאות.
העבודה הרב-מקצועית דורשת מאיתנו נוכחות, מקצועיות, הקשבה ונתינה אינסופית.
אבל בתוך כל זה — מי שומר עלינו?
איך נמשיך להעניק טיפול רגשי ומקצועי, בלי לאבד את עצמנו בדרך?
בהרצאה נעסוק בנושאים שנוגעים לכולנו:
* החזקת כאב של מטופלות וגבולות הנתינה
* שמירה עצמית של הצוות בתוך מערכת לחוצה ועמוסה
* יצירת זמן ומקום לעיבוד רגשי, גם כשהמרוץ לא עוצר
מפגש נוגע, מעורר מחשבה ומאפשר נשימה - רגע אחד לעצור, להרגיש, ולהתחבר מחדש למשמעות שבשליחות שלנו.

"אלימות מילדותית" הנה בעיה גלובלית, הנחשבת לצורת  אלימות מגדרית המתרחשת בתוך שיח רחב יותר של אלימות מגדרית-מבנית וכוללת אלמנטים כמו  העדר שיווניות, אפלייה, גישה פטריארכלית וחוסר מודעות לתופעה. בעוד שהספרות המחקרית הבוחנת את תופעת ה"אלימות המיילדותית" מתמקדת בעקרה בניסיון להבין את שורשיה וביטוייה, מעטים הם המחקרים אשר בחנו את תפיסת אנשי מקצועות בריאות האישה את התופעה, כיצד מגדירים אותה, מהם הגורמים להתרחשותה והמלצותיהם להתערבות מודעת מגדר.
מטרת המחקר האיכותני, המבוסס על 21 ראיונות חצי מובנים, היא להציג את נושא האלימות המיילדותית מזווית הראייה של אנשי הצוות המטפל בתחום בריאות האישה בישראל, איך מגדירים אותה וכיצד ניתן למגרה. מהממצאים עלו ארבע תמות מרכזיות: כיצד אנשי המקצוע מגדירים ומתארים את התופעה, מהם האתגרים והקשיים העומדים בפניהם, מהם המניעים להתרחשותה וכיצד ניתן למגר אותה, לצד המלצותיהן להתערבויות מודעות מגדרית עם נשים.
תובנות המחקר המרכזיות מעלות את הצורך הדחוף בשינוי תרבותי ומוסדי המכירה בבעיית האלימות המיילדותית, שמיעת קולן של נשים, העלאת המודעות בקרב צוותי שירותי בריאות והכרה רשמית באלימות כתנאי מוקדם למיגורה תוך הבנת החסמים והאתגרים העומדים בפני הצוותים הרפואיים.