אני נרגשת מאוד. יותר מהכול, אני מתרגשת מכך שזה סימן שהעבודה שעשינו כאן בארץ, בעזרת הצוות שלנו ותורמינו בארץ ובארה״ב, זוכה להכרה.

הדבר החשוב ביותר שגילינו – ושתמיד ידענו – הוא שיש אנשים מוכשרים מאוד בפריפריה. עם מעט סיוע ותמיכה, הם יכולים לפרוח, לפעול ולהגשים את עצמם.

הצלחנו לזהות כל כך הרבה אנשים מוכשרים, לצערי אנחנו יכולים לקבל רק כ-3% מהבקשות שאנחנו מקבלים בכל שנה. רבים מבוגרינו למרות נקודת הפתיחה המורכבת והקשיים כלכליים הצליחו ללמוד לתואר ראשון, שני ושלישי, להשתלב במשרות בכירות באקדמיה , בתעשייה ובמגזר הציבורי. ההצלחה שלהם מהווה מודל לחיקוי לצעירים נוספים המגיעים מרקע דומה ומעבירה מסר חשוב ביותר שניתן להצליח ולהגיע רחוק גם אם הרקע שלך לא פשוט. האדוות של ההשפעה של אייסף , הן הדבר הכי משמעותי שהשגנו.

כן, אני חושבת שהצלחנו בצורה מדהימה. לא היה לנו הרבה כסף בהתחלה, אבל היה לנו חלום והצלחנו לעבוד כצוות וליצור מעטפת אמיתית לסטודנטים – מעטפת של דאגה ותמיכה, גם כאשר צצו בעיות נוספות. אני בהחלט מרגישה שהגשמתי את חלומותיי לאורך 48 השנים האחרונות ואפילו מעבר לציפיות שהיו לי בתחילת הדרך.

אני חושבת שהוכחנו שהבוגרים שלנו מסוגלים להגיע להישגים משמעותיים ולהשתלב בתפקידים בכירים בחברה הישראלית. עכשיו, הגיע הזמן לבחון מחדש את צרכיה של המדינה, במיוחד לאחר המלחמה.

לצערי, הפריפריה היא הניזוקה העיקרית מהמלחמה , וחשוב שנשים דגש על שיקומה. אני שומעת ורואה שחסרים בארץ  אנשי הוראה , רופאים ועובדים סוציאליים ואנשי מקצוע חיוניים נוספים. לכן, עלינו להתאים את המיקוד שלנו לצרכים האמיתיים של המדינה בעת הזו.

הגעתי לגיל 91, ורוב השמחה שלי היום היא לראות את התוצאות –לדעת שעשינו עבודה משמעותית, מכל הלב, ושכל כך הרבה אנשים היו שותפים לחלום הזה. עכשיו, הגיע הזמן לחלום חלומות נוספים בכדי לתת מענה לצרכים הגדלים של היום, ולממש אותם. אני בטוחה שבוגרי אייסף הצטרפו לתרום את חלקם למאמצים החדשים הדרושים לשיפורה של החברה הישראלית.