במהלך פגישה עם הורים שאני מלווה
דיברנו על אחד האתגרים הכי בולטים שלהם -
"הילד שלנו נכנס להתקף זעם
בשנייה שהוא שומע את המילה - 'לא!' "
הם סיפרו שניסו כל מיני טכניקות
שלא עבדו
איומים בסגנון "אני הולך! ביייי!"
עונשים בסגנון - "עכשיו בכלל לא תקבל כלום!"
וכל מיני אמירות שרק החריפו את התקף הזעם
או הבהילו את בנם מאוד
והתוצאה -
התקפי הזעם התגברו
גם בתדירותם וגם בעוצמתם
והקשר עם הילד - כמעט אבד.
משום שנפגעו 3 היסודות שעליהם מושתת הקשר
בין הורים וילדים
אמון, ביטחון ואהבה ללא תנאי.
שני ההורים ערים ומודעים למשמעות של התגובה שלהם
ורצו לפעול אחרת
אבל לא ידעו איך.
ובעולם שבו
יש עומס בגירויים
שינויים תכופים בסדר היום
לחצים אישיים ו/או כלכליים המשפיעים על כל הבית
מצב ביטחוני מעורער...
ובשלב התפתחותי שבו המוח לא מספיק בשל
להכיל את כל זה
וכשהילד מבקש אוטונומיה (שלטון עצמי)
ומכאן גם מתקשה להכיל התנגדות
אין סיבה שלא נדע למה התקפי זעם קורים
ואיך להתמודד איתם על הצד הטוב ביותר
ובלי לפגוע בהתפתחות הילד
ובקשר איתו.
אני נוהגת לצלם את המפגשים עם ההורים
(באישור כמובן)
ולהעלות לעוקבות היפות שלי טעימה בעלת ערך
באמצעות סרטונים קצרים
אבל הפעם אמרתי לעצמי:
"אין מצב שאת מצמצמת את כל המידע המדהים הזה
לדקה אחת! מגיע להן לקבל את כל ההדרכה!"
כי אני יודעת שההורים האלה לא לבד
יש עוד המון שמרגישים כמותם
וגם אני, הייתי שם.
בפועל המפגש ארך זמן רב יותר, נשאלו שאלות, הוגשו מסקנות...
אבל ריכזתי לך את עיקרי הדברים
וכך יצאה הדרכה קצרה וממוקדת
שחייבת, אבל חייבת
להיות בכל בית ובכל לב.
כדי שנצליח לתמוך בילדינו גם בשעת כעס
כדי שנהיה עוגן יציב
בסערה המתחוללת בתוכם
וכדי שילדינו ידעו ללא צל של ספק
שהם אהובים ללא תנאי