למה אני צריך את זה בכלל?
בעולם שלנו כשמחלות, מלחמות, קשיים כלכליים, ויכוחים,
רגשות שסוערים בנו בשל סיטואציות שונות בחיינו,
או במפגש עם האחר.
בעולם שלנו כשמתח,
לחץ וחרדה,
פוקדים אותנו בצמתים
השונים של החיים,
כשיוקר המחיה כאן רק הולך ומרקיע שחקים,
ולגדל משפחה כאן שואב מאיתנו כוחות רבים.
להיות מאושרים זה מרגיש "פרווילגיה", אשליה.
למי יש זמן לזה?
למי יש כוח?
להצליח לחיות חיים מתוך שלווה ושקט נשמע כמו אגדה.
לחיות כשהרגשות לא שולטים בנו, אלא שאנחנו מנהלים אותם מתוך איזון והשתוות הרוח,
כשאנחנו פועלים מתוך בחירה ויציבות,
וכן שוב- שקט…
עוד מילה "גסה"...
להיות מואשרים ולחיות מתוך שמחה, כי אפשר, ומותר לנו,
זה נשמע רחוק מאיתנו,
ואולי לחלקנו אפילו בלתי אפשרי או בלתי מושג.
כי אנחנו שאובים לרגשות שלנו,
מכורים לתגובות האוטומטיות,
כלואים בשחזור הדפוסים.
בלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו מסוכסכים עם עצמנו,
בתחושה של חוסר סיפוק,
שחיקה,עייפות…
אז למה שלא ניקח פשוט
חופשה בהרים?
לפעמים ניקח הפוגה לרגע, ונצא לחופשה, ואולי המצברים מתמלאים מעט וזה מרגיש נפלא,
אבל כשאנחנו חוזרים אל השגרה,
שוב…
לחץ, מתח, חרדה, כעסים, רגשות גואים ושחיקה
"תוקפים" אותנו מחדש.
אז מה קרה?
מה לא בסדר?
למה זה לא עובד לנו?
אנחנו לא בסדר…
המושג הזה "אני" שאנחנו חושבים שהאני הזה הוא כך…או אחרת, זה מה ש"לא בסדר".
האשליה שאנחנו תופסים שיש לנו אני קבוע שלא משתנה, שהתגובות החוזרות שלו זו עובדה שאין להתווכח,
"ככה זה" או "ככה אני"
ובכך אנחנו משעבדים את עצמנו אליו,
רבים איתו לא פעם,
אבל שוב ושוב נכנעים לו,
זה מה שלא בסדר!
כי איבדנו את ההבנה מה אנחנו באמת?
איבדנו את הידיעה איך התודעה שלנו עובדת,
ואיתה איבדנו את החופש להיות מה שאנחנו רוצים להיות,
לחיות חיים יוצאים מן הכלל..