המעבר מהורה פעיל ונוכח לילדים קטנים, להורה שילדיו כבר עזבו את הקן, דורש
כלים אחרים והסכמות משפחתיות חדשות.
מה שעבד לנו בעבר כבר אינו מתאים,
ואין טעם באחיזה ההורית בהרגלים הישנים המוכרים לנו מהעבר.
במקום להתמרמר ולהיות בתחושת
החמצה, אנחנו נדרשים להמציא את ההורות שלנו מחדש.
אנחנו יכולים וגם רוצים להיות יותר מודעים לכך, שהם כבר אינם הילדים הקטנים שלנו,
ולנהל את מערכת היחסים איתם בגובה העיניים, ממקום של כבוד הדדי
והתחשבות בצרכים העכשוויים.
איך עושים את זה?