תלמידים, הורים, עובדים ומורים יקרים,
שנת הלימודים החלה כסדרה וזה המקום לברך אתכם, שוב, בברכת שנה טובה ואיחולי הצלחה מלאה בכל אשר תעשו. לפניכם ה"אוהלון" הראשון לשנת תשפ"ג. שלושה שבועות עברו מאז פתיחת השנה ועומס האירועים לקראת ראש השנה מחייב עצירה קצרה לחשיבה על תחילת השנה והצפוי לנו בזמן הקרוב: - מערכת החינוך באחד המצבים הקשים ביותר שלה. כולם כבר מבינים שהמחסור במורים, בוודאי במורים שהשכלתם גבוהה ותפיסתם החינוכית מעצימה ומצמיחה, הולך וגדל. זהו מחסור, שעם הגידול הטבעי בישראל, שהוא מהגבוהים בעולם, לא זו בלבד שקשה לראות כיצד הוא בא על פתרונו, הוא בלי ספק יחריף בשנים הבאות.
ישנם החושבים: מה רע למורים? סך הכל שכרם סביר וחופשותיהם ארוכות. לכאורה, יש צדק בדברים אלה. אלא שאם הדברים היו כה פשוטים, יש להניח שהביקוש היה עולה על ההיצע. היו הרבה יותר מורים המבקשים עבודה, מאשר מספר המקומות הפנויים בבתי הספר. העובדה הפשוטה היא שבבתי הספר היסודיים, בבתי הספר התיכוניים בפריפריה, ואפילו בבתי הספר התיכוניים הבולטים במרכז הארץ – חסרים מורים. מורות ומורים צעירים מחשבים (מבחינה כלכלית) האם ברצונם לעבוד משרה מלאה או לא, מתלבטים לגבי האפשרות לחנך כיתה ולא פעם לא ששים לעשות זאת – כי חינוך כיתה דורש עבודה רבה יותר, בלי תוספת משמעותית לשכר.
זאת ועוד, שיטות ההוראה המשתנות ועמעום הסמכות המורית (וההורית) מטילים אף הם קושי נוסף על המורים. דברים שהיו ברורים בעבר, ברורים פחות בהווה. אקדמאים שעוברים הסבה להוראה המומים לא פעם, מהירידה בשכר, כמו גם משעות העבודה הרבות שמקצוע ההוראה דורש, ומהירידה בסמכותם המקצועית. לא מפתיע שמורים צעירים רבים ומוסבים רבים עוזבים את מקצוע ההוראה זמן קצר אחרי שהם נחשפים לקשיים בבתי הספר.
המשמעות היא פשוטה: מנהלות ומנהלים (שאף הם חסרים בשוק) מתפשרים לא פעם על איכות המורים הנקלטים, או מרגישים שזכו בפיס אם הצליחו לקלוט מורה שנראה להם כמורה טוב.ה. המשבר הנוכחי מציב תמרור אזהרה דרמטי בפני מחליטי ההחלטות. אסור להתעלם ממנו. - בסוף חודש יוני החליט בית המשפט העליון בארה"ב לו רוב שמרני ברור, ברוב של ששה שופטים שמרנים (שלושה מהם התמנו בתקופת כהונתו של דונלד טראמפ) מול שלושה שופטים ליברלים, שיש לבטל את פסיקת "רו נגד וויד" שהכיר בזכות החוקתית של אשה לבצע הפלה, עליה החליט בית המשפט העליון של ארה"ב בשנת 1973 – לפני 50 שנה.
26 מדינות בארה"ב (מדינות להן מושלים רפובליקאים) כבר הודיעו שיאסרו הפלות מכל סיבה שאינה סכנה לחיי האם, או יקשו על הפלות מאד, כך שלמעשה הן יהפכו לבלתי אפשריות במדינות אלה. המדינות "הדמוקרטיות" בארה"ב הודיעו שלא זו בלבד שימשיכו את היתר ההפלות, הן ירחיבו אותו כדי לאפשר לנשים ממדינות אחרות בארה"ב להגיע לשטחן ולבצע הפלה.
החשש הגדול, הסביר מאד, שביטול הפסיקה – ששני דורות של אמריקאים כבר גדלו עליה – יפגע בעיקר בנשים אפרו-אמריקאיות והספניות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. מאכזב להיווכח שוב ושוב שבכל פעם ששמרנים באשר הם, מצליחים לכפות את ערכיהם הדתיים – נשים מוצאות עצמן נפגעות.
האיסור של בית המשפט על נשים להכריע לגבי גופן, הוביל להפגנות רבות מאד בארה"ב נגד הפסיקה. סקרים מלמדים שכ – 70% מאמריקאים (נשים וגברים כאחד) תומכים בזכות ההפלה לנשים. כלומר, בית המשפט העליון מבטא דעת מיעוט, אם כי דעה שלא יהיה קל לשנות בגלל הרכב בית המשפט והרכב הסנאט.
שופט בית המשפט העליון קלרנס תומאס, שנחשב שמרני במיוחד, התבטא אף שעל בית המשפט העליון בארה"ב לשקול לבטל את הפסיקות המגנות על שימוש באמצעי מניעה, יחסים חד מיניים ונישואים חד מיניים.
ללמדכם שמה שמתחיל בפגיעה במעמד האשה, לא נעצר שם, וזכויות ושוויון למיעוטים ולמגזרים שונים, שהושגו בעמל רב ובשנים של התקדמות איטית, יכולים באחת לחזור אחורה בזמן.
- ובמעבר שאינו חד, שנת הלימודים תשפ"ג נפתחה בצילן של הבחירות הקרבות בישראל. גם בפעם החמישית ברור שהבחירות יהיו על השאלה "כן ביבי" "לא ביבי". הגוש "היהודי" או "האמוני" כפי שהתחילו לאחרונה לכנות אותו פוליטיקאים מהגוש התומך בנתניהו לראשות הממשלה, מדגיש שני עיקרים:
- ממשלה שלא נתמכת על ידי "תומכי טרור" – כלומר על ידי ערבים.
- ממשלה שתדגיש את זהותה היהודית (ואולי פחות את זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל).
- הנושא הראשון נמצא במחלוקת שיש לה מקום (גם אם בפועל לא היה שינוי במדיניות הממשלה היוצאת שפעלה בהתאם לסממנים ימניים במובנים רבים), רצוי לא באופן מסית, ורצוי להיצמד לעובדות, אבל השאלה על נכונות ההשתתפות של מפלגות לא ציוניות בקואליציה ובממשלה, היא לגיטימית.
הנושא השני הוא בנפשנו. ישנם פוליטיקאים היום המטיפים בגלוי לחזרה לערכים היהודיים וזניחה של הערכים הדמוקרטיים. לכאורה זקיפות קומה וגאווה לאומית. בפועל, חזרה לתפיסות שמרניות מאד שדוגמה רעה שלהן קיבלנו בפסיקת בית המשפט העליון בארה"ב. שכן, לצערי במקרים רבים ראיית מדינת ישראל כמדינה יהודית כוונתה לזהות יהודית דתית במובן הצר - הפולחני.
לאור המהלכים האחרונים לגיבוש הרשימות החרדיות והימין הדתי, השאלה הזו אינה שאלה תיאורית בלבד. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל. האם זו מדינה יהודית או מדינה יהודית – דמוקרטית – הנותנת מקום לזרמים שונים, לאמונות ולהאמנות שונות, לערכים אוניברסליים. אני מקווה שכלל האזרחים להם זכות הצבעה במדינת ישראל, בוודאי ברוב היהודי, אינם רואים בדמוקרטיה סרח עודף, אלא מהות שיש לשמרה.
לפני ראש השנה קוראים בפרשת ניצבים, שם אומר המחוקק: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע" (דברים, ל' ט"ו). הבחירה בידינו. עלינו להכריע אם נבחר בטוב או ברע. איזה מן חיים אנחנו רוצים לחיות. לעיתים דווקא בחירה בערכים אוניברסליים, דמוקרטיים, הרואים באחר ערך כשלעצמו, היא בחירה ראויה, שקיימת גם בחשיבה היהודית ולא מגבילה עצמה לזהות פולחנית בלבד.
תלמידים יקרים,
לא רק נושא המחסור במורים צריך להדאיג אותנו ולגרום לנו להרהר על עתידה של מערכת החינוך, על עתידה של החברה הישראלית. גם מקרה הבוחן הנוכחי בארה"ב. ערכים דתיים יכולים להיות ערכים אוניברסליים המדגישים שוויון ועזרה לחלשים, שנועדו לקדם את החברה האנושית. ערכים דתיים אחרים יכולים לעשות ההיפך בדיוק. לנו הבחירה אלו ערכים להדגיש בחיינו. חגי תשרי הבאים עלינו לטובה הם בדיוק הזמן לעשות זאת.
|