מורן משיח מייסדת מרכז תפנית. מרצה, מדריכת הורים ומאמנת רגשית למעלה מ20 שנה. מורן למדה שיטת טיפול שנקראת ABA, את עולם האימון, את מחקריו של הדוקטור לחינוך ריק לבוי, ובעיקר עבדה עם הורים וילדים ברמה היומיומית ב20 השנים האחרונות ופיתחה מודלים מוכחים ליצירת שינויים אצל ילדים. בעבר מורן ניהלה סניף לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, וכיום, בעזרת הידע שלמדה והניסיון שצברה במשך השנים היא סוללת את דרכה ליצירת שינוי אמיתי בתפיסה החינוכית בעזרת השיטה הייחודית שפיתחה.
"בגיל צעיר אובחנתי והוגדרתי כילדה עם בעיות קשב וריכוז קשות ודיסלקציה. בשלב מסוים אפילו חשדו שיש לי אוטיזם. אני זוכרת את הרגע שקיבלתי את האבחנה; חוויתי הקלה מסוימת כי פתאום כולם הפסיקו לדרוש ממני דברים, וגם אני הפסקתי לדרוש דברים מעצמי. כשסיימתי צבא עדיין התקשיתי לקרוא כתוביות בטלוויזיה והייתה לי היכולת ה"מדהימה" לכתוב מילה בת 3 אותיות עם 7 שגיאות כתיב. אני זוכרת את הדאגה לגבי עתידי. אני זוכרת את האכזבה מעצמי ואת התחושה שאני פשוט לא מבינה את הכללים של העולם הזה, תחושה שליוותה אותי גם בתחילת שנות העשרים לחיי. זה לא המקום לפרט אבל זה לא פשוט לגדול בסביבה שלא מאמינה ביכולות שלך, גם אני לא האמנתי בעצמי והעתיד שדמיינתי לא כלל בתוכו שום תרחיש של הצלחה.
התפנית שלי בחיים, התחילה כשפגשתי את מפקד החטיבה שלי בצבא , הוא היה מפקד בכיר בגולני , ואני הייתי פקידה פלוגתית, עם קב״א נמוך. לאחר אסון המסוקים שקרה בשנת 1997 ולאחר שהייתי מעורבת בפינוי זומנתי למשרד של מפקד החטיבה.
לראשונה, הרגשתי שדמות סמכותית גאה בי. הוא שיבח אותי על העזרה ואומץ הלב שגיליתי והוא החליט לקדם אותי בתפקיד.
כמובן שאמרתי לו שאין שום אפשרות כזאת, בשביל התפקיד שהוא רצה צריך לדעת לכתוב ולקרוא, ואני .. אני יודעת להיות רק ״הילדה השקופה והבעייתית״.
ניסיתי להסביר לו שאין שום סיכוי שאני אצליח.
הצעתי לו לראות את כל האבחונים שלי, שיבין שאני באמת בעייתית.
לשמחתי, הוא לא כל כך הקשיב.
זה לא עניין אותו לראות את האבחונים שלי. הוא פשוט נתן פקודה וזהו.
הוא האמין בי, הוא היה הראשון.
הוא נתן לי את התפקיד ולא נשאר שם כדי להחזיק לי את היד.
הוא פשוט ידע שאני יצליח.
ואני? החלטתי שאני לא מאכזבת אותו.
אותו מפקד , הוא המלאך האישי שלי , הוא האמין בי כשאני לא האמנתי בעצמי , הוא ראה תמונה של עתיד עבורי, כשאני לא הצלחתי לראות , והוא כ״כ בטח בי שהוא זרק אותי למים ונתן לי להתמודד לבד , חמושה באמונה מצידו.
זה השיעור הראשון שלמדתי על חינוך - כמחנכים , כהורים , התפקיד שלנו הוא להיות המלאכים עבור ילדינו , להאמין בהם , לראות אותם מצליחים עוד לפני שהם יכולים לדמיין את ההצלחה שלהם, להחזיק עבורם את התמונה ולתת להם את החופש והמרחב לעשות את הדרך בעצמם , זה הדבר הראשון שאני עושה בתפנית כשמגיעה אליי משפחה , משיבה להורים את האמון בילדיהם , ומאמינה בהורים עצמם, גם אם הם כבר לא מאמינים שיש סיכוי לשנות.
אז גם אם כבר אבחנו את הילד שלכם , גם אם קשה בבית , גם אם מתקשרים מביה״ס, גם אם ניסיתם שיטות אחרות ונכשלתם, וגם אם אמרו להם שהילד שלכם הוא ________ אני כאן כדי לספר לכם שזה לא נכון! יש מה לעשות עם כל ילד!
במשך 18 שנה האמנתי על עצמי שאני לא יכולה , כך ראיתי את עצמי , כך הורי סיפרו לי , כך אנשי המקצוע סיפרו להם , אבל עולמו הפנימי של הילד הוא הרבה יותר רחב מאבחון כזה או אחר, מדעה כזו או אחרת או מקושי זמני כזה או אחר
אני מאמינה שבכל ילד יש שם את אותו ניצוץ שרק צריך לגרום לו לצאת וזו המשימה שלי בחיים האלה.
לאותו מפקד קוראים ארז גרשטיין, זכרונו לברכה.