הנשימה במים כמנוף בטיפול
המרחב המיימי הטיפולי מזכיר בצורה בלתי אמצעית ולא מודעת את המרחב הרחמי המוגן והשמור, האוגד בתוכו חוויה גופנית ורגשית מטיבה. הנשימה במרחב מיימי, מאפשרת
כניסה למרחב לא מודע וראשוני המשפיע על ההכרה שלנו: מגע עם חומרים ראשוניים בתודעתנו ומשם מאפשר אפשרות בחירה מחודשת. יש ביכולתנו להיפגש עם תחושות ורגשות לפני שהפכו למחשבה ולאמונה. כיצד אנו מעודדים נשימה זו ומה מאפשר לעכל בצורה מטיבה את החומרים העוצמתיים
שעולים? כיצד כמטפל אני מעודד ומצד שני לא הופך להיות המיילד?
ריברסינג ((Rebirthing היא שיטת טיפול אינטגרטיבי גוף-נפש, המשלב במהלכו טכניקת נשימה מעגלית ( מאותו איבר נשימה, ללא עצירה בין שאיפה
לנשיפה) של המערכת הפאראסימפתטית. אבי השיטה לאונרד אור, פיתח אותה עם עמיתיו בשנות ה- 70 (Orr & Ray, 1977). גישת הטיפול רואה בביטוי הסומטי של הנשימה בגוף קשר הדוק לתחושות, הרגשות, המחשבות ומערך האמונות של האדם. שיטה זו יוצאת
מתוך הנחה שמנגנוני ודפוסי ההתנהגות של כל אדם באים לידי ביטוי סומטי בדפוסי נשימתו ונובעים בעיקר מזיכרונות מודחקים מתקופת ההיריון, הלידה והילדות המוקדמת. טכניקת הנשימה המעגלית במהלך הטיפול מכוונת לשחרר חסימות רגשיות המונעות זרימה חופשית של חמצן בגוף
ומשפיעות על תפיסת העצמי ומערך האמונות (Laherman, 1987). ריי ומנדל (Ray & mandel, 1987) בספרם לידה ומערכות יחסים ראיינו עשרות אנשים שעברו תהליך טיפולי בריברסינג, על סוגי הלידה שעברו
(קיסרי, רגילה, מכשירנית, מזורזת ועוד) וגילו מתאם בין סוג הלידה לבין מערך האמונות העצמיות, אמונות על מערכות יחסים ותחושת המסוגלות העצמית.
הגוף והנפש קשורים וכרוכים זה בזו. דפוסי הנשימה שנוצרו, המשפיעים רבות על תפקודי הגוף, קשורים בהכרח לתהליך נפשי-רגשי שהתרחש עלינו. הגוף שלנו צובר חוויות רגשיות וזוכה לסימונם עוד בשלב העוברי, אך עדיין במרבית המקרים התינוק בראשית דרכו הוא כמו פלסטלינה רכה, נושם במלואו, נשימה רציפה, זורמת ומעגלית. הצטברות של אירועים שונים בחיינו, משמעותיים יותר או פחות, באים לידי ביטוי בדפוסי נשימה.
תפיסות עולם שונות, גינוי הורי בילדות, טראומות ועוד עיצבו את דפוס הנשימה של כל אחד ואחת מאתנו. דבר המשפיע על מעברים עצביים במוח, תחושות והרגשות. עם השנים הדפוסים מתקבעים, ומה שהרווחנו מהם בעבר, הופך לעתים למחיר כבד בהווה. תקיעות.
בראייה הבסיסית של חיבור גוף-נפש, אנו מבינים שמקומות אליהם אוויר לא מגיע, הם אותם המקומות בהם חבויים להם רגשות
מודחקים, לא מאוזנים. מרביתנו משתמשים רק ב 500 מ"ל מתוך יכולת קיבולת של 4000 מ"ל בחלל הריאות. חישבו כמה זה משפיע על הגוף.
הנשימה הטבעית, כפי שנולדנו איתה, היא הכלי שמאפשר ניקוי ואפשרות של הולכה חשמלית בין-עצבית בכל הגוף, היא מאפשרת לשוב לנקודת ההתחלה, היא מאפשרת עיכול והתמרה של מאסה קריטית בנפשנו.
נשימה מעגלית מאפשרת להחזיר לגוף את נשימתו המלאה, לכל חלקיו. האוויר שמתחיל לזרום שוב בגוף מאפשר לפתוח נקודות, איברים ומרכזים אנרגטיים שהגיעו אליהם מינימום חמצן להחזקת המערכת לאורך זמן ארוך.
נשימה מעגלית מכבדת את הקצב הנכון, מידת המוכנות והנכונות של אותו אדם למה ולכמה הוא מסוגל להכיל באותו רגע נתון.
בעזרת נשימה מעגלית, כדרך הטבע: זרימה טבעית בין שאיפה לנשיפה, מתאפשר לאזורים אלו חמצן המשמש כמפתח לדלת לאותם רגשות. הנשימה מאפשרת התמרת החומרים המודחקים, יצירת תנועה מחודשת ורטט מאזן למרכזי האנרגיה בגוף. זרימה בחוויה הנפשית הבאה לידי ביטוי בחוויה הפיזית.
בואו ללמוד ולחוות את נשימת הריברסינג במים.
על המנחה:
יערה בויום קפלן- מטפלת רגשית גוף-נפש בנשימה מעגלית מזה 15 שנה. מתוך עיסוקה זה הבינה את חשיבות המים לחוויה הרגשית, והרחיבה את עבודתה כמטפלת רגשית במרחב המים בשיטת water therapy.
בשנים האחרונות משלימה את לימודיה האקדמיים המוכרים כמטפלת באמצעות משחק ודרמה תרפיה באוניברסיטת חיפה. משמשת מדריכה קלינית למטפלים רגשיים במים ומנחה את מסלול ההכשרה למטפלי מים לילדים. מעל 20 שנה מורה, מנחה ויוצרת בתיאטרון. מחברת בשיתוף עם יותם בויום,
אחיה, את הספר "ללכת בכל דרכיו" ספר עבודה אנרגטית-רגשית על פי הספירות של עץ החיים, מרכזיים אנרגטיים בגופינו.
במהלך השנים לימדה קבוצות של תקשור מרפא המושתת על חיבור בין גוף-נפש ורוח.