יש המון:
א. היכולת ״לחשוב באונליין״. בעבר הייתי מתכוננת לפגישות. ככל שאנחנו עולות בסולם ההיררכי, מטבע הדברים יותר חשופות, ומוזמנות ליותר פגישות. כמנהלת צעירה, התכוננתי באובססיות לפגישות. מה הם יגידו. מה אני אגיד, ואז בטח הם יגידו ככה וככה. אינסוף תסריטים בראש. זה גזלן אנרגיה מזעזע והכניס אותי ואת סובבי לסטרס. היכולת לחשוב באונליין מאפשרת לי לבוא. להקשיב. לקבוע את הקצב של השיחה, אם משהו מגיע לשיחה ב"אטרף" אני יכולה להרגיע אותו, להגיב מתוך הקשבה וביטחון והיכולת להגיד ״רגע... אני צריכה לחשוב/אני צריכה לבדוק״ - או לחילופין שאעשה מה שאני עושה טוב תמיד, זה לפתור בעיות, לחלק אותן לחתיכות קטנות, לטפל בהן אחת אחת. אני חושבת שהיכולת הזאת מגיעה מתוך ניסיון וביטחון עצמי, ואני מציעה לנסות.
.You fake it until you make it
ב. להקיף את עצמכן בא.נשים שמרימים אתכן, שנותנים ונותנות אנרגיה. לוותר על המרושעים. את לא צריכה פרויקט מיוחד, to win over את המרושע, יש תמיד כאלה. לא צריך אותם.
ג. להקשיב באמת, להתבונן באמת וללמוד את הדינמיקה בפגישות, בשיחות ומסגרות. בכל אינטראקציה יש סבטקסט. אנחנו נשים ויש לנו את היכולת לזהות אותו. צריך לנסות להבין את האיזון או איפה חוסר האיזון - ואז להחליט אם אני בוחרת להתערב או לא. איפה הקונפליקט באמת? הוא שלי? לעיתים זה לא הקונפליקט שלי. ההבנות בדקויות האלה, והרגישות הזו, שמגיעות מתוך הקשבה והתבוננות - זה משהו שמאוד מאפשר לנווט, ביומיום ובסוף גם במשחק.