המחוייבות לילדים, הדרישות של בן הזוג, היפוך התפקידים, הקושי להיות מפרנסת עיקרית, התייחסות סלחנית מקולגות גברים כי אני אישה, לנהל גברים מבוגרים או ותיקים ממני.
יש הרבה נחשים,
אני חושבת שאחד הדברים הגדולים שאני צריכה להתמודד איתו, הוא אני עצמי. הרבה פעמים אני אומרת לעצמי, אוקי, לא עכשיו. עדיף להשקיע במשהו אחר. את חייבת כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים, אולי כדאי שקודם תחזירי להם ואז תחשבי על עצמך. והם טיפה גורמים לי ללכת אחורה.
לעומת התשובה הקודמת, שאמרתי שבני המשפחה הם סולמות בעיני, הם יכולים להיות באותה המידה נחשים, לא כי הם רוצים את זה.
למשל הרבה פעמים, חילוף התפקידים ביני לבין בעלי, העובדה שאני מפרנסת עיקרית כאשר אנחנו נמצאים בשליחויות בחול והוא הופך לזה שמטפל בבית ובילדים. זה גרם למתח קשה ביני לבין עצמי וביני לבינו כי לקח לנו זמן להבין איך זה עובד.
קיים נחש נוסף, הוא אולי לא נחש צפע, או פיתון אימתני, אך גם הוא נחשון שקצת מציק, וזאת העובדה שעצם זה שרואים אותי בתור שגרירה אישה בשגרירות. גם העובדים וגם לפעמים קולגות, מתייחסים אלי כ"אמא". זאת אומרת התפקיד שלי צריך להיות אמהי כלפיהם, לא כמנהלת, אלא אמא תומכת ומכילה, שמקבלת כל טעות, שעוזרת להם להתגבר על המכשולים וכולי.
מצד אחד, זה בסדר, אני חושבת שניהול נשי במילא כולל את הדברים האלה. אבל לפעמים צריכה להגיד די, זה דבר שלא עושים בארגון, זה דבר שאני לא מקבלת. ואז אומרים "איך אמא עושה דבר כזה, איך אמא שלנו יכולה לפטר משהו". וזה הופך לדיסוננס כי הם לא מבינים איך יכולה לשחק גם את התפקיד הזה.
זה מה שקורה בתוך השגרירות, כשאני יוצאת מחוץ לשגרירות, הרבה מאוד פגישות ראשונות, מתחילות בהססנות של בן השיח שמחפש את השגריר האמיתי. זאת אומרת, את הגעת יופי, את העוזרת של השגריר, פרסונל אסיסטנט, נהדר. איפה השגריר, כי אני לא גבר עם שיער לבן בן 50 ומעלה, ואני נכנסת עם כל האנרגיה שלי. ברגע שמתחילים לדבר מבינים מי כאן השגרירה. וישר נכנסים לעניינים.
לפעמים קולגות שלי, שגרירים זרים, מרשים לעצמם להגיד טוב, את תתחילי "Because you're the lady" אז קרה שכתבתי לאחד, שכתב לי בדיוק את זה: לא, לא. אתה יכול להתחיל "Because you're older". שלא ישחקו איתי.