כשנהייתי אמא, נולדו רגשי האשם. לא הבנתי איך אפשר לג'נגל בין קריירה, משפחה וילדים.
אחת התובנות שלי הייתה, שאם אני רוצה להמשיך להתפתח ולהתקדם, אני צריכה להרגיע את רגשי האשם (כמה שאפשר) ולהיעזר בכל מי שאני רק יכולה, כדי להצליח בשילוב הזה.
החלטתי שאני מתחילה לבקש עזרה, בצורה ברורה ומפורשת מכל המשפחה המורחבת שלי, לא לחכות שיציעו לי עזרה (כמו שהיה מתאים לי), אלא לבוא ולהגיד לאמא/אבא/סבא/סבתא אני צריכה עזרה. לא תמיד האנשים שנמצאים לידך מבינים את הסיטואציה וכשמבקשים בצורה ברורה, זה מקל על כל הצדדים.
כמו כן, שחררתי ולמדתי לקחת עזרה בתשלום. כל מה שהבנתי שאני לא מסוגלת לעשות לבד וגוזל ממני המון משאבים החלטתי שאני מוציאה ל"אאוטסורסינג" (בייביסיטר כשצריך, עבודות בית...) וכך הצלחתי לשלב גם וגם.