"שמיר ופטרוזיליה נפגשים באפֵלה
לפתור את המצב הנוכחי
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
ואיש אחד טוען שהוא אחי
אהה אחי, אהה אחי
שיקרתי שאמרתי שהכול כל כך נפלא
שכירים של חרב מתכנסים בתוך האפֵלה
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
מרגיש כל כך נפלא
מרגיש כל כך נפלא
אנחנו עם סגולה
אנחנו עם סגולה
בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה
ברוסיה עוד אסון של רכבות
ההמונים הפילו בברלין את החומה
ולי ולך נותר רק לקוות
אהה לקוות, אהה לקוות
אז למה לי פוליטיקה עכשיו?"
(שלומי ברכה)
תלמידים, הורים ומורים יקרים,
ביום שלישי, 23 במרץ, בעוד שלושה שבועות בדיוק, יתקיימו הבחירות הרביעיות בתוך שנתיים. המצב הארוך ביותר בהיסטוריה הישראלית של אי-ודאות פוליטי נותן את אותותיו. הפילוג, השיסוע והפצעים החברתיים מסרבים להגליד, בעיקר כי יש מי שדואג להשאיר אותם פתוחים ולחטט בהם שוב ושוב.
זה למעלה משנתיים קיימת השתלחות ממוסדת, מכוונת מטרה במוסדות השלטון שאינם נבחרי ציבור, בנושאי תפקידים בכירים במשטרה, בפרקליטות, במערכת המשפט. השתלחות שאינה נופלת על אוזניים ערלות ומצליחה לשכנע קהלים גדולים בציבור הישראלי. שהרי אם אנשים כה בכירים בפוליטיקה הישראלית, ובתקשורת ה"אנדרדוגית" המתגוננת מפני התקשורת ה"מיינסטרימית", משמיעים את הביקורת הזאת, אז יש דברים בגו. הם יודעים דברים שאנחנו, בני התמותה הרגילים, איננו חשופים אליהם ואיננו מכירים. בייחוד כשברור שיש מקום למתוח ביקורת ולא הכול מושלם במערכות המותקפות, אז ממילא "אין עשן בלי אש".
אז הגענו לסיבוב הרביעי. המצב יוצא הדופן הזה יצר תיקו פוליטי כמעט חסר מוצא. "כחול לבן" (לפחות החלק של "חוסן לישראל" – בני גנץ ושותפיו) ניסו לפתור זאת בחבירה לממשלת אחדות עם הליכוד ושותפיו "הטבעיים", כפי שנהוג לכנות את המפלגות החרדיות. זה לא הוכח כמוצלח מאוד, ו"כחול לבן" נאבקת היום באחוז החסימה. אחד הניסויים הפוליטיים המעניינים שקמו בישראל בשנים האחרונות התאדה באותה מהירות שבה הגיח לאוויר העולם.
אבל משהו כן קרה בשנתיים האחרונות. המפלגות שבעבר הוגדרו כימין או כשמאל, בהתאם לתפיסה אידיאולוגית כזו או אחרת הקשורה לתפיסה כלכלית-חברתית ולתפיסה מדינית, פינו את מקומן למפלגות "רק ביבי" ו"רק לא ביבי". הבדלים אידיאולוגיים גדולים ניתן למצוא רק בקצוות הפוליטיים. אפילו החרמות רובם ככולם כבר אינם אידיאולוגיים. מפלגה לא תשב היום עם מפלגה אחרת לא בגלל החרמת המצע שלה, שלא ברור אם הוא בכלל ידוע ושונה מהותית ממצעה של מפלגה אחרת, אלא בגלל העומד בראשה.
בתווך הזה, רגע לפני הבחירות הרשמיות, ולאחר זמן רב שבו לא התקיימו תעמולת בחירות ובחירות ב"אהל-שם", קיימנו פאנל בחירות ובחירות-דמה אצלנו בבית הספר. שכבות י'-י"ב השתתפו בפאנל שבו הציגו עשרה נציגים של עשר המפלגות המובילות, שלפי רוב הסקרים עוברות את אחוז החסימה, את עמדתם ואת עמדת מפלגתם. בתום הפאנל הצביעו התלמידים ומפת המנדטים הבית ספרית התקבלה (שתי המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, לא השתתפו בפאנל מהטעם הפשוט שהן אינן פונות לקהל הביתי שלנו, למרות שניתנה לתלמידים האפשרות להצביע למפלגות אלו).
המורים לאזרחות התגייסו ללמד את התלמידים שיעור אזרחות קצר בנושא הבחירות בישראל, והפאנל נפתח. בסיומו... נשמר התיקו: "הליכוד" זכו ל-31 מנדטים אצל התלמידים. גם "יש עתיד" קיבלה 31 מנדטים, "העבודה – 12 מנדטים, "ימינה" – 10, "תקווה חדשה" – 7, "מרצ" – 7 מנדטים אף היא, "כחול לבן" – 5, וכך גם "ישראל ביתנו". "הציונות הדתית" – 1, וגם "הרשימה המשותפת". עשרה מנדטים נזרקו לפח – הצבעה בפתק לבן, שמבטאת גם היא את חוסר ההחלטיות וההתלבטות הגדולה בקרב הנוער, ובציבור הישראלי בכלל (אנחנו זוכרים כמובן שש"ס ויהדות התורה ישחקו תפקיד מרכזי בבחירות הכלליות, אך הן לא באו לידי ביטוי בבחירות אצלנו).
בעוד שלושה שבועות נדע אם התיקו נשמר או נשבר. בעוד שלושה שבועות נדע אם גוש "רק ביבי" ניצח או אם גוש "רק לא ביבי". בעוד שלושה שבועות נדע אם פנינו לבחירות חמישיות או לממשלה בראשות צד זה או אחר. בפועל, בשיטה הישראלית של הקמת קואליציות זה יכול להימשך הרבה יותר משלושה שבועות.
כך או כך, הנוער שלנו ביטא היטב את התיקו הפוליטי הקיים במדינה. ריאל פוליטיק חווינו בבחירות הבית ספריות. ריאל פוליטיק שמוביל לא מעט ישראלים לתחושת תסכול מתמשכת. תחושת תסכול שגורמת ליותר מדי ישראלים לוותר על המשחק הדמוקרטי. אלא שהדמוקרטיה הישראלית יקרה מדי, שברירית מדי, מכדי שנוכל לוותר עליה. אז תלמידי י"ב היקרים – מי מכם שכבר הגיע לגיל המתאים – בדרך לקלפי אתם מוזמנים לשיר "למה לי פוליטיקה עכשיו"?