"רודולף שטיינר אומר לנו שזאת הייתה הנפילה שגרמה לאדם להיות פחות ממה שהוא נועד להיות על ידי האלים. פחות מהאידיאל. ההחדרה של הכוחות הלוציפריים לתוך הנפש גרמה ל'כבדות', אשר הובילה את הגוף הפיזי ליפול מהטבע האתרי שנועד לו לתוך החומר. למעשה מאז האדם כבר נופל יותר ויותר, אבל הנפילה הזאת נועדה בתחילה ליצור בנו חיים עצמאיים, ובאמצעותם את ההתפתחות של החירות. התפתחות הנפש שלנו הובילה לחיים פנימיים, אבל זה קרה במחירו של הקשר הרוחני שלנו. כאשר פיתחנו את הרגשות שלנו, ואת החשיבה העצמית שלנו זה היה על חשבון השיתוף שלנו עם ישויות רוחניות. התחלנו לשכוח את שפת האלים שהובנה בעבר באמצעות קריאת שפת הדגמים הגיאומטריים, אשר דוברה מכוכב אחד למשנהו בכתב האש של הכוכבים. שפת האלים הפכה ללא מובנת לבני האדם אשר פיתחו במקומה שפה אישית. אם היא מובנת כראוי, שפה היא סוג של צל פנימי גיאומטרי של שפת האלים. הכוכבים נהיו גופים מתים דוממים הצפים בחלל והסימן היחיד הקיים היום לכך שהבנו אי פעם את שפת האלים, חי באותיות האלף-בית ובגיאומטריה."

עד המאה ה- 15 לספירה שלט לוציפר באבולוציה האנושית. מהמאה ה- 15 עד לזמננו שליטתו של אהרימן על פני האדמה ניכרת יותר ויותר. 

סיפור גן עדן  התנ"כי מסמל את  ראשיתו של המעבר משליטתו של לוציפר (הנחש) לשליטתו של אהרימן. אם בגן העדן האלוהות סיפקה לאדם את כל צרכיו, ללא כל התערבות ומאמץ מצדו, הגירוש מגן עדן אילץ אותו להתערב בעבודת הבריאה על ידי עיבוד האדמה. מצב זה מאפיין גם את המעבר שנעשה בחברה האנושית מחברת לקט-ציד לחברה חקלאית מיושבת, בה האדם התערב בתהליך הצמיחה והגדילה של היבול, ומבחינה זו בבריאה. זהו המעבר מהבל לקין.  

אהרימן ולוציפר שרויים בנפשו של האדם במצב של קונפליקט מקביל בינם לבין עצמם, כמו גם בין שניהם כאחד לבין הישויות הגבוהות. מטרתו של אהרימן – להפוך את האדם לישות בעלת אינטליגנציה קרה, שאינה יוצרת או בוראת דברים חדשים, בדומה לו עצמו. ואילו לוציפר רוצה לנתקו מזרם ההתפתחות של האדמה, ולהפכו לרוח.

תפקידה של הנטייה האהרימנית שקיימת בכל אחד מאתנו היא לשמור על הומאוסטזיס, וזאת על מנת לחיות בשקט ובשלווה. נטייה זו קשורה לאלמנט האתרי שהוא האלמנט של ממלכת הצומח. אהרימן פועל בתוך המרחב האתרי. פעילותו מתרחשת באזור האתרי, אזור החיים. כאשר מתחוללת מטמורפוזה באלמנט האתרי נוצרת החשיבה. בניגוד לחשיבה חיה, המאפיינת את ההיררכיות הגבוהות מהזרם המרכזי, במקרה של אהרימן מדובר בחשיבה לוגית קרה, מתה. מטרתו  לשלוט באדם על ידי הרדמה של התודעה הערה שלו  וחדירה לתת מודע שלו.  

לוציפר הוא אותה ישות מפתה המוכרת גם כנחש מגן העדן. מטרתו של לוציפר היא להשאיר את האדם בעולם הרוח ולגרום לו להתנתק מהחומר, ובכך מהאבולוציה הנכונה עבורו. הוא עושה זאת דרך הבטחה לאושר, לאור, לחכמה ולהימנעות מסבל.

אהרימן הינה אותה ישות שנכסה לעצמה את האינטליגנציה הקוסמית שהייתה מיועדת לאדם, אך שללה אותה מחום הלב. מטרתו של אהרימן היא להרחיק את האדם מעולם הרוח, להפוך אותו לישות חומרית, מכנית השקועה בחומר ושוכחת את מקורה האלוהי. אהרימן מפתה את האדם בחיי נצח עלי אדמות, בהארכת החיים הפיזיים בכל מחיר. לעומת לוציפר המפתה את האדם בעקרון העונג, מבטיח אהרימן לאדם שליטה ועוצמה

בגלל הצורך של האדם בהומאוסטזיס, הוא מסרב לחוות את הקונפליקטים המתחוללים בתוכו, ונטייתו האינסטינקטיבית-אוטומטית היא להשליכם מקרבו החוצה, אל האחר ואל הסביבה. שלב מהותי בהתפתחותו של האדם הוא הנכונות להכיל את הקונפליקטים בתוכו, ללא ניסיון להיפטר מהם, על ידי העלאתם למודעות. 

כשאנו חיים את הקונפליקט ומודעים לו, אנו יוצרים את הרוחניות של האדמה. השלכת הקונפליקטים החוצה תורמת להיווצרות מצבים קשים וקונפליקטואלים בעולם – בפוליטיקה, בין בני אדם, בטבע - דרך רעידות אדמה, צונמי וכדומה.  

 התייחסות אהרימנית אל האחר כאל אובייקט מאפשרת לאדם להרוס אותו. להפוך אותו ל"גווייה".