image
רוח
פרק שישי - האדם והאדמה כישויות של קונפליקט - חלק ב
גם בחלק זה  ננסה להבין  מהו הקונפליקט הקוסמי? כיצד הוא בא לידי ביטוי באדם ובאדמה, וכיצד אמורים בני האדם להתייחס אליו? : האם יש באפשרותנו לגאול את עצמנו מהקונפליקט?  ולבסוף, האם ניתן לגאול את הקונפליקט עצמו? 
ננסה להשיב על שאלות  אלו תוך שאנו מצביעים  על חשיבות הקונפליקט כישות עצמאית, המתקיימת הן בשלב האדמה והן  באדם עצמו, כאשר האדם הוא 'זירת הקרב' בה הניגודים חיים  בכפיפה אחת.  

בשיעור זה נפגוש את נושא הקונפליקט דרך שתי המהויות הבאות:

לוציפר ואהרימן

עולם המאיה ועולם הממשות  
לוציפר ואהרימן
image
image
"בזמן שהן פועלות עלינו, ההשפעות הלוציפריות מזמנות השפעות אהרימניות שכוחותיהן פועלות מבחוץ ולא מבפנים - הן פועלות עלינו באמצעות כל מה שעומד לפנינו כחוץ. כך אהרימן הוא זה שעולה דרך לוציפר, ואנו ישויות אנוש מעורבות באופן נמרץ בקונפליקט בין שני עקרונות אלו"  

Steiner, Manifestation of Karma, 1910, lecture 7

הנפילה ההכרחית


"רודולף שטיינר אומר לנו שזאת הייתה הנפילה שגרמה לאדם להיות פחות ממה שהוא נועד להיות על ידי האלים. פחות מהאידיאל. ההחדרה של הכוחות הלוציפריים לתוך הנפש גרמה ל'כבדות', אשר הובילה את הגוף הפיזי ליפול מהטבע האתרי שנועד לו לתוך החומר. למעשה מאז האדם כבר נופל יותר ויותר, אבל הנפילה הזאת נועדה בתחילה ליצור בנו חיים עצמאיים, ובאמצעותם את ההתפתחות של החירות. התפתחות הנפש שלנו הובילה לחיים פנימיים, אבל זה קרה במחירו של הקשר הרוחני שלנו. כאשר פיתחנו את הרגשות שלנו, ואת החשיבה העצמית שלנו זה היה על חשבון השיתוף שלנו עם ישויות רוחניות. התחלנו לשכוח את שפת האלים שהובנה בעבר באמצעות קריאת שפת הדגמים הגיאומטריים, אשר דוברה מכוכב אחד למשנהו בכתב האש של הכוכבים. שפת האלים הפכה ללא מובנת לבני האדם אשר פיתחו במקומה שפה אישית. אם היא מובנת כראוי, שפה היא סוג של צל פנימי גיאומטרי של שפת האלים. הכוכבים נהיו גופים מתים דוממים הצפים בחלל והסימן היחיד הקיים היום לכך שהבנו אי פעם את שפת האלים, חי באותיות האלף-בית ובגיאומטריה."

 אדריאנה קוליאס/ מדיטציית אבן היסוד
והצלת הישות האנושית האמיתית

לוציפר ואהרימן בנפש האדם


עד המאה ה- 15 לספירה שלט לוציפר באבולוציה האנושית. מהמאה ה- 15 עד לזמננו שליטתו של אהרימן על פני האדמה ניכרת יותר ויותר. 
סיפור גן עדן  התנ"כי מסמל את  ראשיתו של המעבר משליטתו של לוציפר (הנחש) לשליטתו של אהרימן. אם בגן העדן האלוהות סיפקה לאדם את כל צרכיו, ללא כל התערבות ומאמץ מצדו, הגירוש מגן עדן אילץ אותו להתערב בעבודת הבריאה על ידי עיבוד האדמה. מצב זה מאפיין גם את המעבר שנעשה בחברה האנושית מחברת לקט-ציד לחברה חקלאית מיושבת, בה האדם התערב בתהליך הצמיחה והגדילה של היבול, ומבחינה זו בבריאה. זהו המעבר מהבל לקין.  

אהרימן ולוציפר שרויים בנפשו של האדם במצב של קונפליקט מקביל בינם לבין עצמם, כמו גם בין שניהם כאחד לבין הישויות הגבוהות. מטרתו של אהרימן – להפוך את האדם לישות בעלת אינטליגנציה קרה, שאינה יוצרת או בוראת דברים חדשים, בדומה לו עצמו. ואילו לוציפר רוצה לנתקו מזרם ההתפתחות של האדמה, ולהפכו לרוח.

תפקידה של הנטייה האהרימנית שקיימת בכל אחד מאתנו היא לשמור על הומאוסטזיס, וזאת על מנת לחיות בשקט ובשלווה. נטייה זו קשורה לאלמנט האתרי שהוא האלמנט של ממלכת הצומח. אהרימן פועל בתוך המרחב האתרי. פעילותו מתרחשת באזור האתרי, אזור החיים. כאשר מתחוללת מטמורפוזה באלמנט האתרי נוצרת החשיבה. בניגוד לחשיבה חיה, המאפיינת את ההיררכיות הגבוהות מהזרם המרכזי, במקרה של אהרימן מדובר בחשיבה לוגית קרה, מתה. מטרתו  לשלוט באדם על ידי הרדמה של התודעה הערה שלו  וחדירה לתת מודע שלו.  

לוציפר הוא אותה ישות מפתה המוכרת גם כנחש מגן העדן. מטרתו של לוציפר היא להשאיר את האדם בעולם הרוח ולגרום לו להתנתק מהחומר, ובכך מהאבולוציה הנכונה עבורו. הוא עושה זאת דרך הבטחה לאושר, לאור, לחכמה ולהימנעות מסבל.

אהרימן הינה אותה ישות שנכסה לעצמה את האינטליגנציה הקוסמית שהייתה מיועדת לאדם, אך שללה אותה מחום הלב. מטרתו של אהרימן היא להרחיק את האדם מעולם הרוח, להפוך אותו לישות חומרית, מכנית השקועה בחומר ושוכחת את מקורה האלוהי. אהרימן מפתה את האדם בחיי נצח עלי אדמות, בהארכת החיים הפיזיים בכל מחיר. לעומת לוציפר המפתה את האדם בעקרון העונג, מבטיח אהרימן לאדם שליטה ועוצמה

בגלל הצורך של האדם בהומאוסטזיס, הוא מסרב לחוות את הקונפליקטים המתחוללים בתוכו, ונטייתו האינסטינקטיבית-אוטומטית היא להשליכם מקרבו החוצה, אל האחר ואל הסביבה. שלב מהותי בהתפתחותו של האדם הוא הנכונות להכיל את הקונפליקטים בתוכו, ללא ניסיון להיפטר מהם, על ידי העלאתם למודעות. 

כשאנו חיים את הקונפליקט ומודעים לו, אנו יוצרים את הרוחניות של האדמה. השלכת הקונפליקטים החוצה תורמת להיווצרות מצבים קשים וקונפליקטואלים בעולם – בפוליטיקה, בין בני אדם, בטבע - דרך רעידות אדמה, צונמי וכדומה.  
הפיתוי והגירוש מגן העדן - מיכאלאנג'לו
הפיתוי והגירוש מגן העדן - מיכאלאנג'לו

בין התאבנות וקיפאון להתרככות ותנועה

ברוח האדם הקונפליקט בא לידי ביטוי בין הרצון של האדם להיות מחובר לרוח ולשכוח שהוא ישות של רוח שעליה לעבור דרך החומר ולהתמיר אותו, ובין הנטייה שלו להזדהות רק עם הישות החומרית שלו ולשכוח שהוא ישות רוחנית.

"תהליך ההתקשות וההסתיידות מכיל אספקט מהותי בלתי נראה, על חושי, שאפשר להבחין בו אם מפתחים את היכולת לכך. אספקט זה הוא  אהרימן. הכוחות האהרימניים הם אלה השואפים בלי הרף להפוך אותנו למן גווייה מיובשת. אילו הם בלבד פעלו, היינו מסתיידים, מתקמטים ומתאבנים. היינו ערים כל הזמן   מבלי יכולת להירדם. הכוחות המנוגדים של הִתחיות, התרככות, דמיון, פנטזיה, הם הכוחות הלוציפריים. אנו זקוקים להם כדי לא להפוך לגוויות. אך אילו רק הם היו קיימים היינו נשארים ילדים במשך כל חיינו."
 (שטיינר, ידע האדם, 2006, הרצאה שנייה, עמ' 32)

 התייחסות אהרימנית אל האחר כאל אובייקט מאפשרת לאדם להרוס אותו. להפוך אותו ל"גווייה".


מידע למתודה שאלה 1
  • חשיבה מטריאליסטית ו"חיפצון" האחר :
    א.באיזה תחום בחיים אתה מזהה שההתייחסות שלך היא התייחסות מאטריאליסטית? (התיחסות חומרית, שכופרת ברוח).

    ב.האם יש מישהו או יש מצבים בהם אתה מוצא את עצמך "משתמש באחר כאוביקט, "מחפצן" אותו? האם יש אדם בחייך שנהג כלפיך באופן כזה?
image

רק אלמנט רוחני – לוציפרי או אהרימני יכול לפגוע ברוח. דוגמא לפיתוי לוציפרי הפוגע ברוח - התייחסות יפה ומפתה שאינה מורגשת כרוע, אבל היא משחיתה את הרוח ניתן למצוא בגיבור ספרו של אוסקר ויילד – 'דוריאן גריי'. 

יצירה זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים. גיבור הרומן דוריאן – ההדוניסט קצר הרוח וחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים – הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים. באמצעות מעלליו של דוריאן הביע ויילד בפשטות את התאוריות האסתטיות שלו, המחיש אותן ואת הסיכונים הטמונים בהן, ואף הציע קווים מנחים למי שיחליט לחיות חיים של יופי חסר תוחלת.


בחברה המודרנית  היום, בארץ ובעולם, דמויות מושחתות – פוליטיות ואחרות, משתמשות בכריזמה שלהן כדי לפתות אנשים להאמין להם ובהם וללכת שבי אחריהם. 

הכלת הקונפליקט - הפיכת זמן למרחב

הזמן כגורם אבולוציוני- הקונפליקט בתוך האדם והקשר ללוציפר ואהרימן 

מבחינה אבולוציונית שליטתם של לוציפר ואהרימן באדם מתקיימת עד גיל 33, גיל בו האני הנצחי מופיע. 
גיל 33 מכונה גיל ההיפוך בביוגרפיה האנושית . עד גיל זה אדם אמור להתגשם באדמה כישות ארצית, ולממש עצמו ב'חומר': לימודים, זוגיות , ילדים, קריירה, בית וכדומה... . בגיל זה ניטע זרע ראשוני להזדהות האדם עם ישותו הרוחנית כלומר- הוא אמור בהדרגה להתפנות לשאלת ההגשמה העצמית, השליחות והייעוד בחיים. 
אבולוציית האדמה, כמו גם הפרט האנושי,  תלויים בהגשמת משימות בזמן מסוים ועד זמן מסוים.  המשימות צריכות להתבצע  טרם מותם של האדמה או האדם. 
 אם באלמנט הנפשי - סימפטיה ואנטיפתיה, הזמן לא מתפקד כגורם מזרז ומאיץ, והאדם יכול לנוע בין  השניים בכל זמן שהוא, הרי כשמדובר בהתפתחות הרוחנית  של האדם, זו תלויה ביכולתו לקיים את הניגודים בו זמנית.  

הניגודים בנפש מתרחשים בפרק זמן ארוך, על פני שביעון שלם. חלקו הראשון של השביעון מאופיין בסימפטיה, התלהבות ויוזמה, וחלקו השני, באנטיפתיה, ניכור, וקושי לסיים משימות. המעבר בין השניים  מתרחש כל שלוש וחצי שנים לערך. 
ואילו הניגודים ברמת הרוח, ערנות האני ביום ותרדמתו בלילה, מתחלפים  דרך הקצב של שינה וערות - כלומר יום ולילה.

ככל שפרק הזמן שנדרש  למעבר בין השניים  קצר יותר, כך עולה הרמה הרוחנית של השדה בו מתקיים הקונפליקט , והוא מתקרב  למצב של סימולטניות, כלומר להפיכת הזמן למרחב
הפיכת הזמן למרחב בתוך ישות האדם מתבטאת ביכולת לשאת את הקונפליקט, את הניגודים בו זמנית, מבלי להכריע לטובת אחד הצדדים, תוך כדי הכחדתו של הצד הנגדי. 
יכולת זו מחייבת נשיאה מסוימת של סבל חרישי המלווה את האדם מכיוון שהוא נושא בתוכו את הקונפליקט, ומוכן להיות שדה קרב בעבור הניגודים, וזאת בניגוד למגמה הלוציפרית להימנע מסבל בכל מחיר, והמגמה האהרימנית לשלוט על האחר או להשמידו. 
כך הופך הזמן למרחב, וכך הופכים אנו לישויות שאינן תלויות בזמן ונמצאות לכאורה בעל-זמן, שם נמצאות כל ההיררכיות הגבוהות. 

קונפליקטים המסתיימים בניצחון של אחד הצדדים הם לעיתים קרובות תוצר של העדר יכולת פנימית של הצדדים המתעמתים להכיל אותם. חוסר היכולת להכיל את הקונפליקט נשען על האימפולסים שמגיעים אל האדם דרך לוציפר ואהרימן. לוציפר מפתה את האדם באושר ואור אינסופי ומייתר את המעבר דרך הסבל כשלב התפתחותי, ואילו אהרימן טוען לשליטה באחר ולהפיכתו לאובייקטהן לוציפר והן אהרימן פועלים נגד קיומו של הקונפליקט מכיוון שהם ישויות בעלות אופי חד צדדי, כפי שתואר.
מידע למתודה שאלה 2
  • העונג והסבל : נסה לזהות, היכן בחיים אתה פועל מתוך "עקרון העונג"?  עקרון המחבר את הנעים עם "הטוב" והלא נעים עם הלא טוב.
    לוציפר אומר: "הסבל בחומר העונג ברוח", האם זכור לכן אירוע בחייכן שבו דווקא הסבל הוא שהוביל אתכן אל הרוח?   
  • לוציפר מתאפיין בגאווה ויהירות – היכן באות לידי ביטוי אצלכן תכונות אלו?

חיי נצח ברוח- לוציפר, או חיי נצח באדמה - אהרימן

.
הפיסיקאי הנודע אייזיק ניוטון גילה את הקונפליקט הקיים בין הכוחות שמנסים להזיז מאסה לבין כוחות בתוך המאסה, שמתנגדים לתזוזה. כל גוף אותו ננסה להזיז, אפילו יונח על גלגלים על מנת למנוע חיכוך - יתנגד לתזוזה. ניוטון מכנה זאת האינרציה של החומר. כוח האינרציה מתנגד לשינוי. ניתן להצביע אם כן על קונפליקט בין הכוחות ששואפים  להניע מאסה של אבן קדימה לבין הכוחות המתנגדים לתנועה, כוחות האינרציה. החומר 'נקרע' בין  כוחות מקדמים לכוחות משמרים. 
גם הנפש נוטה להיקרע במצבי קונפליקט. הכוחות האבולוציוניים, ההיררכיות הגבוהות, שואפות לקדם אותנו לעבר עולם הרוח, ולמעשה לעבר קץ החיים. לעומתן, אהרימן מתאווה להנציח את קיומנו על האדמה ולוציפר שואף לנתק את הקשר ביננו לבין האדמה. הקונפליקט בין אהרימן לבין לוציפר, או: מצד אחד בין אהרימן ולוציפר, ומצד שני לבין ההיררכיות הגבוהות, מצד שני, יוצר בנפש מצב של קריעה,   שהביטוי לו הוא סבל וכאב. ובמילים אחרות, הסבל האנושי נובע מהקונפליקט התמידי בין כוחות אלה שבתוכנו. הפחד מפני המוות, ש"קורע" אותנו, וגורם לנו להישאר באזור הנוחות. 
"כאשר אנו לומדים על המוות האנושי, אודותיו   דיברנו לעיתים תכופות, אנו יכולים לגלות בו משהו שמאזן את הכוחות הלוציפריים. המוות, כפי שאתם יודעים, אינו תופעה יחידה ומבודדת; אנו מתחילים למות ברגע לידתנו. האימפולסים של המוות נמצאים בנו   למן ההתחלה, ובסופו של דבר באים לידי ביטוי במוות עצמו. יכולתם של אימפולסים אלו לאזן את הכוחות הלוציפריים נובע מכך שהמוות הוא זה שמוביל אותנו אל מחוץ לזמני - לתוך העולם הנצחי. 
 "
(Steiner, R. Evil, 1997, p. 91)
מידע למתודה שאלה 2
  • " כדי להגיע ליחס הנכון ..כלפי הצמיחה וכלפי ההתפוררות, לאדם יש בתוכו את האימפולסים של אהרימן; הם פועמים בתוכו מסיבה זו" מהו היחס שלך לצמיחה והתפוררות ? מהו היחס שלך בכל מה שקשור בסיום, פרידה, מוות ? 

עולם הדימויים ועולם הממשות
image
שטיינר מציין שני עולמות שונים – מצד אחד, עולם התופעות הוא עולם של רשמים, דימויים ומחשבות. זהו העולם בו אנו חיים ואליו אנו מתייחסים כממשי. מצד שני, עולם הרוח ממנו נובע אותו עולם התופעות והוא העולם הממשי האמיתי, בו חיות הישויות הרוחניות שהן מקור העולם שלנו. 
עולם התופעות בו אנו חיים הוא בבואה לעולם הממשי, המהותי – המכונה גם עולם הארכיטיפים.

החשיבה - גולת הכותרת של האדם


"האדם יכול להגיע לידי הבנה אמיתית על עצמו, רק אם יתחוור לו, איזו משמעות יש לחשיבה בתוך ישותו. המוח הוא המכשיר הגופי של החשיבה. כשם שלאדם דרושה עין הבנויה כהלכה לראיית צבעים,  כן דרוש לו מוח בנוי כהלכה לחשיבה. כל גופו של האדם בנוי כך שהוא מוכתב במכשיר הגופי של הרוח; במוח. ניתן להבין מבנהו של מוח האדם, רק אם חושבים עליו כתואם את תפקידו; להיות היסוד הגופי בשביל הרוח החושבת...
קיימות דיעות קדומות רבות בהקשר למה שנאמר כאן על החשיבה. ואנשים רבים נוטים, לא להעריך כראוי את החשיבה, בזה שהם מייחסים ערך יותר גבוה לחמימות שבחיי הרגש. אכן, יש האומרים כי לא על ידי "החשיבה המפוכחת" אלא על ידי חמימות הרגש ניתן להתרומם על היידע העילאי. אלה האומרים כך, חוששים לעמעם את הרגש על ידי חשיבה בהירה. בוודאי שזה נכון לגבי החשיבה היומיומית המתייחסת רק אל ענייני תועלתיים. אבל באשר למחשבות המובילות את הספירות העילאיות של ההוויה, הרי שההיפך הוא הנכון. אין שום רגש או התלהבות הדומים לרגשות היפים, הנעלים ומלאי חמימות, הנדלקים על ידי המחשבות הטהורות, והבהירות כבדולח, המתייחסות אל העולמות העילאיים. כי הרגשות הנעלים ביותר הם, למעשה, לא אלה הבאים מאליהם, אלא המושגים כתוצאה מחשיבה נמרצת " (שטיינר,גוף נפש רוח, 23)



מהו דימוי - אני חושב משמע אני קיים ??

"הבה נתבונן במושג שמכונה באופן הרגיל דימוי*... עלינו לרכוש תחילה מושג ברור מהו דימוי.מי שמסתכל באמת בלא דעה קדומה, על הגורם שחי באדם כדימוי, יראה בבירור את אופיו התמונתי: לדמיון יש אופי תמונתי. מי שמחפש בדימוי אופי של מהות, אופי של קיום אמיתי, נתון לאשליה. מה צריך היה להיות בשבילנו הדימוי לו היה בגדר מהות? אנו נושאים בתוכנו ללא ספק אלמנט של מהות. ראו נא רק את האלמנטים המהותיים הגופניים שלנו-קחו רק את מה שאומר כעת באופן גס: העיניים למשל, מהוות אלמנט מהות. ברור לכם שאתם חיים אמנם באלמנטים אלה של מהות, אולם אינכם יכולים לדמות (לחשוב) בעזרתם.  
אתם זורמים עם עצם ישותכם לאלמנטים של המהות ומזהים עצמכם עמם(2) מה שיוצר את האפשרות שנתפוס משהו בדימויים, היא בדיוק העובדה שיש להם אופי תמונתי, העובדה שאין הם זורמים יחד אתנו באופן זה, שאנו נמצאים בתוכם. הדימויים אינם קיימים אפוא, אלא מהווים תמונות בעלמא. טעות גדולה ביותר של תקופת ההתפתחות האחרונה של האנושות במאות האחרונות, שמזהים את המהות עם החשיבה ככזו .'אני חושב משמע אני קיים' היא הטעות ה גדולה ביותר שהוצבה בפסגת השקפת העולם המודרנית. שכן בכל ההיקף של'חשיבה' אין בנמצא 'קיום' אלא 'אי קיום' - כלומר עד להיכן שהכרתי משתרעת, איני קיים אלא קיימת תמונה בלבד"  
שטיינר, ידע האדם, 2006, הרצאה 2 עמ' 22.

1.שטיינר מדבר על הדימוי או על פעולת הדימוי כמזוהים עם פעילות החשיבה והראש.
2.כאשר אנו חיים את עולם המהויות אנחנו בזרימה ובאחדות עם הממשות ואיננו יוצרים עליה דימויים או מחשבות. אנחנו לא חושבים על הדברים אנחנו "הדבר" עצמו". מצב תודעה נטול מחשבה זה מאפיין את הילדות.
מידע למתודה שאלה3
  • כניסת ה'אני' –רק ה'אני' יכול לעמוד מול השפעותיהם ופעולותיהם של לוציפר ואהרימן על האדם. איך אתה יכול להכניס את ה'אני' ביניהם ליצירת איזון?

פסל האדם החושב / אוגוסט רודין
image


"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב, וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב ... וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל,  וְכָל זְמַן שֶׁלּא הוֹצִיא שִׂכְלוֹ אֶל הַפּעַל שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִן, אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל בְּכחַ... וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפעַל"

 (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, כה, א)
שם המוצר

חשיבה אקטיבית וחשיבה פאסיבית


החשיבה הינה היכולת הרוחנית הגבוהה של האדם. באמצעותה הוא חוקר את עצמו ואת העולם. ללא החשיבה לא יוכל האדם להגיע לידע העולמות העליונים. אך כשם שהיא יכולה להוביל את האדם אל מעבר למציאות הנגלית של התופעות היא יכולה לתעתע באדם ולגרום לו לפרש את המציאות רק על סמך התופעות. רק החדרת הרצון לתוך פעילות החשיבה תוביל אותה מהחשיבה הארצית המתה אל החשיבה העליונה - חשיבת הרוח.

"ניתן ליישם את החשיבה האנושית על כל מה שנמצא בעולם הפיזי.  אנו יוצרים את מחשבותינו אודות העולם הפיזי. לו לא היינו עושים זאת לא היינו יכולים להיות בני אדם במובן האמִתי של המילה; משום שהכוח שיוצר מחשבות מבדיל אותנו מכל הישויות האחרות סביבנו במישור האדמה. 
אך התבוננות בלתי משוחדת על המחשבות שלנו מראה שהן רחוקות מאוד מהמציאות של הקיום הסובב אותנו. כאשר אנחנו שקועים במחשבה אנו הופכים למופשטים פנימית, לקרים פנימית, בהשוואה למה שאנו בלב ובנפש כאשר אנו נכנעים לחיים. כל שכל בלתי-משוחד לא יטיל ספק בכך שמחשבות, כפי שהן, הינן בעלות איכות קרה, מופשטת, צחיחה. הבנת חיי המחשבה בבהירות צריכה להיות אחת מהחוויות המדיטטיביות הראשונות של האנתרופוסוף. בהרהרו בחיי המחשבה יבחין בה האנתרופוסוף במשהו הדומה מאוד למראה של גווייה. מה מאפיין את מראה הגווייה האנושית? כאשר היא מונחת בפנינו, אנו יכולים לומר לעצמנו: נפש אנושית ורוח אנושית חיה פעם במבנה זה ועזבה אותו. הגווייה מונחת שם כקליפה של הנפש ושל הרוח... כאשר עין-הנפש מכוונת לחיי המחשבה, גם במחשבה, אף כי מנקודת מבט שונה למדי, מתגלה משהו דמוי גווייה. התבוננות חסרת-פניות על המחשבה שלנו מגלה שלמחשבה עצמה אין קיום אמתי יותר מאשר יש לצורה האנושית בגווייה..." שטיינר,' יחסי קרמה 7', 2015'

" כיום תופשים האנשים את החשיבה כהקדשת תשומת לב פסיבית בלבד לתופעה ולעקביות – או להיעדר העקביות – של התרחשותה. האדם פשוט מרשה למחשבות להגיח מתוך התופעה ולמלא את נפשו באופן פסיבי. ספרי הפילוסופיה של החירות מדגיש, בניגוד לכך, את היסוד הפעיל שבחשיבה, מדגיש כיצד הרצון חודר לתוך החשיבה וכיצד אפשר להפוך מודע לפעילות הפנימית באמצעות תרגיל שנקרא 'חשיבה טהורה'. בהקשר זה הראיתי שכל האימפולסים המוסריים האמיתיים מקורם בחשיבה טהורה זו. ניסיתי להראות כיצד הרצון, שאלמלא כן היה נשאר פסיבי, פורץ לתוך תחום החשיבה, מעורר אותו בסערה והופך את החושב לפעיל מבחינה פנימית. " (שטיינר,להתעורר בקהילה, 3)


 החשיבה האקטיבית היא נחלתן של הישויות הגבוהות ושל האנשים היוצרים, ויש בה שליטה בתנועתיות של התמונה כמו גם יכולת של הרצון לעצור אותה בכל עת. בכל אדם קיים פוטנציאל לחשיבה אקטיבית. בחשיבה כזו הרצון הוא השולט על תנועת התמונות והוא היוצר תמונות על פי הצורך.
בניגוד לחשיבה פסיבית, התנועה של החשיבה האקטיבית אינה אוטומטית אלא אוטונומית. אנו מתנסים בחשיבה אקטיבית כאשר עולות בנו תמונות שאינן מגיעות מהחשיבה הרגילה שלנו, אלא ממקום אחר אליו נתייחס בהמשך. כשהמחשבה האקטיבית מופיעה, פעמים רבות היא לובשת צורה של מחשבות שמגיעות לכאורה משום מקום, ללא הקשר לוגי מוכר. שטיינר מכנה מחשבה זו בשם: אימגינציה. בספרו 'הפילוסופיה של החירות' מתאר שטיינר סוג חשיבה זה.

המעבר מחשיבה פאסיבית לחשיבה אקטיבית מתוארת על ידי שטיינר כהתעורות משינה.  

"זה כמו לדעת ברגע היקיצה ששכבת במיטה בצורה פסיבית והנחת לטבע לפעול על גופך בדרכו – אבל אז אתה מתחיל להיות אקטיבי בפנימיותך.. . צריך לחוות משהו כמו רגע היקיצה, המַעבר מפסיביות לאקטיביות, גם אם מדובר במישור גבוה יותר, כמובן. עליו להיות מסוגל לומר "מובן שגם קודם לכן חשבתי מחשבות, אבל חשיבתי רק נתנה למחשבות לזרום ולשאת אותי איתה. עכשיו אני מתחיל בהדרגה להיות פעיל בתוכָן בפנימיותי. אני זוכר להתעורר בבוקר ולייחס את פעילות החושים שלי לקולות ולצבעים, ואת תנועות הגוף שלי לרצוני." חוויית התעוררות זו..פירושה פיתוח יחס נפשי שונה לחלוטין מהיחס הקיים כיום. אבל יחס נפשי כזה מוביל לא רק לידע, שיש לקבל מתוקף סמכותו של אדם אחר, אלא לשאלה מהן המחשבות שהייתי רגיל לחשוב ומהי פעילות זו, שאתחיל בה עכשיו כדי להניע את המחשבות הקודמות, הפסיביות, בכיוון חדש? מהו הגורם שיכול לעורר את החשיבה הפסיבית מתרדמתה, כפי שמעוררים חיי הנפש והרוח את הגוף בשעת היקיצה? ... אז מתחילים לחוות את החשיבה באופן שאי אפשר היה לחוותה מבלי להתוודע אליה כאל תפקיד אקטיבי, חי." (שטיינר,להתעורר בקהילה, 3)
מידע למתודה שאלה3
  • בשונה מחיינו כילדים, כשאנו מתבגרים נדרשת מאתנו התבוננות וחשיבה על החיים שלנו "מבחוץ" וזאת על מנת שנוכל לשנות מצבים של קבעון לאורך זמן ללא התפתחות.  
    היזכרו בתקופה בילדות בה זרמתם בתוך הקיום שלכם באופן מוחלט, מבלי שיצרתם דימויים על עצמכם או על העולם. כתבו אותה.
  • נסו לבדוק מתי זרמתם בחייכם הבוגרים באופן כל כך מלא עד ששקעתם בחיים הקיומיים ללא מחשבה עליהם. מה העיר אתכם? מתי גיליתם את המעבר מהדימוי שהיה לכם אל המציאות (הממשות )

לסיכום


האדם, החי על פני האדמה, הינו מעצם מהותו ישות קונפליקטואלית, המכילה בתוכה ניגודים בין שתי מהויות – המהות הרוחנית – הנצחית והאינסופית, הבאה לידי ביטוי ב'אני' של האדם – המרכיב הרוחני והנצחי של ישותו, והמהות החומרית – המתאפיינת בגבולות, סופיות וחוסר תנועה, ובאה לידי ביטוי בגופו הפיסי של האדם. בכך שונה האדם מכל ההיררכיות הגבוהות הנמצאות מעליו, אשר אינן נושאות גוף פיסי ומכל הממלכות הנמצאות מתחתיו (החיות, הצמחים והמינרלים) אשר אינן בעלות מרכיב רוחני אינדיבידואלי. זהו ייחודו של האדם והמקור לחלק גדול מהתמודדויותיו על פני האדמה.
תקופתנו 'נגועה' עדיין באופי חסר הקונפליקט של הפלנטות הקודמות, והעבודה ההתפתחותית שלנו כרוכה בהתנגדות לקצוות של הפלנטות הקודמות, לחד-ממדיות שלהן. ובמילים אחרות – התנגדות להשפעתם של לוציפר  ואהרימן. כל אימת שאנו רוצים 'לחסל' את הזולת, בין אם זה יהודי, ערבי, דתי, חילוני, בן זוג וכדומה, אנו דוחים את הקונפליקט ומשליכים אותו מעלינו. התפתחות האדמה וגאולתה תלויה ביכולת שלנו להכיל את הקונפליקט בתוכנו, לקחת עליו אחריות ולא להשליכו על האחר. 
כפי שבשבתאי קדמון המוות היה ישות אוטנטית, עצמאית, ובשמש קדמונית – האור והחיים, כך אמור הקונפליקט להפוך לישות עצמאית, שניצבת בין האדם לבין האחר ומאפשרת לנו התפתחות רוחנית. 
אם כן, המשימה של האדמה היא לשמור על 'האויב'- שהוא הזולת עמו אנו נתונים בקונפליקט – ולא להשמידו, כי הוא זה שעוזר לנו להתפתח לקראת הפיכתנו להיררכיה  גבוהה יותר. 
וזאת משום שהקונפליקט עצמו, הוא הוא מקור ההתפתחות והגאולה שלנו ושל האדמה כולה.
מידע למתודה שאלה3
  • חישבו על קונפליקט שמעסיק אתכם בימים אלו, או הקונפליקט שעסקתם בו בשאלות הקודמות בשיעור זה. 
    כיתבו את הקונפליקט כמשל, סיפור או חלום.  
    • אילו דמויות מופיעות ומה היחסים בין הדמויות? 
    • נסו לזהות, מהן שתי המהויות המנוגדות המרכיבות את הקונפליקט שלכם – טוב ורע / רוח וחומר / אקטיביות ופסיביות / שמחה ועצב וכל ניגוד אחר.
    • האם אני מבין מתוך הסיפור משהו חדש לגבי הקונפליקט שלי?  
    .

רשימה ביבליוגרפית

  1. שטיינר, ר. (1998), "מדע הנסתר בקוויו העיקריים", הוצאת תלתן, GA 13
  1. שטיינר, ר. (2006), "גוף, נפש, רוח", הוצאת מיכאל, הרדוף.
  2. שטיינר, ר. (2006), "ידע האדם", הוצאת תלתן, GA        293
  3. שטיינר, ר. (2015), "יחסי קרמה 7", תורגם על ידי: בן דור, א. הוצאת כחותם, GA 239
  1. Steiner, R. (1910), "Manifestation of Karma", Rudolf Steiner archive.
  2. Steiner, R. (1973), 'Leading Thoughts', Translated by Adams,G.& M. Rudolf Steiner Press, London.
  3. Steiner, R. (1997), Evil, Rudolf Steiner Press.