עוד רגע
והפעם בפינתנו: ריאיון עם פרופ' נאוה סתר
פרופ' נאוה סתר, בוגרת מחזור כ"ו, 1967. פרופ' סתר נמנית עם החוקרות והחוקרים המובילים בעולם בתחום חומרים קרמיים פונקציונליים, עם דגש על חומרים פרואלקטריים ופייזואלקטריים. יש לה למעלה מ- 500 פרסומים מדעיים, וכ- 17,000 ציטוטים. היא מכהנת כפרופ' במחלקה למדע והנדסה של חומרים וכמנהלת המעבדה לחומרים קרמיים באוניברסיטתEPFL היוקרתית בלוזן, שוויץ.
ראיינה יעל בן-שלמה יב7
איך את זוכרת את בית הספר "אהל-שם"? האם היה איש צוות שהותיר בך חותם משמעותי?
אני זוכרת את תקופת הלימודים ב"אהל-שם" כתקופה מלחיצה במיוחד. דגרתי על לימודיי ופחדתי להיכשל בבחינות. לא קיבלנו עידוד מהמורים, זה לא היה מקובל לפני חמישים שנה
.
נאלצנו להסתפק בכך שלא לעגו לנו על כישלונות – לעג היה מקובל. מורה אחד כן הרשים אותי מאז ועד היום: המורה לפיזיקה, מר ברוקר. הוא הרשים אותי ברצינותו : השיעורים היו לגופו של עניין, ללא משחקים והצגות. אצל רבים מהמורים האחרים האישיות השתלטה על התוכן, לפחות כך אני זוכרת, היו צעקות והיה רצון להבליט את כוחו של המורה. אגב, למיטב זיכרוני כל המורים היו גברים. בהכללה אומַר שלא מצאתי עניין בלימודיי בתיכון. היה לחץ גדול בשל מספר רב של מקצועות לימוד ולא היה זמן ליהנות מרכישת הידע. אני חוששת שהמצב, הלחץ, לא השתנה, וגם אין לי ״תרופה״ לבעיה הזאת. התחלתי למצוא עניין בלימודים רק כאשר יכולתי ללמוד מיוזמתי כדי למצוא תשובות לשאלות שעניינו אותי, שאלות ששאלתי את עצמי. זה התחיל רק בלימודי הדוקטורט.
האם ידעת כתלמידת תיכון שתפני ללימודי הנדסה? האם הרגשת או שאת מרגישה כיום שללימודייך בבית הספר הייתה תרומה כלשהי להחלטתך לפנות למדע? מה גרם לך לבחור בלימודי הנדסה?
חשבתי על לימודי פיזיקה, אך חששתי מכך. חשבתי שמקצוע הפיזיקה דורש לימודים מתקדמים, והיה לי ספק אם אני מסוגלת לסיים לימודי דוקטורט. לעומת זאת, ניתן לעסוק בהנדסה ללא לימודים מתקדמים, וכך למדתי הנדסת בניין בטכניון. הייתי תלמידה בינונית עד שהתחלתי ללמוד לבחינות על ידי פתירת מבחנים משנים קודמות, ומאז הפכתי לתלמידה טובה. עם סיום לימודי התואר הראשון התחלתי לתכנן מבנים וכבישים, אך אז חשבתי שיהיה מעניין להבין ברמת המיקרו: שאלתי את עצמי מה גורם לאבקה, צמנט במקרה זה, להידבק לגוש מוצק. וכך עשיתי תואר שני בחומרי בנייה ואף פתרתי בעיה קטנה שעדיין רלוונטית היום, הקשורה לחיסכון בצמנט, ועל ידי החיסכון – הפחתה של זיהום ופליטת דו-תחמוצת הפחמן.
האם תוכלי להסביר, למי שאינו בקיא במדע, מהו התחום שאת עוסקת בו? מהם חומרים קרמיים ומהו האפקט הפרו-אלקטרי? האם יש לאפקט זה יישומים בטכנולוגיה ובתעשייה?
ההגדרה הקצרה ביותר לחומרים קרמיים היא על דרך השלילה: חומרים שאינם מתכתיים ואינם אורגניים. אני עוסקת בחומרים פרו-אלקטריים, שהם ברובם חומרים קרמיים. חומרים פרו-אלקטריים הם גבישים שיש להם דיפול חשמלי פנימי יציב, שאת כיוונו ניתן לשנות על ידי הפעלת מתח חשמלי. אחד השימושים המעניינים הוא לזיכרונות אלקטרוניים (שני כיווני הדיפול הם מעין 1 ו-0, וכך ניתן לכתוב אינפורמציה, 1 או 0, בעזרת פולס חשמלי). למשל, כרטיס רב-קו ביפן מבוסס על זיכרון פרו-אלקטרי. לחומרים אלה יש תכונה מעניינת נוספת הנקראת פיאזו-אלקטריות: אפשר לכווץ או למתוח אותם על ידי מתח חשמלי קטן. לתכונה זאת שימושים רבים, לדוגמה משתמשים בה בבדיקות רפואיות להדמיה באמצעות אולטרסאונד.
במה את רואה את גולת הכותרת של המחקר שלך?
במחקר יש הרבה עבודה שחורה, זיעה ודמעות של תסכול, אך גם רגעים של התרוממות רוח בשל פיצוח בעיה מדעית-הנדסית. למשל, לפני חמש שנים לקחנו חומר מבודד חשמלית (שאינו מוליך חשמל) והצלחנו להפוך פסים דקים בתוכו למעין חוטים חשמליים וגם להזיז את החוטים האלה לפי רצוננו ממקום למקום בתוך החומר. ניתן לדמיין מצב עתידי שבו יהיו על בסיס התגלית שלנו מעגלים מיקרו-אלקטרוניים מתכווננים, למשל, כדי שמיקרו-רובוט קטן שחוקר את כוכב מאדים (קשה לשלוח לשם רובוטים גדולים בשל בעיות משקל) יוכל לעשות פעילויות מסוגים שונים ולשימושים שונים על ידי הפעלת המעגלים המתכווננים שלו.
קיבלת הכרה על ידי ה-
IEEE
. האם תוכלי לספר לנו על המוסד? איזה חלק תופסות נשים במוסד זה מתוך המדענים שפועלים בו?
IEEE
הוא ארגון בין-לאומי של מהנדסי חשמל, וחברים בו מאות אלפי מהנדסים. מכיוון שאני עוסקת בחומרים לשימושים חשמליים, אני חברה בו. עדיין אין הרבה נשים בארגון זה, משום כך בכנסים בין-לאומיים אנחנו נפגשות לארוחה (גם גברים מוזמנים להשתתף) שאנו משתפות בה זו את זו בעניינים הקשורים למגדר שלנו. למשל, ידוע שנשים טובות יותר במולטי-טסקינג, ביצוע משימות מרובות בו-זמנית, לכן הצעתי שנערוך קורסים למהנדסי חשמל בנושא זה (עדיין לא עשינו זאת). אחת המשתתפות סיפרה לאחרונה על מחקר שנמצא בו שמרצה מתחשב נתפס בעיני סטודנטים וסטודנטיות כמורה שרוצה בטובת התלמיד, ואילו מרצה מתחשבת נתפסת כמורה חלשה בידיעת החומר. זה ניחם אותי...
לימדת תלמידים באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר הפוליטכני בשווייץ. האם את יכולה להצביע על הבדלים בין הסטודנטים הישראלים לבין הסטודנטים השוויצרים?
בעבר לימדתי בעיקר בשוויץ. בנוסף העברתי סמינרים בהנדסה לסטודנטים בארצות רבות: יפן, סין, ארה״ב, בוצוואנה, טנזניה ועוד. בשנים האחרונות לימדתי הנדסה באוניברסיטת תל אביב. אין כמו הסטודנטיות התל אביביות! ההבדל העיקרי הוא ברמת העניין והמעורבות של הסטודנטים הישראלים. לדעתי, מעורבות עוזרת מאוד ללימוד: כאשר הבעיה שאת לומדת הופכת לבעיה ״אישית״ שלך, את מבינה אם את מבינה אותה או לא. הבנת?
אילו היה בידך לשוחח עם נאוה תלמידת התיכון, איזו עצה היית נותנת לה?
אוהבת את השאלה הזאת: ברור לי לגמרי מה הייתי אומרת לה (וגם ברור לי שהיא לא הייתה מאמינה לי). הייתי אומרת לה שתעז לחלום ותיתן לחלומותיה להוביל אותה. כל אחת המאמינה בעצמה במידה סבירה צריכה לנסות ולהגשים את חלומותיה. גם אם החלום לא יוגשם, הוא יפתח פתח לחלומות אחרים שהיא כן תגשים. אם קשה לך לחלום, תני הזדמנות להזדמנויות – השתמשי במילה ״לא״ במשורה או החליפי אותה ב-״למה לא״, בזהירות כמובן. בעיניי זה עיקרון בסיסי בחיים. אני מצטערת על פעמים שלא הלכתי בהן בעקבות חלומותיי ושמחה על כל הפעמים שכן עשיתי זאת.
חזרה לעמוד הראשי
נוצר באמצעות
smoove
-
מערכת אוטומציה