היררכיה שנייה   :רוחות הצורה, רוחות התנועה, רוחות החכמה.
נלמד אודות היבטים של האלוהות האינסופית דרך ההיררכיה השנייה, שהיא יותר גבוהה, בעלת יותר עוצמה, לכן יכולה לעשות דברים יותר חזקים.
הרוחות הראשונות של היררכיה זו נקראות רוחות הצורה – לפי מדע הרוח האנתרופוסופי, הוא מה שבתנ"ך נקרא אלוהים. גם האלוהים של התנ"ך הוא ביטוי של האינסוף. כך גם בני האדם וגם החיות והדומם. בבראשית נאמר על רוחות הצורה, שהן בנו את האדם ונתנו לו צורה. הן שייכות לעולם רוח, שבו אין שום צורה שחוזרת על עצמה. שלא כמו בעולמנו, בו יכולים להיות שני שולחנות, למשל, שהם בדיוק אותו הדבר. רוחות הצורה יוצרות את הארכיטיפ של הצורה שיש לו אינסוף אפשרויות להתגשם בחומר. בעולם הרוח, יש כל הזמן יצירת צורות חדשות לבקרים. אין רגע דל. אין מנוחה, אבל לא במובן של אי רגיעה, אלא שכל הזמן יש תנועה ויצירה של צורות חדשות.
אבל מה היה קורה אילו רוחות הצורה היו פועלות לבד? האחראיות היחידות על הצורה?
אי אפשר היה לשכפל וליצור דפוסים. בעולם שלנו חשוב שיהיה מישהו שיכול לשכפל את עצמו, למשל, ליצירת תאים. היישות שאחראית על שכפול של צורה – הוא אהרימן .
שטיינר אומר, שאף אדם לא דומה לאחר, אפילו תאומים זהים. הם בעלי טביעות אצבע שונות. על הדמיון בין ילד לאמו אחראי אהרימן. כשאהרימן חורג מתפקידו המוצדק, הוא עושה שכפולים באופן כזה, שזה כבר הופך להיות מכונה מכאנית, שגרתית. אולם בלעדי אהרימן לא היה לנו עמוד שדרה למשל. יש לו תפקיד לתת צורה ולהקשות.
הצורות של רוחות הצורה הן ניידות ומשתנות. אהרימן הוא המקשה, ואם הוא חורג מתפקידו המוצדק, הוא מקשה יתר על המידה. מקשה את הלב, מקשה את הגוף.. הוא מקשה ומשכפל. אפשר לראות זאת אפילו במוסיקה חסרת השראה. אהרימן הוא אינטליגנציה בלי חיים, אינטליגנציה קרה בלי יצירה. הוא שר המוות, אחראי על המוות בעולם. לפעמים צריך מוות, אם יש אינפלציה של חיים. למשל, בלעדיו היינו גדלים ללא גבול. מוות הוא התקשות ויובש.
לוציפר הוא שד, ישות רוחנית יפהפיה, בכלל לא מקשה או מאבנת או ממיתה, אלא להיפך. כל תפקידו של לוציפר הוא  להוציא אותנו מהאדמה. הוא יכול להוביל למוות, אבל  מתוך מאניה. יישות זו עוסקת בעונג, בפנטזיות.
מעל רוחות הצורה פועלות רוחות התנועה ואחריהן רוחות החכמה. ההיררכיה השנייה משפיעה על הרגש. גם רגש הוא תנועה. דוגמא:
מישהי מגיעה ללמוד בקבוצה. לא מספיק שתגיע ללימודים, אלא מישהו צריך לדאוג שיתעורר רגש כלשהוא שיחבר אותה ללימודים על מנת שתמשיך. על זה אחראית ההיררכיה השנייה. או אם עליי לעבור שיעור כלשהוא במקום העבודה, אז ההיררכיה השנייה תגרום לי ל"התאהב" במקום העבודה הזה.
ההיררכיה הראשונה פועלת דרך רצון הגורל, מה שהאדם החכם/השני, זה שבתוכי ויודע לאן אני צריכה להגיע. זה לא הרצון הגלוי שלנו. הרצון הגלוי הוא לא רצון הגורל. רצון הגורל "רוכב" עליו, משתמש ברגש שלנו, בתשוקות, ברצון הגלוי, על מנת להביא אותי מבחינת הקרמה למקום ובזמן שאנחנו צריכים להיות. הישויות צריכות כל שנייה ושנייה לארגן את כל המפגשים של מיליארדים של אנשים, שתואמים לקרמה של כל אחד ואחד, לסנכרן בין כולם.
ננסה להבין מהי החכמה האלוהית? מהו הסדר והארגון של העולם הזה?
זה תפקידה של ההיררכיה הראשונה - להגשים את הגורל, והיא נעזרת גם בהיררכיות האחרות, שתשפענה על היבטים אחרים בחיים ובנפש שלנו. כל המערכות האלו הן בשירות האדם.
שאלה לגבי החופש של האדם.
התחלהשל חופש ממש היא מגיל 49. בגיל 42 מתחילים לצעוד לשם. חופש,  פירוש הדבר,שבמובן מסוים ההיררכיות עוזבות אותך לגורלך. אינך חייב להגשים את הקרמה. כל עוד אתה מחוייב להגשים את הקרמה זה מגן עליך מלפגוש את שומר הסף הקטן שלך. אתה עושה משהו ולא ידעת שעשית משהו רע. אתה מחויב לעשות זאת כי זו הקרמה שלך. כלומר,גיל 49 – יציאה מעבדות לחירות, לא מדובר על חיים של רווחה. הסיפור הוא שאתה בעצמך, עכשיו אחרי שהתגלתה לך תמונת הקרמה שלך, צריך לעשות החלטות מתוך עצמך, שאם לא תעשה אותן הקרמה תמשיך לפעול עליך כפי שפעלה, ואם כן תעשה אותן יש אפשרות לחירות.
בפילוסופיה של החירות, שטיינר אומר, שהחירות שלנו היא לא ברצון אלא במחשבה. כלומר, לא באירועי הגורל (רצון הגורל). קרה לי משהו, יש לי מחלה כלשהי... זה לא נקבע מתוך החירות שלי. מה כן בחירות שלי? איך אני מתמודד,מה אני עושה עם אירועי הגורל, איך אני חושב על מה שקורה לי, זו השפעה על הגישה שלי לאירועים. אז אני מפתח  רצון חזק אחר ומשפיע על האינקרנציה הבאה שלי. על העתיד. חירות ברצון, היא אנושות בוראת. זה יקרה בסוף האבולוציה. יכולת לשנות ברמה של הפיזי. מסוכן לתת חירות ברצון לישות שלא מפותחת מספיק. כמו מה שקורה עכשיו כשיש התערבות ברצון בנוגע למניפולציות בגוף האדם. ניתן לעשות מניפולציות שלא ישרתו את ההתפתחות הטובה, אלא את הרוע. ובנוסף כל תהליך כזה אינו התפתחותי. זה לא כמו התפתחות מחירות במחשבה, לחירות ברגש ואז לחירות ברצון, זה מהלך שאין בו טרנספורמציה. אם הוא נעשה על ידי הטכנולוגיה, כלומר לא נעשה  תהליך התפתחותי עם המוסר שלי, לא היתה טרספורמציה, ואז אפשר להשתמש בזה לרוע הגדול ביותר.  כמו שקרה באטלנטיס, ואז הגיע המבול. השואה הבאה, לפי שטיינר, לא תהיה באלמנט המים, אלא באלמנט האש.