קרמה ומוסר שיעור 3 ההיררכיה הראשונה H1

ההיררכיה הראשונה – פעולתה ומקומה בסדר הקוסמי

ההיררכיה הראשונה היא ההיררכיה הגבוהה ביותר, והיא הקרובה אל האלוהות ואל הכוחות הבוראים והיוצרים. היררכיה זו התהוותה במערכת שמש קדומה למערכת השמש שלנו.
פעילותן של ישויות היררכיה זו היא פעילות בוראת השואבת ישירות מן ההשראה האלוהית.
"מה הוא הדבר אותו חולקים השרפים, הכרובים והכתרים במשותף, בשונה משאר הישויות בעולם? יש להם דבר אותו ניתן לכנות 'מבט ישיר על אלוהים'. הדבר אותו על האדם לחפש לאט ובהדרגה, דרך ההתפתחות שלו, נמצא לחלוטין ברשותם מתחילת הזמנים כולם."

שטיינר, 'ההיררכיות הרוחניות והשתקפותן בעולם הפיזי', הרצאה 10, עמ' 168

היררכיות אלו, הן "המוציאות לפועל" את ההשראה האלוהית. יחד עם היררכיות נוספות, הן פעלו למען היווצרותה של פלנטת האדמה על כל שלבי התגשמותה והתפתחותה. ההיררכיה הראשונה כוללת, מלמטה למעלה, את: רוחות הרצון (כתרים), רוחות ההרמוניה (כרובים) ורוחות האהבה (שרפים). לכל קבוצה יש את התפקיד המדויק לה בפעילות הבוראת. הרעיונות האלוהיים הנשגבים עוברים מלמעלה כלפי מטה דרך ההיררכיות, ובכך "מתעבה" ההשראה האלוהית למעשה וליצירה בעולם הארצי.

"..לא קיימות מילים אנושיות על מנת להביע פעילות כל כך נעלה, כמו לדוגמא פעילות זו, בה קיבלו השרפים בתחילת מערכת השמש שלנו את התוכניות הגבוהות ביותר של אחדות השילוש הקדוש, המכילות את האבולוציה דרכה אמורה מערכת השמש שלנו לעבור, כלומר – שבתאי, שמש, ירח, אדמה, יופיטר, ונוס, וולקן. (...) השליחות של השרפים, שהייתה קבלת הרעיונות הגבוהים ביותר והמשימות עבור מערכת של עולמות. (...) משימתם של הכרובים, דרגה אחת נמוכה יותר של ההיררכיות, הייתה בנייה בחכמה של המטרות והרעיונות אשר התקבלו מהאלוהות הגבוהה ביותר. הכרובים הינם רוחות-החכמה הגבוהות ביותר, שהבינו את האופן בו צריך להעתיק את האינספירציות ((Inspirations) אשר ניתנו להם על ידי השרפים – לכדי תכניות פעולה. ומשימתם של הכתרים – הדרגה השלישית של ההיררכיות, אם נספור מלמעלה, וכמובן שאנו מתארים זאת באופן פיגורטיבי – הינה להתניע את הדברים כך, שמה שנחשב מתוך החכמה – המחשבות הקוסמיות הנעלות אותן קיבלו השרפים מהאלוהות, ואודותיהן הרהרו הכרובים – ישתנה למציאות פעילה."

שטיינר, 'ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי', הרצאה 5 עמוד 87-89

לתמלול הסרטון לחצו כאן

קמלוקה

לאחר המוות, בחיים שבין מוות ולידה חדשה, פוגש האדם את תוצאות מעשיו ופעולותיו בעולם. תקופה זו מכונה בשם: קמלוקה. בקמלוקה, כל מעשיו של האדם, משתקפים אליו מן ההיקף, כפי שהתרחשו באמת על פי אמות המידה של המוסר הקוסמי ולא על פי הפרשנות הארצית הסובייקטיבית, לפיה פירש האדם את מעשיו.
בסדרת ההרצאות: "יחסי קרמה כרך 7" מסביר שטיינר עניין זה דרך הדוגמא הבאה: " יתכן מצב, שמתוך כעס נתתי למישהו מהלומה באוזן ומבחינה מוסרית הייתה הפעולה שלי חמורה והסבה לו סבל. כעת (בקמלוקה) אני חי לאחור את מהלך חיי עד גיל 14, הגיל בו פגעתי בו באופן הזה. בעודי בחיים יכול להיות שצחקתי באירוע זה, אך עכשיו אני חווה חוויה שונה מזו שחוויתי באותו זמן. עכשיו אני חווה את הכאב הפיסי שלו, את הסבל הנפשי שלו בכל ישותי אני נמצאת בתוכו."

שטיינר, 'יחסי קרמה 7'

פעילות ההיררכיה הראשונה בחיים שבין מוות ולידה מחדש

עבודה רוחנית מודעת של האדם על נפשו ותיקון פגמיו וחולשותיו, יכולה להביא לכך שהאדם יחווה קמלוקה בחיים על פני האדמה. אז ניתנת לו ההזדמנות לתקן, בבחינת – "ומודה ועוזב ירוחם". בחיים שבין מוות ולידה חדשה אין אפשרות לתקן אלא לעבור את הסבל המאזן בלבד.

במסע שלאחר המוות – בקמלוקה ובשלבים שיבואו לאחר מכן, פועלת ישות האדם יחד עם ההיררכיות הגבוהות על תוצאות מעשיו ועל תכנון החיים הבאים על האדמה.

".. אנו חווים באופן על-חושי בקרב השרפים, הכרובים והכתרים את מה שיצור את הגשמת הקרמה שלנו בחיים הארציים הבאים; אנו רואים את מה שנחווה באמצעות אותם אנשים אחרים שהקרמה שלנו שזורה עמם בדרך כלשהי. בזה אנו מתנסים בראש ובראשונה באמצעות מעשים אלוהיים בינות לשרפים, לכרובים ולכתרים. הם מחליטים בינם לבין עצמם במה נתנסה כהגשמת הקרמה שלנו בחיים הארציים הבאים. האלים אכן הינם בוראנו, אך הם גם יוצרי הקרמה שלנו. הגשמת הקרמה שלנו נחווית תחילה על ידי האלים בתמונה שמימית; וזה יוצר את ההתרשמות שאנו נושאים עמנו אל המשך קיומנו. אנו לוקחים את הקרמה שלנו על עצמנו משום שאנו רואים אותה לראשונה במעשים האלוהיים של השרפים, הכרובים והכתרים. ובמחזה הזה מוצג לנו מה צפון לנו בחיינו הארציים הבאים, המוצא לפועל על ידי האלים."

שטיינר, 'יחסי קרמה 5', פרק 7

פעילות ההיררכיה הראשונה על כוחות הנפש של האדם

כפי שראינו בפרקים הקודמים – ההיררכיות פועלות על האדם בשלושת הממדים של הנפש: מחשבה, רגש ורצון. מתוך שלושת כוחות הנפש, כוח הרצון הוא המסתורי והחבוי ביותר מהתודעה של האדם. כאן פועלת ההיררכיה הראשונה שיש בכוחה ובאפשרותה לפעול ברבדים העמוקים והנסתרים של ההוויה האנושית.
ההיררכיה השלישית – פועלת על המחשבה; המחשבות נמצאות באור, הן גלויות לתודעה.
ההיררכיה השנייה – פועלת על הרגש; הרגש נמצא בדמדומים, מקורותיו אינם גלויים לחלוטין.
ההיררכיה הראשונה – פועלת על הרצון; הרצון נמצא בחשכה, הוא מגיע מנבכי הקרמה של האדם.

"הדבר השלישי זו ההיררכיה הראשונה, הקשורה לרצון האנושי. כאן בני האדם נהיים אנרגטיים, לא רק נעים אלא גם גורמים למעשיהם להניב פירות. הדבר קשור לרוחות הנמצאות בחוץ בעולם כולו, ואלו הן הישויות הרוחיות הגבוהות ביותר שניתן להכיר. אנו משתמשים בשם יווני או עברי – כתרים, כרובים, שרפים. זוהי הממלכה הגבוהה ביותר. כך, יש שלוש ממלכות ברוח כמו שיש שלוש ממלכות בטבע. האדם קשור לשלוש ממלכות הטבע כמו גם לשלוש ממלכות הרוח."

שטיינר, 'מסלק ועד בודהיזם', שיחה 16, 1924, GA353/2

החל מהילדות ולאורך מהלך החיים כולו פועלת ההיררכיה הראשונה על הרצון דרך המעשים של האדם. פעמים רבות היא תפעל באופן שהאדם יעשה מעשים שיראו בלתי הגיוניים, פתאומיים, שאינם אופייניים לו ולאישיותו, וללא סיבה נראית לעין. מעשים אלו הם שיקוף של מעשיו של האדם באינקרנציה קודמת. לעיתים הם יהיו גם בלתי מוסריים.

חקירה ביוגרפית של המעשים האלו תראה לאדם תמונה אמיתית של ישותו מחיים קודמים. תמונה זו לא תואמת את הדימוי שיש לאדם על עצמו בחיים אלו, וזאת משום שבמהלך המחצית הראשונה של חייו, דוחק האדם את ישותו הקודמת מתודעתו, על מנת להגשים את גורלו.

במצגת שלפניכם המחשה של פעילות ההיררכיה הראשונה על הרצון. את המצגת נלווה בדוגמאות מתוך הביוגרפיה של שני, מיועצת בת 46.

לצפייה במצגת לחצו על החץ שבצד התמונה

1: מעשה בלתי מוסרי באינקרנציה קודמת

באינקרנציה מסוימת פועל אדם באופן בלתי מוסרי כלפי אדם אחר. הראשון לא חש בחוסר מוסריותו שנובע לרוב ממעמדו. לדוגמא: הישות הקודמת של שני לא אפשרה לאנשים סביבה להתפתח.

2: קמלוקה - השתקפות תוצאות המעשה בפעילות ההיררכיה הראשונה.

הקמלוקה היא התקופה לאחר המוות, בה חי האדם את תוצאות מעשיו המשתקפים אליו מישויות אחרות. לדוגמא: בחקירה ביוגרפית ואימגינטיבית שני חוותה את יישותה הקודמת במסע בין מוות ללידה מחדש, כשהיא מרגישה את הסבל של מי שממנו מנעה התפתחות, את תחושת הדיכוי שהוא חווה – בתוך ישותה שלה.

3: יצירת זיקה למעשה מתוך שאיפה לקרבה להיררכיות הגבוהות.

בין מוות ללידה מחדש נמשכת הישות להיררכיות הגבוהות ומבקשת את קירבתן. לכן מתפתחת משיכה גם למעשים שהן משקפות – המעשים שמשקפים את חוסר המוסריות של הישות עצמה. לדוגמא: בחיים בין מוות ללידה, שני לקחה על עצמה החלטה לחוות בחיים הבאים עיכוב בהתפתחותה האישית. כמובן שהאדם לא זוכר בחיים הבאים את החלטתו זו מהמסע בעולמות הרוח.

4: אינקרנציה נוכחית – רקפיטולציה של חוסר המוסריות (הרוע)

בתקופת הילדות ובהמשך החיים יחזור על עצמו המעשה הבלתי מוסרי. לדוגמא: שני אחזה בשליטה על הגורל של חברה שלה - לא אפשרה לה לטעות, 'סידרה' לה תמיד את כל הקשיים, מנעה ממנה לפגוש את הגורל שלה, שיוביל אותה להתפתחות..

5: דיכוי המודעות לרוע יתבטא בסבל מפגמים חיצוניים

סבל מפגמים חיצוניים (לרוב מינוריים וחסרי משמעות אמיתית) מעיד על פגמים נפשיים בלתי פתורים, מוכחשים. המפלצת הפנימית נחוות כמפלצת חיצונית בגוף הפיזי. לדוגמא: שני סבלה בגיל ההתבגרות מדימוי גוף נמוך ופיתחה אנורקסיה – הפרעת האכילה העידה על חוסר מוסריות פנימי.

"שומר הסף הקטן" - מפגש עם הרוע

על מנת לא לפגוש את חוסר המוסר שבנו, אנו נוהגים להשליך אותו על האחרים. השלכה (Projection) היא מושג הלקוח מהטרמינולוגיה הפסיכולוגית, וכוונתו – ייחוס הרגש, המהות והכוונה של מעשה או אופי השייכים לנו, לאדם אחר.

בחקירה ביוגרפית מתפרשת ההשלכה כפעולה שנעשית מתוך חיבור אוטומטי בין שלושת כוחות הנפש – מחשבה, רגש ורצון – ותפקידה לדחוק את התמונה האמיתית של האדם לגבי עצמו בשלבים מוקדמים של החיים, כדי להימנע מקונפליקט פנימי אותו אין ביכולתו להכיל עדיין. מסיבה זו, הוא יחווה את מעשיו מחיים קודמים מגיעים אליו מבחוץ.

דיכוי המודעות לרוע הפנימי מתאזנת בחיים על ידי הסבל של האדם כתוצאה מפגמים חיצוניים שהוא רואה בעצמו, מדימוי-גוף נמוך ועוד. כך יחווה האדם את "המפלצת הפנימית שלו", כשהיא משתקפת אליו בחיצוני. פגמי גוף חיצוניים, או עיסוק מוגזם בפגמים מינוריים, מעידים על חוסר מוסר פנימי מוכחש, מדוכא, המגיע מחיים קודמים.

הפרדת כוחות הנפש פירושה ניתוק הקשר האוטומטי בין כוחות הנפש – מחשבה, רגש ורצון. הפרדה זו הינה התגברות של האדם על האסטרלי הנפשי, השואף להימנע מסבל.

בתהליך ההתפתחות הרוחנית יגיע האדם להכרה ברוע שלו על ידי הכרה בסבל שגרם לאחרים. הדבר מתאפשר החל מגיל 49, באמצעות מפגש עם "שומר הסף הקטן". שומר הסף הקטן הוא הדמות האסטרלית של המעשים הבלתי מוסריים שהוכחשו. המפגש עם שומר הסף מאפשר לנו לראות את האמת על עצמנו, ולהתמודד אתה. עבודה זו יכולה להתרחש רק דרך הפעלת רצון המגיעה מהאני.

".... ישות איומה במיוחד מתייצבת בפני התלמיד. הוא יזדקק למלוא כוננותו הנפשית-רוחית, ולמלוא אמונו בביטחון דרכו, שהיה באפשרותו לרכשם במידה מספקת במהלך התאמנותו עד כה. שומר הסף מצהיר על משמעותו בערך במילים אלה: עד כה פעלו בחייך כוחות סמויים מכושר ראייתך. הם דאגו לכך שבכל מהלכי חייך עלי אדמות הביא כל אחד ממעשיך הטובים את שכרו, וכל אחד ממעשיך הרעים הביא לידי תוצאותיו הרעות. הם פעלו למען עיצוב אופייך, על פי ניסיונות חייך ומחשבותיך. הם קבעו את גורלך. הם קבעו את מידת השמחה והכאב אשר הוקצבה לך בכל מהלך חייך, על פי התנהגותך במהלכי חייך הקודמים עלי אדמות. הם שלטו בך בתורת החוק החובקת-כל של קרמה... אבל עכשיו יתגלו לפניך כל הצדדים הטובים והרעים של מהלכי חייך הקודמים. עד כה הם היו שזורים בישותך שלך; הם היו בתוכך, ונבצר היה ממך לראותם, כשם שנבצר ממך לראות את מוחך שלך. אולם כעת הם מתירים את עצמם מתוכך, יוצאים מתוך אישיותך. הם מתגבשים לדמות עצמאית, אותה אתה מסוגל לראות, כשם שהנך רואה את האבנים והצמחים בעולם החיצון... עד כה נשאתני בתוכך מבלי לראותני – וטוב שכך היה הדבר. כי, באופן כזה, יכלה החכמה של גורלך הסמוי מפניך, לפעול בתוכך למען חיסור המכוער אשר בדמותי."

שטיינר, 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', עמ' 138, 1993

הפסקת ההשלכה והסכמה לסבל ההכרחי להתפתחות

הכוחות שהוקדשו להימנעות מהסבל ולדחיקת הרוע מהמודעות, מתפנים להפרדת הרגש והמחשבה מהרצון, כלומר – להסכמה להרגיש את הרגש הכואב ממנו נמנע האדם במחצית הראשונה של חייו.

הסבל הכרחי להתפתחות הרוחנית, ודרכו יגיע האדם להכרה עצמית ולחקירת קרמת העבר שלו. הכרה זו מאפשרת את חיזוקם של האני והרצון, תוך כדי לקיחת אחריות על המעשים ותוצאותיהם בחיים קודמים ובאינקרנציה הנוכחית.

לפניכם המשך המצגת של המיועצת שני, להמחשת התהליך ההתפתחותי דרך פעילות ההיררכיה הראשונה.

לצפייה במצגת לחצו על החץ שבצד התמונה

6: השלכה – חיבור אוטומטי בין כוחות הנפש

האדם חווה את הרוע שהוא עשה מגיע אליו מההיקף. תפקיד ההשלכה למנוע מהאדם מודעות לרוע שלו בשלב מוקדם מדי מבחינת ההתפתחות. לדוגמא: בביוגרפיה של שני חזרה על עצמה התחושה שמעכבים אותה, שעוצרים ומפריעים לה להתקדם, שאין לה מקום לממש את ייעודה.

7: המודעות לרוע – שומר הסף הקטן

החל מגיל 49 – מודעות לרוע, למפלצת הפנימית. לדוגמא: לקראת סוף השביעון השביעי שני התחילה להתעורר למחווה שלה לעצירת ההתפתחות של סובביה, ובמיוחד של ילדיה. עלתה מודעות לכך שמתוך השאיפה להגן עליהם ולמנוע מהם קושי – היא שוללת מהם את החופש לטעות, לפגוש את גורלם ולהתפתח ממנו.

8: הפסקת ההשלכה – חיבור מפותח בין כוחות הנפש

הסכמה לסבל ההכרחי עבור התפתחות רוחנית וחיבור לרצון הטהור. לדוגמא: שני הסכימה להיות מעוכבת, לסבול מהמעצורים והמכשולים הנקרים בדרכה, בלי להאשים את האחרים שהם עוצרים אותה. היא הפסיקה לנסות לעקוף קשיים ולהתקדם כרצונה, ונמנעה מלהתערב בקשיים שניקרו בפני יקיריה.

9: חיזוק הרצון – חיזוק האני

לקיחת אחריות על מעשים מחיים קודמים. ההיררכיה הראשונה המשפיעה על הרצון ופועלת דרך המעשים. לדוגמא: ההסכמה של שני להתפתחות של האנשים סביבה גם אם היא סובלת מכך, לא עצרה אותם גם במחיר אובדן השליטה על גורלם.

סיפורה של שפחה

סיפורה של שפחה היא סידרת טלויזיה על עולם עתידני וקודר, בשטחי ארצות הברית לשעבר, לאחר שתאוקרטיה נוצרית טוטליטרית חוללה הפיכה בממשל האמריקאי והקימה את רפובליקת גלעד. צעירה בשם ג'ון נחטפת ונאלצת לשמש בהוראת המשטר כפילגש למטרות רבייה.

מתוך עונה 2 פרק 4 – ג'ון מתעוררת לרוע שלה: בחייה כאישה חופשיה במדינה דמוקרטית מערבית, היא הכירה את לוק, שהיה נשוי לאישה אחרת. הם התאהבו והוא התגרש כדי לחיות עם ג'ון.

בחייה כשפחה עולה בה זיכרון: אשתו-לשעבר של לוק מסתכלת בהם עם תינוקם המשותף, בכאב ובצער.

הזלזול שחשה ג'ון כלפי אותה אישה בעבר נחווה עכשיו בכאב ואשמה.

בהמשך הפרק היא פוגשת עוד תוצאות של מעשיה – נהג משאית ששכנעה להבריח אותה ונתלה כעונש על בגידתו, חברתה השפחה שנענשה על שיתוף הפעולה שלה עם ג'ון בהתנגדות למשטר בגלעד, ועוד. התעוררות זו לתוצאות מעשיה גורמים לה להתמסר בכניעה ולקחת על עצמה את תפקיד השפחה כ'עונש' על מעשיה הקודמים.

בהמשך הסדרה ניתן לראות את השינוי בהתנהלות של ג'ון: היא ממשיכה להתנגד למשטר, אך נכנעת לגורלה כשפחה, ולא מערבת בפעילויות ההתנגדות למשטר אנשים אחרים שעלולים להיפגע באשמתה.

הערה לתלמיד: הסירטון הורד מהרשת. הקטע הרלוונטי מופיע בסידרה "סיפורה של שיפחה" עונה 2 פרק 4.

".....בכך שאנו בין מוות ולידה, אנו רואים בין השרפים הכרובים והכתרים את הפעילות הצודקת ומאזנת את המעשים הארציים שעשינו בעצמנו וחווינו עם אנשים אחרים. האלים חייבים לפעול לאיזון ואנו רואים אותם כשמים שלנו, שכעת מתחתינו. במעשי האלים אנו רואים ומכירים את תוצאות מעשינו הארציים – יהיו הם טובים או רעים, נבונים או טיפשיים. וכאשר אנו מביטים כך כלפי מטה, בין המוות לבין לידה מחדש, אנו מעצבים זיקה ביננו לבין ההשתקפות של מעשינו, כשם שבחיים הארציים אנו מעצבים זיקה ביננו לבין כיפת השמים שמעלינו."

שטיינר, 'יחסי קרמה 1', הרצאה 6, 2 במרץ 1924, עמ' 113

"בזמן שאדם מעבד עם עצמו ועם אנשים אחרים את הגופים שיתהוו בחיים הבאים, עסוקות הישויות של ההיררכיה הראשונה מתחתינו, באופן מיוחד במינו. את הדבר הזה ניתן לראות, כי בהתייחס לפעילותן בנוגע לקטע אחד, לחלק קטן מפעילותן, קיים צורך מסוים. שהרי הן הבוראות של הארצי וחייבות לשחזר את מה שבן האדם פועל ועושה במשך חייו על האדמה, חייבות לשחזר זאת – אם כי בדרך מיוחדת במינה.

חישבו אודות האדם בחייו הארציים: ברצייתו, המשתייכת להיררכיה הראשונה, הוא מוציא לפועל מעשים מסוימים. המעשים הם טובים או רעים, נבונים או טיפשיים. הישויות של ההיררכיה הראשונה – השרפים, הכרובים והכתרים – עליהן לעצב את תמונות הנגד בספרה העצמית שלהם.

רואים אתם, ידידי היקרים, אנו חיים יחד. אם הדברים שאנו עושים איש כלפי רעהו טובים או רעים, לכל הטוב והרע חייבות הישויות של ההיררכיה הראשונה לעצב את תמונות הנגד התואמות. מתוך ההיררכיה הראשונה נשפטים כל הדברים; אבל גם מעוצבים. וכך, בין המוות לבין לידה מחדש, בה בשעה שאנו עצמנו פעילים בקרמה שלנו עם ההיררכיה השנייה ועם נפשות אדם שנפטרו, בה בשעה אנו רואים מה חוו השרפים, הכרובים והכתרים דרך מעשינו על האדמה."

שטיינר, 'יחסי קרמה 1' הרצאה 6, 2 במרץ 1924, עמ' 112

"מה שהם (האלים) חייבים לחוות כתוצאה מחיינו הארציים בא אלינו בחיינו הארציים הבאים כעובדות-גורל הפוגש בנו מבחוץ".

שטיינר, 'יחסי קרמה 1', הרצאה 6, 2 במרץ 1924, עמ' 113

מיידע למתודת עבודה