שלושת ההיררכיות מעל האדם :
היררכיה שלישית: מלאכים,ארכי מלאכים וארכאי- פועלים על המחשבות,
היררכיה שנייה: רוחות הצורה, התנועה והחכמה - אחראית על הרגשות,
היררכיה ראשונה: רוחות הרצון(כתרים ),רוחות ההרמוניה(כרובים) ורוחות האהבה - אחראית על הרצון.
כבר מהילדות המוקדמת שלנו, רוחות הרצון, ההרמוניה והאהבה (כתרים,כרובים,שרפים), מעורבות בחיים שלנו. הן משקפות עבורנו את המעשים שעשינו בחיים קודמים. הן את המעשים הטובים והן את המעשים הרעים שעשינו באינקרנציה קודמת.
למשל, כבר בילדות הם יגרמו לנו לעשות מעשים שבאים לכאורה משום מקום, בלי סיבה נראית לעין, חסרי הגיון ולפעמים כרוכים בחבלה עצמית פיזית או נפשית. בדיעבד, אלו הן תמונות על החיים הקודמים שלנו שאחר כך, בהמשך החיים, נראה את הקשר של זה לחיים הנוכחיים שלנו.
אירוע ביוגרפי לדוגמא :
"בגיל 5 שחקתי עם הילדים ברחוב. לפתע הרגשתי דחף לא מוסבר להיכנס לרכב של אבא שלי ולשחרר את המעצור. כתוצאה מכך התחיל הרכב להתדרדר. המעשה היה חריג. בדרך כלל הייתי ילדה טובה וצייתנית".
זאת תמונה שלה. בדיעבד ראתה את הקשר בין מעשה זה לבין המעשים הרעים, שעשתה במהלך השנים, לכאורה בסתר וללא שום סיבה נראית לעין, ובניגוד לאופייה הנחמד.
בעבודה הביוגרפית שנעשתה איתה, לקחנו את התמונה הזאת וראינו איך היא משקפת משהו מהחיים הקודמים שלה שגם ממשיכה לעשות אותו. זאת אישה עם אופי מאוד נחמד, חמודה, נעימה, אבל בתוכה יש צד מכוער בהתנהגות שלה, אותו היא מסתירה.
אם אני עושה עבודה, הצד המכוער הזה ניבט, אני מתבוננת עליו, לוקחת עליו אחריות ומשחררת אותו. אם אני לא עושה עבודה אמשיך לחשוב על עצמי שאני נחמדה, שאין בי צד אפל ואם משהו קורה, האחר הוא אשם.
יש אנשים שחיים ככה ואז משליכים החוצה את המקומות הלא נעימים שלהם.
גם בחיים שלנו קיימים מעשים לא הגיוניים כאלו, שעשינו בתקופת הילדות או מאוחר יותר.
אחר כך הלבשנו להם איזושהי סיבה, אך אם נתבונן בהם שוב נראה שהם באו משום מקום.
ההיררכיות הגבוהות שותלות בנו את הצורך לעשות את המעשה הזה, לא באופן הגיוני או שנובע מהאופי שלנו או ממה שעשינו או ממה שאנחנו מכירים על עצמינו. אם נזהה את התמונות האלו נדע על עצמנו איך באנו מגלגול קודם.
דוגמא נוספת:
"כשהייתי בת 6 באחד הימים בהם שיחקתי בחצר עם ילדי השכונה, הבחנתי במסמר שבלט מחתיכת קרש.
והחלטתי לראות איך זה מרגיש ברגל כשדורכים על מסמר כזה, למרות שידעתי שייגרם לי נזק. בדיעבד ראיתי קשר בין זה לבין החבלות העצמיות בהמשך החיים, אך גם בין האומץ והרצון שלי להתנסות באתגרים".
מעשה שנעשה במפתיע, ללא תכנון מוקדם ולא מחובר לרצף של החיים. דרך מעשה זה נפרשת לנו תמונה של עצמנו, אותה שותלת ההיררכיה הראשונה. בדרך כלל היא לא דומה לדימוי הרגיל שלנו על עצמנו. הרבה פעמים בילדות אנחנו נחווה את התמונה של עצמנו דרך השלכה על האחר. יש
אנשים שממשיכים לעשות זאת כל חייהם. ילדים עושים את זה.
למשל, ילדים שנמצאים ביראת כבוד כל הזמן. זה אומר משהו עליהם - שבתוכם יש יראת כבוד. מצד שני, כך הדבר גם לגבי דברים שליליים. למשל, את הכיעור שלהם. אנחנו משליכים את מה שקיים בתוכנו, גם את הטוב וגם את הרע.
להשלכה יש תפקיד – דחיקת המודעות למעשים הרעים שלנו. הרוע נחווה כמגיע מבחוץ. לא לראות את החלקים הלא יפים שלי (קנאה, שתלטנות, חולשה, טיפשות...). כילדים אנחנו לא אמורים לראות חלקים אלו, אחרת מתרחשת פגיעה נפשית. כשמבוגרים ממשיכים לפעול כך, הרוע מתגלגל
בעולם. מה שאני רואה באחר, קשור לרוע שלי, שקשור למעשים מגלגול קודם.
לאחר המוות, בקמלוקה, מעשיי משתקפים אלי מההיקף. שם לא ניתן לעשות השלכה. מעשיי משתקפים
אלי דרך האחר, בין היתר, במה שהאחר עושה לי בקומפנסציה.
אומר שטיינר ביחסי קרמה כרך 7: "מצב שמתוך כעס, נתתי למישהו מהלומה באוזן ומבחינה מוסרית הייתה הפעולה שלי חמורה והסבה לו סבל. כעת (בקמלוקה) אני חי לאחור את מהלך חיי עד גיל 14, הגיל בו פגעתי בו באופן הזה. בעודי בחיים יכול להיות שצחקתי באירוע זה, אך עכשיו
אני חווה חוויה שונה מזו שחוויתי באותו זמן. עכשיו אני חווה את הכאב הפיסי שלו, את הסבל הנפשי שלו בכל ישותי אני נמצאת בתוכו".
זה מה שקורה לנו בקמלוקה.
לנו יש הזדמנות לעשות קמלוקה בחיים האלו. זה היתרון של מי שעושה עבודה רוחנית. אפשר לתקן. בקמלוקה אי אפשר לתקן אלא רק לעבור את הסבל המאזן. כאן אפשר להתנצל, לכפר, להחזיר.. לעשות תהליך פנימי, חרטה, "מודה ועוזב ירוחם".
אפילו השאיפה לתיקון, קשורה לפגישה עם שומר הסף.
מטרת העבודה ההתפתחותית שלנו, היא להחזיר אלינו את התמונה ההשלכתית, טובה כרעה. אם אני ישות מעריצה ומתמסרת, אני זו הראויה להתמסרות והערצה. וגם להיפך. אם אדכא את זה, זה יכול לבוא בפגמים בגוף. בעיקר ילדים הם אלו המדכאים. פגמים לא חייבים להיות נוראיים,
אך בעיני עצמי זה ייראה נוראי. יכול להיות פצעים בפנים, כתם בעור.. אף אחד לא ירגיש זאת, אך בעיני עצמי אראה מפלצת. זו המפלצת הפנימית שלי, שאם אני לא מודעת אליה, ולא מרגישה אותה, היא מופיעה מבחוץ. זה מעיד שיש לי פגמים נפשיים מאינקרנציות קודמות, שצריכות
לבוא לידי פיתרון. לפעמים זה נראה כמו אובססיה. במיוחד אצל ילדים. המקור הוא הרוע, שלא פתרנו מגלגול קודם. כילדים אסור שנתוודע לרוע שלנו. מי שיש לו ייעוד רוחני, נושא הרבה רוע בתוכו. התפקיד שלנו זה תמיד לנסות לרפא. אם הקרמה של מישהו היא לא להירפא, העזרה
שלנו לא תעזור.
הרוע הוא משאב, אנרגיה, שנוצרת בעולם כדי שאם נתגבר ונתמיר אותה נגיע לטוב גדול יותר.
דוגמא: בהשאלה – יש כאן גוש חימר, גולמי, כבד, מכוער. ואז ייצא מכם האומן שבכם ומהחימר הזה תעשו דמות מאוד יפה. לוקחים גוש חימר, מתייחסים אליו כאל משאב והופכים אותו לפסל יפה.
הרוע פה כדי שנתגבר עליו, לא כדי שנדחיק אותו. ברגע שעשינו טרנספורמציה זכינו באנרגיה. לברוח מהרוע זה לא הדרך.
למשל, אם אדם כל הזמן שועט קדימה ומשאיר את כולם מאחור. מי שלא בקצב שלי, לא מעניין אותי. עדיין האנרגיה הזו כשלעצמה היא לא רעה. עם אותה אנרגיה אני יכולה לכוון למקום טוב, לפתח את התודעה הפריפריאלית שלי, את חום הלב, האהבה, לעשות ויתורים וקורבנות. אותו
אדם יכול להיות נביא ויכול להיות פושע. אלו אותן תכונות. מה שמבדיל הוא הכיוון של תיעול האנרגיה. האנרגיות כשלעצמן חסרות וקטור. מה שאין לי בכלל, לא ניתן לשינוי. מה שיש ניתן לשינוי.
"קשה לבודד את הגוף הפיזי הטהור ממה שנוצר דרך הטעות האנושית. אדם גיבן חייב את הדפורמציה (עיוות) שלו לאסטרלי, לקרמה. הצורה החיצונית, הפיזיונומיה וכו' תלויה בקרמה. פגמים בגוף הפיזי קשורים בגופים הגבוהים יותר. כאשר נסמן כל מה שכרוך בקרמה נמצא שהגוף הפיזי
מאורגן בחכמה. כל צורות המחלה הינן טעויות הבאות לידי ביטוי בגוף הפיזי. כל המחלות הינן מעשים לא נכונים שהיו בעבר וכל המעשים הלא נכונים בהווה יהפכו למחלה בעתיד. כאשר יהפכו בני האדם לראויים באמת יהיו הגופים שלהם ספוגים בחכמה בהתאם".
למה אסטרלי?
משום שהעיוות היה בנפש לפני שמופיע בגוף.