"עתה אנו חיים בתקופת התרבות החמישית של העידן הפוסט-אטלנטי. תפקידה של כל אחת מהתקופות הללו היה לפתח מצד אחד צורת תרבות מיוחדת וחיים רוחניים הקשורים בראש וראשונה אל העולם הנראה החיצוני, ומצד שני להכין בו-זמנית, כלומר, לשאת בקרבה כשלב מכין, את מה שעתיד לבוא בתקופת התרבות שלאחריה.

(...) על תקופתנו, התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, להכין את תקופת התרבות השישית. תפקידנו במדע הרוח אינו רק לרכוש לעצמנו את אוצרות הרוח למען חיי הנצח של נפשותינו, אלא גם להכין את התוכן של תקופת התרבות השישית. כך היה בכל אחת מהתקופות הפוסט-אטלנטיות. מקדשי המסתורין היוו את המרכזים בהם הכינו את צורת החיים החיצוניים השייכים לתקופת התרבות הבאה. המקדשים הללו היו מרכזים של בני אדם שהכינו ופיתחו דברים שונים מאלה המתפתחים בעולם החיצוני. (...) בתקופת התרבות החמישית שלנו מתפתחת נפש-התודעה או הנפש ההכרתית. אך מה שייתן את תָכנו בתרבות החיצונית של התקופה השישית ואף את כל אופייה, מן ההכרח שיוכן קודם לכן." 

 

 

ההנהגה הרוחית של הישויות הגבוהות נמסרת למורים ומנהיגים בכל אחת מתקופות התרבות. מורים כמשה, בודהה, זרתוסתרא ועוד. אך גם אם לא מדובר בענקי רוח כאלו, נמצא בכל תקופה את האנשים שכבר בתקופתם הם חשים בתוכם את הפעימה החדשה של הנפש והרוח. הם חוד החנית של האימפולס החדש השואף להתגלות.  

מורים רוחניים וקבוצות שנמצאים שלב אחד מעל כולם בקדקוד הצמיחה הרוחנית – יש בהם כמיהה פנימית והם מנסים לפלס את הדרך לשלב הבא. השלב אליו אמורה האנושות להגיע באופן טבעי רק בהמשך, בעתיד.

לרוב, הם אינם עומדים בחזית ההתרחשויות של המציאות של תקופתם. מן השוליים, מן המסתורין של הרוח שמפעמת בהם, הם רוכשים את הידע החדש שיש בו לקדם את האדם והעולם. סביבם יתקבצו אלו שגם הם חשים באמת שמפעמת בדברים.

פעולתם של מורים אלו היא בניגוד לרוח הרווחת בתקופתם, ולפעמים יזכו ליחס של בוז, זלזול וכדו'. אך משום שאינם פועלים מתוך מניע ארצי אישי, הם פורצים את הדרך בנחישות וללא השהיות נפשיות. יש בכך יסוד של הקרבה והתמסרות והם בבחינת "הנחשון" שבחבורה.

קבוצות מסוימות של מדע הרוח הן תמיד "נחשוניות", והולכות אל מעבר לסף שלהן.

 

"נציגים מובילים של התרבות המודרנית מסתכלים מטה בבוז על חוגים קטנים אלה, אך הללו אשר לוקחים חלק בשקדנות ובהתמדה בהכנה של חיי העתיד צריכים לומר לעצמם שהענקים האינטלקטואלים של היום אינם יכולים להילקח בחשבון כמי שיובילו בדרך למשימה זו. בדיוק אלו שמתייחסים אליהם בבוז משום שאינם נחשבים כמי שהגיעו לשיאים של למדנות בת זמננו, הם אשר נאספים היום, בדיוק כפי שמנהיג אוראקאל השמש אסף פעם סביבו את האנשים הפשוטים של אטלנטיס. אנשים מבוזים אלה נאספו להכין את השחר של תרבות חדשה, בעוד שהלמדנות בצורתה המודרנית מביאה את דמדומי השקיעה של תרבותנו. כל זה מצוין בחטף, כדי לחזק את אלה שצריכים לעמוד על שלהם כנגד ההתקפות של אנשים המחשיבים עצמם לחוד החנית של תרבות ימינו."

 

"..ישויות אלה שאנו מכנים אהרימן ולוציפר נמצאות ממש כאן בעולם, יש להן תפקיד בסדר האוניברסלי, ואי אפשר פשוט להרחיק אותן. (...) הכוחות האהרימניים והלוציפריים חייבים לאזן אחד את השני בהשפעתם על בני האדם ועל ישויות אחרות. לא נביא לפעולה נכונה של אף אחד מהכוחות השונים על ידי כך שנסלק אותו, אלא על ידי כך שנעמיד את עצמנו ביחס הנכון כלפיו. ההתייחסות שלנו כלפי הישויות הלוציפריות והאהרימניות הללו אינה נכונה אם אנחנו פשוט אומרים שהן רעות ומזיקות. למרות שכוחות אלה מורדים במובן מסוים בסדר הכללי של היקום – סדר שנקבע עוד לפני שהם נכנסו אליו – הדבר אינו נובע מהעובדה שפעולתם תמיד מזיקה, אלא מהעובדה שיש להם תחום פעילות מוגדר בסך הכול של היקום, בדיוק כמו לישויות האחרות של העולמות העליונים שפועלות על פי החוק. ההתנגדות וההתמרדות שלהם נגד הסדר הקוסמי נעוצה בכך שהם עוברים את הגבולות של התחום שלהם; הם מפעילים מעבר לגבולות התחום הזה את הכוחות שהם היו צריכים להפעיל רק בתוך המרחב החוקי שלהם. 

אנו יכולים לאפיין את אהרימן בצורה הטובה ביותר אם נאמר: הוא אדון המוות, השליט הגדול על כל הכוחות שצריכים לחולל בעולם החושים הפיזי את מה שצריך שיהיה בעולם זה: החידלון והמוות של כל הישויות שלו. המוות בעולם החושים מהווה חלק הכרחי בארגון שלו, מפני שאחרת, אילולא היו החיים נהרסים כל הזמן, היו הישויות שחיות בו היו מתרבות ומצטברות מדי. המשימה לווסת זאת על פי החוקים נפלה בחלקו של אהרימן בעולם הרוח; הוא השליט על סדר המוות. תחום השליטה שלו הינו עולם המינרלים, עולם מת לחלוטין. לכן, כל מה ששייך באופן מוצדק למוות נכנס גם כן לספרות העליונות של שליטתו הלגיטימית של אהרימן. במה שסובב אותנו כטבע חיצוני, אהרימן הינו האדון הלגיטימי של המוות. ואין לראות אותו ככוח של רוע, אלא כמישהו שהשפעתו היא לגיטימית לחלוטין בסדר העולמי הכללי."

 

שטיינר, סודות הסף, 1913, הרצאה מס' 2, GA147

 

לאהרימן יש צבא שלם העוזר לו להשיג את מטרותיו. צבא זה הוא הישויות האלמנטריות האהרימניות. כאשר אהרימן מצליח לנתק את החשיבה-הפיזית מהבסיס הפיזי שלה הקשור למוח, נכנסים לתוך העולם צללים ופַנְטוֹמים שמתפשטים בעולם הפיזי; איתם, אהרימן מנסה כל הזמן להקים ממלכה אהרימנית מיוחדת.

אכלוס העולם הפיזי בפנטומים ובצללים מתבצע בזמן בו האדם עובר דרך שער המוות. כאשר האדם מת, אמורה החשיבה הארצית להתפרק. אהרימן מתנגד לתהליך נכון זה, וחוטף מהחשיבה פנטומים וצללים אותם הוא זורק לתוך העולם. פנטומים אלו נעים ונדים בעולם ומפריעים לסדר הטוב. זהו האופן דרכו נוצרות בעולם מחשבות מטריאליסטיות אהרימניות, מחשבות העוסקות רק בחושי ושוללות את קיומו של עולם הרוח.