חייו ומעשיו של אדם עשויים להיות מובנים יותר אם נתבונן בהם מנקודת המבט של צו, הגשמה, וגמול קרמתי. הגשמת הקרמה עשויה לעמוד בניגוד לחוקי המוסר המקובלים, ופתרונה מצריך לרוב קרבן אישי. 

 

"עד כמה שיראה הדבר פרדוקסאלי לנפש המודרנית, הרי שהדרך היחידה שבה עשויים חיי אנוש להיות מובנים בהיבט העמוק יותר שלהם, היא למקד את לימודנו במהלכי מאורעות עולם, תוך התבוננות על האדם עצמו בהיסטוריה. ואין לתפוס את האדם כמשתייך לתקופה אחת בלבד, כאילו היה מתקיים בהוויית חיים ארצית אחת גרידא. בסקרנו את האדם, עלינו להכיר בכך שהאינדיבידואליות עוברת מהוויית חיים ארצית אחת למשנה, ושברווח הזמן שבין המוות לבין הלידה מחדש, מעבדת היא ומשנה את המהות הזמנית שניתנה לה בספֵרה התת-מודעת יותר של החיים הארציים, ושכל זה קשור בעיצוב הממשי של הגורל. כי עיצובו של הגורל אינו מתהווה בתודעה הבהירה של האינטלקט, כי אם שזור בתת מודע".

שטיינר, 'יחסי קרמה ב', 1988, הרצאה 15, עמ' 110 

 

מושג ה"לא מודע" נפתח בפני העולם בסוף המאה העשרים, על ידי הפסיכואנליטיקאי וההוגה זיגמונד פרויד, שהיה מהראשונים שחשפו את העובדה שהרובד הגלוי של ההכרה אינו אלא 'קצה הקרחון'. תחתיו, בלא מודע, רוחשים גועשים באדם חיי נפש עשירים ומורכבים המנהלים את רגשותיו, התנהגויותיו ומחשבותיו, ומשפיעים באופן עמוק על חייו. 

בניגוד לפרויד, שסבר שהלא מודע הנו משכן כל התאוות האסורות, היצרים המודחקים, והמשאלות שנחשבות

לבלתי מוסריות, רודולף שטיינר, שפעל גם הוא באותה התקופה, אמר שבלא מודע שוכן חוק הגורל; הקרמה של האדם – שם נמצאים התכנים שמכוונים את מאורעות חייו, מעשיו, מפגשיו עם אנשים אחרים – ושכל אלו נועדו לכך שיוכל לפגוש את גורלו, הבא אליו מעבר לסף הלידה, לערוך תיקון ולהתפתח מחיים ארציים לחיים ארציים נוספים. 

שטיינר ראה בידע הקרמה את הידע החשוב ביותר שאמור להיחשף שוב לאנושות בתקופתנו. לדבריו, לאחר מאות רבות של מחשבה מטריאליסטית ששללה את עולם הרוח, את חיי הרוח ואת רעיון ההתגשמות החוזרת של הנשמות על פני האדמה, אמור ידע זה לחזור להיות קניינם של בני האדם; ידע שמאפשר להם לערוך תיקון ולהמשיך להתפתח. בהקשר זה ניתן לציין שבמזרח נחשבת תקופתנו לתקופה שבה נגמר עידן החושך המכונה 'הקאלי יוגה' (Kali Yuga), ושערי עולם הרוח נפתחים שוב לאדם. 

ההיררכיות הגבוהות הן אדונֵי הקרמה. בחיים בין מוות ולידה מחדש טוות ההיררכיות הגבוהות את חוט הגורל

העתידי של האדם, בשיתוף פעולה עם נשמת האדם עצמו. הן ה'דואגות' לכך שבמהלך חייו הבאים הוא יפגוש אנשים ואירועים, שבאמצעותם תתממש הקרמה שלו. במחצית השנייה של המסע לאחר המוות, חווה האדם את תמונת הקרמה העתידית שלו, דרך תיווכן של הישויות הגבוהות מן ההיררכיה הראשונה – הכתרים, הכרובים והשרפים. 

"איננו עוסקים כאן באמירת דברים נעימים, אלא באמירת האמת באופן אובייקטיבי. אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאם נפעל רק באופן אובייקטיבי, ביקורת-עצמית תתברר כמשימה במשרה מלאה, ורק במקרים קיצוניים נעסוק - כפי שדווקא נעשה בדרך כלל על ידי האנושות - בביקורת על בני  אדם אחרים או בשיפוטים. מי שמעסיק את רוחו בבני אדם אחרים ומבקר אותם באופן חופשי, יכול להיות בטוח שהוא פחות מדי עסוק בעצמו, כך שיתאפשר לו להבהיר את מה שיש להבהיר אם ברצונו לראות את האינדבידואליות שלו בדמותה האמיתית. התשובה לשאלה החוזרת ונשנית לעיתים קרובות מדוע אדם אינו מתקדם, עליה האדם צריך לענות בעצמו, ברורה. עליו להימנע מכל ביקורת כלפי אחרים, מלבד כאשר צורך חיצוני דורש זאת. מעל לכל, אין לשכוח לעולם על מה נרמז במילה 'להימנע'. היא כוללת למשל, לקבל מדי פעם משהו לא נעים או הרסני. כמובן, האדם חייב לקבל דברים כאלה, אך כל מי שמאמין ברצינות בקרמה,  יודע כמובן שהוא הביא  זאת על עצמו; הקרמה הציבה את האדם האחר במקום בו הוא נמצא כדי שיגרום לפגיעה. סיבה אישית אמיתית להטיל את האחריות על העולם, אינה קיימת לעולם."

בביטוי צו קרמתי – אנחנו מתייחסים לנושא מסוים, מוטיב המפגיש אותנו עם רגש כואב בדרך כלל. רגש זה נחווה דרך אירועים המתרחשים בחיי האדם וקשורים לקרמה שלו. הציוויים הקרמתיים קשורים למעשים שנעשו במהלכי-חיים קודמים, ומטרתם לאפשר תיקון בחיים הבוגרים הנוכחיים. 

צווים קרמתיים מהווים איזון קרמתי (קומפנסציה) למעשים שנעשו באינקרנציה קודמת, על ידי הישות עצמה. 

 

לאחר המוות, עוברת הנפש מסע שבו נבחנים החיים הקודמים על פני האדמה ונרקמים החיים להתגשמות הבאה. התגשמות זו מטרתה תיקון והתפתחות. כך, בזמן המשוער של כשליש מהחיים הארציים שעברו, מתוודעת הנפש לאופן בו החיים הארציים הקודמים שלה השפיעו על האחר ועל העולם, וזאת על פי קנה המידה של המוסר הקוסמי. זוהי התנסות רוחנית שמטרתה לגרום לנפש לעצב את החיים הארציים הבאים, כך שתוכל לפצות על העבר .