חוט השני - יחידה 1:- גוף - שיעור 6 (שכפול)

השביעון השלישי כולל את שבע השנים בין גילי 14-21.

בשביעון זה נולד באדם הגוף האסטרלי – גוף הנפש.

בעוד שבשני השביעונים הראשונים הייתה ידה של החוקיות הקוסמית על העליונה,

החל משביעון זה ניתן לראות דבר מה מהגורל האינדיבידואלי של האדם מפציע.

גיל 12 בשביעון השני, המהווה הטרמה לתקופת הגוף האסטרלי, משאיר את הילד בחוויה של פיצול הבאה לידי ביטוי בהיבטים השונים: פיצול לעליונים – כוחות החשיבה, ולתחתונים – התפתחות אברי המין וכושר הרבייה. הבנייה של הזהות האנושית בשביעון השלישי מתחילה דרך האלמנט המיני – זהו הפיצול החברתי.

החל משביעון זה משתיתים בני הנעורים את זהותם על היותם בני מגדר מסוים – בנים או בנות. חוויה זו מוציאה את האחר, את השונה, מתהליך בניית הזהות.

היבט נוסף של הפיצול, המתחיל בגיל 9, עובר דרך גיל 12, ומתעצם בגיל ההתבגרות הנו הפיצול בין פנים וחוץ. עולמם הפנימי של הנערים והנערות נפרד מהעולם החיצוני, ואין קשר טבעי בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית, קשר שהיה בגילים המוקדמים יותר. מכל היבט שלא נסתכל על בני הנעורים, נמצא שם דואליות. חוויית השלם הולכת ונשברת. שבירת השלמות מזמנת משברים – משבר גיל ההתבגרות, הידוע גם בתרבות הכללית כמשבר דרמטי.

גיל זה מתכתב עם התקופה הפרה-היסטורית, אותה מציין שטיינר כתקופת פרס-הקדומה.

החוויה השלמותית של הילד בשביעונים המוקדמים הינה מֵעֵבֶר לטוב ולרע. בשביעון זה, בפעם הראשונה, תופסים הנער והנערה את הטוב ואת הרע באופן מודע.

"בתווך, בין הגוף ובין הרוח חיה הנפש. הרשמים המגיעים אליה דרך הגוף, הם בני חלוף. הם בנמצא, רק כל עוד פותח הגוף את חושיו אל העצמים של העולם החיצון. עיני הפקוחה, מסוגלת לקלוט את הצבע של השושנה רק כל עוד היא, השושנה, נמצאת בשדה הראייה של עיני. נוכחותם בהווה של העצמים בעולם החיצון – גם של החושים הגופיים – הכרחיים למען אפשר התרשמות, תחושה או מחישה. אולם מה שתפסתי ברוחי, כאמת על הפרח, אינו חולף עם ההווה; ואמת זו אינה תלויה בי כלל וכלל. אמת זו קיימת, גם אם לא הייתי נתקל בשושנה. כל אשר אני תופס ברוחי, מושתת על יסוד של חיי הנפש, שדרכו היא קשורה אל תוכן העולם, המתגלה בתוכה, בלא תלות בבסיסה הגופי בן החלוף... הנפש מקומה בין הווה בן חלוף ובין תמידיות (duration), בהימצאה בתווך בין הגוף ובין הרוח. אכן, היא גם מתווכת בין הווה ובין תמידיות. הנפש משמרת את ההווה לזכירה. כך היא מחלצת אותו – את ההווה – מן החלופיות, וממזגת אותו עם התמידיות של הרוחי שלה. היא גם מטביעה את התמידיות על הזמני בן החלוף, בכך שבחייה, אינה רק מצייתת לגירויים החולפים, אלא קובעת את מהלך העניינים מתוך יוזמתה היא, מטביעה את חותמה היא על המעשים שהיא מבצעת. על ידי הזכירה, משמרת הנפש את האתמול, על ידי המעשים – היא מכינה את המחר.

אילולא יכלה נפשי לשמר בקרבה את האדום של השושנה על ידי הזכירה, כי אז היה עליה לקלוט אותו בכל פעם מחדש, כדי שתהיה מודעת לו. זה מה שנשאר בנפש, כתוצאה מן ההתרשמות מן החוץ – מה שהנפש יכולה לשמר בתוכה, ניתן לשחזור כדימוי, בלא תלות בהתרשמות החיצונית. על ידי כושר זה ליצירת דימויים, הופכת הנפש את העולם החיצוני לעולמה הפנימי, כך שהיא מסוגלת לשמרו – את עולמה הפנימי – לזכירה על ידי הזיכרון, ולחיות בלא תלות בהתרשמויות שרכשה לה, חיים משלה עם עולם פנימי זה."

 שטיינר, 'גוף נפש ורוח', עמ' 40-41 

הגוף האסטרלי, יוצר קשר בין החיים הנפשיים-רוחניים לחיים הגופניים. הנפש היא המגשרת בין הגוף הפיזי לבין האני, שהנו המרכיב הרוחני של ישות האדם, ונמצאת במגע עם שניהם. במובן מסוים הנפש היא 'משרתן של שני אדונים'.

בספרה של גוף-הנפש חיים הדחפים, התשוקות, היצרים והאינסטינקטים. על מנת להגשים אותם ולהוציאם לפועל זקוק האדם לגופו הפיזי. כמו-כן, כל מה שבא אל האדם מן החוץ – הרשמים והחוויות החושיות – נחרט בו, מותיר חותם. החוויה הנפשית היא היוצרת את העולם הפנימי. ללא הנפש, הרשמים השונים היו חולפים על פנינו בלי להותיר כל סימן; זהו המנעד (הפעימה) בין האדם לעולם.

את הגוף האסטרלי חולקים בני האדם עם ממלכת החיות, והיסוד מבין ארבעת היסודות – אדמה, מים, אויר ואש – אליו הוא קשור, הנו האוויר. האוויר מתאפיין בכך שהוא נמצא סביבנו ובתוכנו כל הזמן. הנפש, כמו האוויר, יוצרת קשר בין החוץ ובין הפנים, דרך הנשימה. הצורך של בני האדם באוויר יוצר קשר ותלות בין האדם ובין העולם החיצוני. הנשימה היא הפעולה הראשונה שהתינוק עושה בבואו לעולם, זוהי פעולה אינסטינקטיבית והישרדותית.

האוויר נמצא גם בתוך גופו של האדם, ומחבר בין 'עליונים לתחתונים', דרך הדם. האוויר חודר לדם, עולה למעלה אל הראש, ויורד למטה דרך הלב, דרך המרכז.

כך גם הנפש, מביאה את העולם החיצוני לתוך האדם, ומביאה חלקים ממנו בחזרה אל העולם.

מכיוון שהגוף האסטרלי קשור ביסוד האוויר, לעיתים קרובות תבואנה בעיות רגשיות לידי ביטוי בקשיי נשימה, כגון – אסטמה. בגיל הנעורים הנשימה משתנה, הלב גדל פיזית, והדבר יוצר זעזוע עבור הנפש. גדילתו של הלב מצריכה לקיחה אחרת של האוויר. האיזון נשבר, וכל הספרה האמצעית של האדם צריכה לעצב את עצמה מחדש. ניתן לומר, כי הנער/ה צריך/ה ללמוד מחדש 'כיצד לנשום'.

מבין שלושת הגופים שנולדו באדם עד לשביעון השלישי – הפיזי, האתרי האסטרלי – הגוף האסטרלי הוא 'הצעיר ביותר'. מה משמעות הדבר?

הגוף הפיסי

הגוף הפיזי הוא הגוף הוותיק ביותר שיש לאדם, כלומר – מבחינת האבולוציה הקוסמית, הוא עבר את תהליך ההתפתחות הארוך ביותר, ועל כן הוא המפותח ביותר מבין הגופים האנושיים. הגוף הפיזי בנוי בחכמה מופלאה, לכל איבר ואיבר תפקידו המדויק, והאיברים פועלים בהרמוניה מופתית.

הגוף האתרי

הגוף האתרי (גוף החיים) מושלם גם הוא במידה רבה. כל הפעולות הקשורות בו מתקיימות באופן תקין מבלי שהאדם יצטרך להתערב בכך באופן מודע.

הגוף האסטרלי

הגוף האסטרלי הוא הצעיר ביותר באבולוציה (פרט ל'אני') ולפיכך הפחות מושלם. הרגשות של האדם לא פועלים תמיד באופן מאוזן, ועל מנת לשלוט עליהם ולכוון אותם על האדם לפעול באופן מודע, מתוך רצון ומאמץ.

התפתחות הגופים הפיזי והאתרי נעשתה על ידי כוחות גבוהים יותר מהאדם, בשלבים מוקדמים יותר של האבולוציה, וכל אדם בן זמננו מקבל אותם 'במתנה', מבלי שיצטרך להתערב בהיווצרותם ובהתפתחותם התקינה. גם החלקים הנמוכים יותר, האינסטינקטיביים של הנפש ניתנים לאדם.

לעומתם, ההתפתחות הנפשית והתמרת החלקים הנמוכים יותר לרגשות נעלים תלויים באדם עצמו, בעבודה המודעת שלו, ובתהליך החינוך של גוף – הנפש, על ידי איבר הרוח, 'האני'.

האתגר של האדם הבוגר בתקופתנו הנו חינוך הנפש והתמרתה. בין היתר, נובעת הסיבה לקושי היחסי בחינוך בני נוער, לעומת חינוך ילדים בגילים רכים יותר, מכך שגוף-הנפש נמצא בתהליך התחנכות גם אצל המבוגר.

מכיוון שהגוף האסטרלי הנו גוף יותר צעיר ופחות מפותח, הוא עדיין לא התעצב כאיבר אובייקטיבי-כללי, ולפיכך הוא בעל קשר עמוק יותר לעולם הפנימי והייחודי של כל אדם. מסיבה זו, בשביעון זה מתחיל להתגלות באדם גורלו האינדיבידואלי.

"כשם שהחומרים והכוחות המרכיבים את קיבתנו, ליבנו, מוחנו, ריאותינו וכו', ושולטים בהם – מקורם בעולם הפיזי, כן תכונותינו הנפשיות – הדחפים, התשוקות המאוויים, הרגשות והתחושות – מקורם בעולם הנפש.... כשם שמבחינים בין הגופים המוצקים, הנוזליים והגזיים או האוויריים בעולם הפיזי.... חייבים להכיר את שני כוחות היסוד החשובים כאן מעל לכל. אפשר לכנותם סימפטיה ואנטיפתיה. אותו הכוח, בו תצורת נפש אחת מושכת אליה את האחרות, משתדלת להתמזג עמן, מבליטה את קרבתה אליהן – מכונה סימפתיה. לעומת זאת, אנטיפתיה היא אותו הכוח, בו תצורות נפשיות דוחות ומרחיקות זו את זו, הכוח בו שומרות הן על ייחודן".

שטיינר, 'גוף, נפש ורוח' עמוד 64-66

בעולם הפיזי קיימים חומרים רבים. בעולם הנפש, קיימות שתי מהויות בלבד, הסימפטיה והאנטיפתיה ומיזוגיהן השונים:

הכוח, בעזרתו מושכת צורת-נפש אחת את האחרות, שואפת להתמזג איתם, להשתייך אליהן, מכונה סימפטיה. הכוח, בעזרתו דוחות צורות נפש ושוללות האחת את השנייה בעולם הנפש, מכונה אנטיפתיה. בעזרת האנטיפתיה מבססות הצורות השונות את זהותן הנפרדת והייחודית.

במילים סימפטיה ואנטיפתיה, מכוון שטיינר לכוחות אובייקטיבים, הדומים, לדוגמא, לכוחות משיכה ודחייה של המגנט. הוא לא מקנה להם ערכיות שלילית או חיובית, המיוחסת להן בשפה הרגילה. כוחות אלו קובעים את כל סוגי הרגשות האנושיים.

עיקרון הסימפטיה והאנטיפתיה, על פיו פועלת הנפש, יוצר חיבור שגוי בין 'הנעים' ל'טוב', ובין ה'לא נעים' ל'רע'.

עיקרון העונג (אסטרלי) מול עיקרון הנכון והאמיתי (אני)

הפסיכואנליטקאי זיגמונד פרויד כינה עיקרון זה – 'עיקרון העונג', והסביר על-פיו את ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם *

על-פי האנתרופוסופיה, קיים עיקרון גבוה יותר מעיקרון העונג – זהו עיקרון הרוח, 'האני', המבחין בין 'הנכון' וה'לא נכון', בין האמת והשקר.

בנוסף לפיצול בתוך הישות האנושית – החל בשביעון השלישי – הגוף השלישי, גוף הנפש, הוא במהותו דואליסטי, ומעצים את חווית הקוטביות. האתגר של ההורה, המורה או המבוגר המשמעותי בגיל הזה הוא, ללמד את הנערים והנערות, שבין הלבן לשחור נמצא לא רק האפור – אלא כל צבעי הקשת.

בשביעון השלישי, מונעים הנער והנערה על ידי העיקרון האסטרלי. מכיוון ש'האני', המרכיב הרוחני, טרם נולד אצלם, הם מיטלטלים בתנודות חזקות, בין רגשות קיצוניים אלו של סימפטיה ואנטיפתיה. הבנת העיקרון הנפשי, יכולה לסייע בהבנת מצבי הרוח הקיצוניים והמשתנים המאפיינים את גיל הנעורים. אין זה דבר נדיר להיתקל בנער הנע בתכיפות בין התרוממות רוח לדיכאון, בין שנאה לאהבה. גם התפיסות בגיל הזה הן קיצוניות ומקוטבות – קיימת הפרדה ברורה בין טוב לרע, נעים לא נעים, יפה ומכוער.

* בשיעור הבא, בו נלמד על 'כוחות הנגד' – לוציפר ואהרימן, נבין יותר לעומק את מקורה של טעות זו, ואת תכליתה.

אדאורד מונק - גיל ההתבגרות

כאמור, ההרמוניה שאפיינה את השביעון השני, והחלה להיסדק בגילאים 9 ו-12, אינה קיימת עוד בשביעון זה.

ניתן לומר, כי בשביעון השלישי 'נולד החושך'. המגע עם החושך הינו צורך קיומי. אדם שלא עובר דרכו, 'מפסיד' משהו. המפגש עם החושך חשוב עבור התפתחות והתחזקות כוחות ה'אני'. חושך זה בא לידי ביטוי באופנים שונים: לעיתים קרובות, חוקר המתבגר את עולם התחושות דרך עישון, שתייה, סמים, מיניות פרועה ועוד' – קיים אצלו צורך 'לגעת בקרקעית', להתנסות בקצוות של החיים.

מדוע מתבגרים מעשנים? יש בכך הנאה מפורשת, שניתן להבינה דרך הידע האנתרופוסופי.

המתבגר חוקר את עולם התחושות. העישון מאפשר לו לחוש אזורים בהם אין תחושה בדרך כלל. לכן, עישון אינו רק אקט מרדני או הנובע מלחץ חברתי; הוא מאפשר למתבגר להרגיש את פעילות הגוף האסטרלי בתוך מערכת הנשימה.

אחד הביטויים לעיסוק בקצוות הינו התעוררות לשאלת החיים והמוות. בין השאר, נובעת התעוררות זו מהשינויים הפיזיים המתרחשים בגופם של הנערים המתבגרים. העצמות, השלד, שהם החלק הכי 'מת' בגוף האדם – גדלות. ומנגד, מתפתחים תהליכי זרע בזכר, והמחזור החודשי באישה – הקשורים באפשרות ליצור חיים חדשים.

מיידע למתודת עבודה 1 - החיפוש אחר הקצוות

באיזה אופן בא אצלכם לידי ביטוי החיפוש אחר הקצוות בהיותכם בגיל הנעורים? תארו את התחושות, הרגשות והמחשבות שעלו אצלכם בהקשר לנושא זה, וכן את ההתנסויות שחוויתם.

אנטיפתיה

כוח האנטיפתיה הנו כוח חשוב ביותר לכינון האני האינדיבידואלי. על מנת להיפרד מהשלמות האלוהית, חייב האדם לפתח, בתקופה מסוימת בחייו, במיוחד בחלק הראשון של החיים, דחייה לקשר שלו עם הרוחי. שלא כמו הקדמונים, שחוו את עצמם כחלק מהשלמות, חדורים בני האדם המודרניים בדחייה לקיום הרוחי, העומד בתשתית עולם החומר – וזאת בשל התרחקותם מהאלוהות. דוגמה מובהקת לכך היא היחס של האדם המודרני למערכת הכוכבים. האדם מתייחס למערכת זו אך ורק כאל גרמי שמים פיזיים, בעודו הודף את עולם הרוח העומד בתשתיתם.

עולם הרוח הינו עולם של כוחות וישויות רוחניות, הנמצאים בתנועה מתמדת וביצירת חיים מתמדת. האדם, בכניסתו לשער הלידה, מפתח דחייה-אנטיפתיה לעולם רוחי זה, ומשיכה-סימפטיה רק לתופעות החיצוניות, החומריות-ארציות המשתלשלות ממנו.

האנטיפתיה הכרחית להתגשמות האדם על פני האדמה, ולכינון האני האינדיבידואלי שלו. אנשים שאינם דוחים את הרוחי בגיל צעיר ומכניסים אותו לתוך חייהם והווייתם טרם עת, מתקשים בפיתוח יכולות ארציות גשמיות. המחווה של גיבוש האינדיבידואליות העצמית, קשורה בתנועה של אנטיפתיה לעולם הרוח.

דחיית עולם הרוח מתרחשת בזמן הלידה, והיא נמשכת עד אמצע החיים, ולעיתים, אם לא נעשה היפוך באמצע החיים – עד סופם.

הרגש הראשון שמאפיין את האנטיפתיה, הדוחה ושוללת ישויות אחרות, ומאששת את ייחודה ביחס אליהן, הוא הבדידות. הבדידות תופיע באדם, מבלי שהוא יהיה מודע לכך שהוא עצמו דחה את העולם, את הסביבה. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בגיל 9".

בן דור, 'ההיבט הקוסמי של חיי הנפש', 2013

רגש האנטיפתיה דרוש למתבגר/ת לשם כינון זהותו האינדיבידואלית. ראייה זו יכולה לסייע לנו בהבנת 'מרד גיל הנעורים'. על הנער/ה לדחות את עולם המבוגרים ואת סולם הערכים הישן והמוכר, ששירתו אותו עד גיל זה. רק דרך הדחייה של הישן, תיפתח בפניו האפשרות לפתח בתוכו זהות חדשה.

סימפטיה

"אם האנטיפתיה מזמנת את תחושת הנפרדות, סימפטיה הנה תחושת השייכות, והרצון לפעול מתוך תחושה זו. הסכנה הטמונה בסימפטיה היא, שמחשבה אינדיבידואלית לא תופעל. אחד המאפיינים הבולטים לסימפטיה הוא האינטראקציה, או הזיקה של הפרט לאדם אחר או לחברה שהוא חלק ממנה, ורצונו האינסטינקטיבי משהו, להתמזג איתם, ולהיות חלק מהם. כל חברה שהיא, עושה שימוש בצורך הזה, וההיסטוריה עמוסה בדוגמאות של שימוש לרעה של מנהיגי תנועות, כתות, דתות וכדומה. אלה ניצלו את תחושת הסימפטיה הגדולה שחשו אנשי הקבוצה לרעיון האידיאלי, ורתמו את רצון האנשים לרצונם הם. מכאן שהאנטיפתיה היא זו שמבססת את העצמיות שלנו, בעוד שהסימפטיה היא זו המעודדת קשר סימביוטי עם הסביבה. כמו כן, האנרגיה של הסימפטיה בפנימיות הנפש באה לידי ביטוי בתחושת עונג, ומשמעות פיחות בסימפטיה – חוסר עונג והרגשה רעה. מאפיין נוסף של הסימפטיה יכול לבוא לידי ביטוי ברצון לעשייה. האדם שואף לעשות את מה שכלפיו הוא מפתח סימפטיה. לדוגמה, סימפטיה לאדם מסוים, מעוררת בנו הרגשת עונג ורצון להתחבר אתו".

בן דור, 'ההיבט הקוסמי של חיי הנפש', 2013

גם רגשות של סימפטיה פועלים בעוצמה בשביעון זה, ניתן לזהות אותם דרך ההתאהבויות הסוערות המאפיינות גילים אלו, רמת האנרגיה הגבוהה, המאפשרת ביצוע של משימות רבות, וכן בצורך הרב של המתבגרים להיות בחברת בני גילם. נער או נערה, שרגשות הסימפטיה גוברים אצלם על כוחות האנטיפתיה, עלולים להתקשות בכינון של זהות אינדיבידואלית, שהינו אחת המשימות ההתפתחותיות של שביעון זה.

מיידע למתודת עבודה 2 - סימפטיה ואנטיפתיה

האם פיתחתם רגשות של אנטיפתיה ל'עולם הישן' ששירת אתכם עד גיל ההתבגרות? במידה וכן תארו את האופן בו דחיתם אותו.

במידה והתפתחו אצלכם רגשות כאלו, ספרו כיצד זה שירת אתכם בגיבוש זהותכם האינדיבידואלית. האם 'איבדתם' משהו כתוצאה מכך?

במידה ורגשות הסימפטיה גברו על רגשות האנטיפתיה, נסו לשער את הסיבה לכך. האם אתם יכולים לזהות חולשה מסוימת בזהות האינדיבידואלית שפיתחתם, הנובעת מכך?

בשביעון השלישי, ממשיכים הנערים והנערות בתהליך שהחל בגיל 12, תהליך של הגדרת זהותם העצמית. כאמור, תהליך בניית הזהות אוצר בחובו הדיפה של הזולת והעולם. כדי לבסס את זהותם העצמית, צריכים הנערים והנערות לדחות זהות 'שהולבשה' עליהם מבחוץ, אותה נשאו איתם עד גיל זה בתוך המשפחה ומול העולם. כעת, הופכת שאלת הזהות לשאלה קריטית, והאופן שבו היא מתגבשת, ייעצב את הדרך בה יפעל האדם בעולם ויגיב אליו.

בשביעון הזה עולות שאלות מהותיות – 'מי אני'? 'עם מי אני מזדהה'? 'מהם ערכיי'? תחושת הבדידות ולידת התודעה העצמית שהופיעו בגיל 9, והפיצול בין המינים ובין 'עליונים לתחתונים', המאפיין את גיל 12, הינם הזרעים האחראים למשבר גיל ההתבגרות. לעיתים קרובות, חש הנער המתבגר בודד, מבולבל ובלתי מובן לסביבתו. העולם החיצוני נחווה עבורו כזר, וגם הוא הופך 'זר לעצמו'. השינויים הגופניים המתחוללים בגילאים הללו, הגדילה המואצת, השינויים ההורמונליים והתפתחות המינית, תורמים לתחושה זו של זרות, ומגבירים אותה. בשלב זה, בו 'המרכז הישן' אובד, ו'מרכז חדש' טרם נוצר, מתפתח מרכז זמני, המתבסס על החוץ, על 'קבוצת השווים'. קבוצת השווים, כפי שתואר בלימוד על גיל 12, מהווה קול קולקטיבי, עליו יכול המתבגר להישען, בעודו עסוק בחיפוש אחר קולו הפנימי.

מיידע למתודת עבודה 3 - קבוצת השווים

מה היה מקומכם בקבוצת השווים במהלך השביעון השלישי?

באיזה אופן שימשה עבורכם 'קבוצת השווים' עוגן / קול אלטרנטיבי, ובאיזה מידה היא הגבילה אתכם?

האם חוויתם מצבים של דחייה, השפלה, או איום מצד קבוצת השווים? האם הייתם שותפים למעשים כאלו כלפי אחרים?

בשביעון השלישי, עומדים ההורים בפני אתגר.

השביעון השלישי מתחיל במה שקרוי בשפה האנתרופוסופית – 'סמכות אוהבת' ומסתיים באלמנט של חופש ראשוני, בגיל 21*.

התפתחותו של כל אחד מ'הגופים' והתמרתו, יכולה להתרחש רק באמצעות המרכיב הגבוה ממנו בישות האדם. לפיכך, הגוף האסטרלי יכול 'להתחנך' רק דרך התודעה של 'האני'. בשביעון השלישי, זהו תפקידם של ההורה והמחנך לפעול מתוך 'האני' שלהם, ודרכו לחנך את בני הנוער.

בתקופתנו, ההתבגרות הגופנית מוקדמת יותר. חומרים מלאכותיים בתזונה, תוספי מזון כמו – ויטמינים, החשיפה לטלוויזיה ולאמצעי התקשורת השונים, האינטלקטואליזציה המתחילה בגיל צעיר – כל אלה גורמים להתפתחות מואצת.

לעומת זאת, ההיבטים הנפשיים של ההתבגרות, בחלקם היבטים תפקודיים כמו: עצמאות, מגורים בנפרד, התפרנסות – הולכים ונדחים. מדובר בתהליך של קיטוב. על כן, גיל 21 הוא רק תחילת תהליך של האדם הבוגר.

איך נעים ממצב שבו הסמכות האוהבת היא כוח חיובי, למצב שבו היא צריכה להתחלף בדבר אחר – כדי לא להפוך למשהו שלילי – שיעורר מרד אצל המתבגר?

להורה צריכה להיות היכולת האומנותית לדעת מתי מתבקש צעד קדימה.

על ההורים לתמוך בהתפתחות האינדיבידואלית, אך לאפשר אותה בהדרגה. המתבגר זקוק עדיין לסמכות הורית, כזו שתותאם להתפתחותו ולצרכיו המשתנים.

*על גיל 21 - 'גיל לידת האני הארצי' ועל הגילים המכוננים הנוספים הכלולים בשביעון הזה נלמד בהרחבה בשיעור השמיני, השיעור המסכם של היחידה הראשונה.

משא ומתן

הדבר הנמצא בין הסמכות האוהבת של גיל 14, לחופש של גיל 21 הנו – משא ומתן. פרושו: "אני מתחיל בעמדה שלי ואתה בשלך, ונגיע למשהו באמצע". משמעות הדבר היא, כי על ההורה לוותר ולראות את הדברים מנקודת הראות של המתבגר. המתבגרים אינם מעוניינים בנתק מההורים, אך הם רוצים לחוש שהמבוגרים מבינים אותם ושאכפת להם מהם. הם זקוקים להורה בעל דעה משלו, שאינו נכנע לכל דרישה (דבר העלול להתפרש אצל המתבגר כבגידה בו) ועם זאת, הורה ההולך לקראתו. מצד ההורה, צריך להיות ויתור בחלק מהתחומים, ובחלקים אחרים עמידה על שלו.

המשא ומתן הינו שאלה עדינה, ויש צורך להתייחס אליה ברצינות. על ההורה להימנע מסיכומים בהם המתבגר לא יוכל לעמוד. על המבוגר מוטל לבחון את רמת המציאות של ההסכם, ובמשך הזמן לברר אם ההסכם אכן מותאם לכוחותיו של המתבגר.
המבוגר הוא המחזיק עבור המתבגר את הפרספקטיבה של הזמן. המתבגר חי בהווה ולא רואה את חייו מתוך פרספקטיבה. ההורה צריך להאמין בכוחות 'האני' של המתבגר, שיתפתחו בשביעון הרביעי. הוא אינו יכול למנוע מן המתבגר לגרום לעצמו נזק. במידה מסוימת, אלו שלבים שעל המתבגר לעבור דרכם, והם לא יימשכו לנצח. האמון של ההורה יכול לסייע למתבגר לעבור שלבים אלו ולהתפתח מתוכם.
נקודה חשובה נוספת היא, יכולתו של המבוגר להודות בטעות ולקחת אחריות על מעשיו. הדבר מהווה דוגמא עבור המתבגר, וגורם לו לתחושה: "זהו בן אדם שאני יכול להאמין בו".
פעמים רבות מעונין המתגבר בחיכוך עם המבוגר, אבל הוא זקוק לידיעה הברורה, שמעבר לחיכוכים החיצוניים, יש מקום יותר עמוק שבו יש הבנה וקבלה. התבגרות נטולת חיכוכים אינה תורמת להתפתחותו של המתבגר. להיות הורה לילד מתבגר זו משימה שדורשת עבודה מודעת בלתי פוסקת.

מיידע למתודת עבודה 4 - מערכת היחסים עם ההורים בגיל ההתבגרות

ספרו על מערכת היחסים שלכם עם הוריכם בתקופת גיל ההתבגרות, מה אפיין אותה? האם הוריכם העניקו לכם עצמאות? האם הגבילו אתכם? אלו רגשות התעוררו בכם כמתבגרים סביב נושאים אלו?

במידה והייתם, או שהנכם הורים בהווה, לילדים מתבגרים, תנו דוגמאות להתמודדות שלכם עימם סביב נושאים אלו.

ערכים ואידיאלים

תהליך בניית הזהות כרוך גם בעיסוק בערכים ובאידיאלים. אצל המתבגר עולות שאלות, כגון: האם העולם הערכי של הורי מתאים לי? מהו עולם הערכים הפנימי שלי?

האידיאלים המתפתחים בשביעון זה, גם הם לעיתים קרובות קיצוניים, וכמו כן קיימת הזדהות והערצה לזמרים, לשחקנים, לסגנון מוזיקלי, לסגנון לבוש ועוד. שטיינר מצביע על חשיבותם הרבה של הורים ומחנכים הנותנים דוגמא אישית. נערים ונערות הזוכים למודל ערכי, יוכלו לפתח, בקלות רבה יותר, עולם ערכים משלהם.

חשוב שהמתבגר ייפגש עם דמות מופת, דמות אהובה, מנטור, מדריך רוחני-ארצי, דמות איתה הוא יוכל להזדהות. הכוונה לאדם שניתן לפתח כלפיו הערצה, הפונה אל הנער בגובה העיניים וכן משיב לו אהבה. הרבה פעמים זה קורה דרך הערצה למדריך בתנועות הנוער, וכדומה...

מיידע למתודת עבודה 5 - דמות נערצת

האם היתה לכם בגיל הנעורים דמות מופת, שהיוותה עבורכם מקור להערצה והכוונה?

כיצד השפיע קיומה של דמות כזו, או היעדרה, על עולם הערכים שפיתחתם ועל זהותכם?

מיידע למתודת עבודה 6 - מיניות והתאהבות

כיצד בא לידי ביטוי נושא המיניות וההתאהבות בשביעון השלישי שלכם? האם אתם יכולים לזהות כיצד הוא השפיע על הגדרת זהותכם ועל ערככם העצמי?

מוצא החיה מן האדם...

הגוף האסטרלי של האדם הוא משכן התשוקות והתאוות. הוא משותף לאדם ולחיה, אלא שבעוד שאצל האדם הוא נשלט על ידי 'האני', אצל החיה, הפועלת באופן אינסטינקטיבי מתוך תשוקות ויצרים, הוא מהווה את הרכיב הגבוה ביותר.

תורת האבולוציה על פי האנתרופוסופיה מנוגדת לתורה הדרוויניסטית, כפי שהיא מובנת בדרך כלל. בעוד שהתורה הדרוויניסטית מתייחסת לאבולוציה כאל התפתחות 'מלמטה כלפי מעלה' - כלומר, מהנמוך אל הגבוה, מהחיה אל האדם - על פי מדע הרוח האנתרופוסופי, כיוון האבולוציה הוא מלמעלה כלפי מטה, כלומר - מהאדם אל החיות. במהלך האבולוציה שלו, 'השיל' האדם את המרכיבים הנמוכים שהפכו להיות ממלכת החיות.

על מנת להסביר את התהליך, נשתמש באנלוגיה פשוטה.

נניח שכמות מסוימת של תלמידים מתחילה ללמוד בטכניון. לאחר שנתיים קיימת אפשרות עבורם להיות הנדסאים, ובכך לסיים את הלימודים ולהתחיל להתפרנס מהמקצוע. חלק מהתלמידים שש לאפשרות הזו, מסיים את הלימודים והופך להנדסאי. מבחינת אותם התלמידים - זו הפסגה של השאיפות וההתגשמות.

תלמידים אחרים יגידו לעצמם: נכון, ישנה אפשרות למשש את הפוטנציאל שלי ברמה של הנדסאי ולצאת לשוק. אך ישנה אפשרות נוספת, והיא - להמשיך ללמוד עוד שנתיים לתואר מהנדס. נכון שבזמן הקרוב אני אמשיך ללמוד ולא נתפרנס, אבל כשאצא לשוק העבודה, הערך שלי בשוק יהיה גדול יותר, והאפשרויות שתעמודנה בפני תהיינה רבות יותר.

זוהי תורת האבולוציה על רגל אחת. בהתפתחות הקוסמית, היו אפשרויות רבות לרוח האדם להתגשם בצורה, בגוף מסוים. אלו שלא יכלו לחכות, ירדו מעולם הרוח והתגשמו כחיות השונות. ואילו האדם, חיכה לרגע הנכון בו ייווצר גוף בעל פוטנציאל רוחני עבורו, והוא התגשם מאוחר יותר.

עם זאת, רוח האדם הייתה מלכתחילה! כמו שמתואר בפרק ב' בתנ"ך. החיות הן 'נשל' של הישות הרוחנית שסרבה להתקשות באופן חד-צדדי לכדי מין מסוים של חיה, וחיכתה לגוף בעל הפוטנציאל לאינספור אפשרויות.

החיות הן התעבות, התגשמות של תכונות נפש, שאצל האדם נשארו בנפש ולא התעבו באופן-חד צדדי. מסיבה זו, לנו, בני האדם, יש רגשות, תחושות, תשוקות ומאוויים כמספר המינים של החיות.

על האבולוציה ע"פ מדע הרוח האנתרופוסופי

ונוס (נגה)

כוכב נגה, הנו הכוכב הזוהר ביותר בשמיים. זמן הופעתו של כוכב נגה בשמיים, הוא בקצוות של היום, מיד לאחר השקיעה ועם עלות השחר, בכך הוא מתאים למאפייני השביעון השלישי.

ונוס היא היורשת של אפרודיטה, אלת האהבה והיופי המיתולוגית, בתקופות קדומות יותר היא גם מקושרת למין, פריון, ואפילו לשטן. השטן קשור לדיכוטומיה המאפיינת את גיל הנעורים, ולאלמנט של ה'חושך' העולה בשלב זה.

מיידע למתודת עבודה 8 - כתיבת השביעון השלישי

כתבו את השביעון השלישי שלכם. כתבו את כל הזיכרונות מהגילאים 14-21. גם הפעם, אל תחששו לכתוב אירועים שנראים לכם שוליים – אם הם נחרטו בזיכרונכם, כנראה שיש להם משמעות. אינכם צריכים לנתח בעצמכם את השביעון – שלחו אותו למדריכת הקורס, והיא תשיב לכם אותו עם ניתוח בכלים של הייעוץ הביוגרפי.