המתכת עימה מזוהה יופיטר, הקשורה לשביעון השמיני, היא הבדיל. לבדיל יש כוח של חיבור; בהלחמות משתמשים בו כדי לחבר ברזל לברזל. בגוף האדם הוא בא לידי ביטוי במקומות שבהם העצמות מתחברות בסחוסים השונים. 

מבחינה נפשית, היכולת לחבר וליצור רציפות מאפשרת התמדה ברגשות, ומונעת כאוטיות.  

בייעוץ יופיטר בא לידי ביטוי דרך היכולת של היועץ להתבונן על אירועים שקרו בפרקי זמן שונים בחיי המיועץ וליצור מהם תמונה גדולה; לדוגמא הקשרים בין שביעונים לפי חוק השיקופים. 

יופיטר קשור לתמונות עתיד של האדם, ולא לתמונות ההווה; זהו השלב הפלנטרי הבא, לאחר שלב האדמה. [*]

בייעוץ הדבר בא לידי ביטוי בהעלאת תמונות (אימגינציות) על ידי המטופל, המאפשרות לו וליועץ להתחבר לחכמה רחבה וגבוהה יותר, המגלה מידע חדש. אימגינציה יכולה לעלות רק דרך מחשבה חיה, שלוקחת דברים בעולם, ודרך הפנימיות של האינדיבידואל מעבירה אותם מטמורפוזה ובונה משהו חדש. הדבר קשור לעבודה אמנותית, לא אינטלקטואלית, שהיא צורת לימוד העולם בשביעון השני, שביעון אותו משקף השביעון השמיני. החכמה של יופיטר חדורה בכוחות חיים, זהו הגוף האתרי החדור בכוחות של רוח, ההופך את האדם למסטר של החיים, ואת חיי היום יום לחדורים ברוח. 

שלושת השביעונים הראשונים, השביעונים הפיזיים 0-21 - הם הנחת היסודות להתפתחות האדם.בשלושת השביעונים השניים, השביעונים הנפשיים 21-42 - האדם עורך מסע שבתוכו ה'אני' מתעורר ומעבד את האלמנטים הפיזיים למהות נפשית. שלושת  שביעונים אלו נמצאים בין הפיזי לרוחי – נפש התחושה חודרת את גוף התחושה (האסטרלי) ומתמירה אותו, הנפש השכלית רגשית חודרת את הגוף האתרי ומתמירה אותו, נפש התודעה חודרת את הגוף הפיזי ומתמירה אותו.בשלושת השביעונים הרוחיים 42-63 – האדם מביא כבר פרי כלשהו הקשור למימוש עצמי, ולהתבהרות בחיים:     רוח העצמיות- 42-49  פרי בהכרה, בחשיבה. מתחילה להתהוות חכמה; החכמה היא התמרה של מה שחי בשביעון השלישי והרביעי: טיהור היצרים, התאוות והתשוקות על ידי מה שה'אני' קיבל מן הרוח. בשלב זה ה'אני', על ידי נטילת חלק בעולם הרוח, אמור להיעשות אדון ליצרים, לתאוות ולתשוקות.רוח החיים  49-56 – הפרי שלה מתגלה כאהבה, כנתינה; האדם לומד לאהוב ללא תנאים. רוח החיים מביאה את איכות השמש שאינה תלויה אלא באורה שלה. בשלב זה ישנם מבחנים גדולים, האהבה צריכה להיבחן ולהיהפך לאהבה ללא תנאי, לא מותנה באחר; האדם מאיר מתוכו עבור האחר. בשלב זה האדם מתמיר את מה שחי בו בשלב הנפש השכלית רגשית, ומה שחי כאיכויות אתריות. בנפש השכלית רגשית (שביעון חמישי 28-35) האדם בונה את עצמו כאישיות, אזרח של העולם ומתבסס; במובן מסוים האדם מתנתק מהרוח. בשביעון של רוח החיים האדם יכול להתגבר על הניתוק הזה ולמצוא עצמו בשלם. [*]הפוטנציאל של רוח החיים נמצא בשביעון השמיני, 49-56, בו יכול האדם לעבד  את כל ההתנסויות הקודמות שלו בזמן הנפש השכלית רגשית, ועוד אחורה, את כל מה שהוטמע בשביעון השני, המשחקים, האומנויות, הגוף האתרי ולהתמירם. כל אלו מתבטאים ברוח החיים. שטיינר מציין את העובדה שאצל ילד שנפגע בשביעון השני, אם על ידי חינוך בכפייה, בהפחדה, ללא תשומת לב לייחודיות שלו, מבלי שתתפתח בו יראת כבוד, ללא הזדמנות לשחק או לעשות אומנות-  כל אלו יהפכו לחולשה נפשית עד מחלות פיזיות. אך אדם שלוקח אחריות על חייו ובשנות הארבעים לחייו עושה עבודה פנימית עמוקה, דרך פיתוח של אמונה, מודעות, וכד', יוכל לתקן את הנזק הנגרם לו ולהגיע במקום טוב יותר לשלב הנוכחי.  רוח החיים היא גוף החיים (הגוף האתרי) שהשתנה. אם האדם הניח בשביעון הנפש השכלית רגשית זרעים לאני הגבוה אזי בשביעון רוח החיים זה יכול להפוך לפרי, לממשות של תחיה.רוח החיים היא איכות השמש באדם, המתגלה כחכמה וכהענקה. השמש ששופעת מתוך העצמי. התמונה הרוחית של הענקה מסופרת באגדת הגראל הקדוש. (אודותיה למדנו בשיעור הקודם)רוח החיים היא גם הפעימה שבין רוח העצמיות ואדם הרוח. היא ישות ההתמרה, הלב, ישות גבוהה ביותר. 

[*] חשוב לציין שכל מה שחי בשביעוני הרוח הנו אפשרות ולא נתון. אנחנו מניחים זרעים לעתיד. מה שנעשה יהפוך למה שנהיה.

1.         הגוף הפיסי

2.         הגוף האתרי

3.         הגוף האסטרלי

4.         האני כגרעין הנפש

5.         רוח העצמיות כגוף האסטרלי שהשתנה

6.         רוח החיים כגוף החיים השתנה

7.         אדם הרוח כגוף הפיסי שהשתנה

מממשיכי דרכו של שטיינר, אשר ניהל בעבר את שנת היסוד באנתרופוסופיה בגתיאנום וכתב ספרים רבים בנושא, מתאר הקבלה בין התפתחות האדם, לתהליכי החיים המתרחשים בצמח: 

הקבלה לתהליכי הצמח (על פי גאורג גלצר):

1.         זרע

2.         פסיג

3.         שורש

4.         גבעול

5.         ניצן

6.         פרח ופרפר

7.         פרי

רוח החיים היא השלב השישי, הפרח שמשמעותו היפתחות, פריצה; מה שהכין את עצמו בתהליך הצמחי נפתח עכשיו. הפרח הוא ההתגלות של הצמח עצמו, של הישות של הצמח הספציפי. הפרח הצבעוני הוא מטמורפוזה של הצמח הירוק: עלי הכותרת הם מטמורפוזה של העלים הירוקים, השחלה והעלי הם מטמורפוזה של הגבעול.                              

סוד ההתפתחות מתגלה בפרח, נוצרת שיחה בין מרכז להיקף (הפרפר) ויש בזה הרמוניה. הפרפר הוא פרח שהשתחרר מהקיום הארצי ולכן זוהי ישות אחת שמתגלה פעם כצמח ופעם כבע"ח.

השלב השישי הוא שלב מכריע בפרח ובכלל;  הוא לא דומה למה שהיה ומגיע בדיוק בזמן המתאים, ולא יכול היה להופיע קודם לכן. הפרח וגם האדם צריכים לוותר על הצורה אותה יצרו בשלב הקודם ולפגוש את העולם. מתוך השיחה והדיאלוג תיווצר ההתמרה; הדיאלוג הוא ה"בין לבין". כך קיימת אפשרות עיצוב מחדש מתוך דמיון יוצר, ויכולת להפוך את הדבר אליו הגענו בעזרת ההכרה לאומנות.