חודש שבט נפתח ב"עסקת המאה". "הצהרה דרמטית", "הזדמנות היסטורית" ועוד מלים כבדות משקל נזרקות שוב ושוב לחלל האוויר כדי לתאר את גודל השעה. אבל מעבר למלים הגדולות ולהתפתחויות ההיסטוריות לפני הבחירות השלישיות המתקרבות, חשוב לזכור גם את הפרטים האחרים המלווים את חיינו:

• בפעם הראשונה בהסטוריה של מדינת ישראל ראש הממשלה עומד לעמוד לדין על מעשים שעשה לכאורה בזמן כהונתו כראש ממשלה. לאחר הוויתור על דיוני החסינות, הוגש לבית המשפט כתב  אישום באשמת שוחד כנגד ראש ממשלה מכהן. שר הרווחה לשעבר, חיים כץ, מואשם במרמה והפרת אמונים.
  חקירה מתנהלת בעניינם של שר הבריאות, יעקב ליצמן, ושר הפנים, אריה דרעי.
  ישראל יורדת עוד ועוד במדד השחיתות העולמית. ממקום 28 בעולם ב–2016 למקום 35 היום.
  קשה להפריז בחשיבות הקושי המוסרי עמו מתמודדת החברה
  הישראלית. קושי שמפלג את העם להצבעה שמשקפת בעיקר את התמיכה בבנימין נתניהו אל מול ההתנגדות לו. ברקע מהדהדים דבריו של נתניהו עצמו ב - 2008: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי  לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל. קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי - לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס  הלאומי".
  הנושא יובא בלי ספק להכרעת בג"ץ לאחר הבחירות הבאות, במידה ובכוונת הנשיא יהיה להטיל על  נתניהו את הרכבת הממשלה.

• לפני שבועיים מלאו 50 שנה למותה של כלת פרס ישראל, המשוררת ואשת האקדמיה לאה גולדברג, ששיריה וסיפוריה הרבים מלווים את חיינו מגיל ינקות ועד זקנה. כך למשל, ארבעת ספרי הילדים שכל ילד עברי גדל עליהם: "איה פלוטו", הילד הרע", "דירה להשכיר" ו"המפוזר מכפר אז"ר". יצירות מופת, לא פחות, שמחנכות לחשיבה מוסרית ושוויונית ומלמדות את הילדים הרכים להפליג בדמיון ולפתח אותו. שירי האהבה והגעגועים שלה מלווים אותנו בחיינו הבוגרים. גולדברג שלא זכתה להערכה גדולה ולביקורת חיובית רבה על שיריה בחייה, הפכה לאחר מותה לאחת המשוררות האהובות והמוערכות בתרבות הישראלית.
  
  
• החורף השנה מביא עמו גשמי ברכה לרוב. הנחלים בצפון הארץ שוצפים, והכנרת הולכת ומתמלאת, תוך שהיא נושאת עמה את תפילותינו ל"גשם בעתו".
  
  אסון המעלית בשכונת התקווה, בו מצאו את מותם דין שושני וסתיו הררי לפני כמעט חודש אינו "גשם בעתו". על דין וסתיו אמר המשורר בקינה המפורסמת: "הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו".  
  משפחת שושני היא משפחה אצילה. את עדן שושני, אחותו המקסימה, החכמה והמוכשרת לימדתי ב"תיכון חדש" בתל-אביב. עדן היא מאותם תלמידים שנשארים אתך, בזיכרונך, בליבך. את דין הכרתי בחטף כנער צעיר שהצטרף לתיכון מעט לפני שעזבתי אותו.
  
  אסון המעלית הוא עוד אסון מיותר המלמד על ה"שיטה" הישראלית, של רשלנות, אדישות, של תרבות ה"יהיה בסדר", של חאפריות שמעגלת פינות. אני מקווה שיהיה מי שיתן את הדין על הפשע הנתעב שהביא למותם של זוג יפה, צעיר ונאיבי - כמו שאוהבים צעירים ויפים אמורים להיות.
  "ולא היה בינינו אלא זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי...   ומה מאוד צחקת באמרי כי אל השחר הענוג כורד אקרב ואקטפנו למזכרת" שרה לאה גולדברג. זוג אוהבים באור זוהר עניו, צנוע... אהבה ענוגה כורד - זה מה שנזכור מדין וסתיו.

הימים ימים היסטוריים. אירוע רודף אירוע בסחרור מתמשך. לעתים עלינו לעצור את שטף האירועים ולחשוב על דמותה של המדינה בה אנחנו חיים. 

תכנית המאה מנסה להגדיר את הגבולות הגיאוגרפיים של המדינה. אל לנו לשכוח את הגבולות המוסריים. השאלה של איזו מדינה אנחנו רוצים, איך אנחנו רוצים לחיות, לא פחות חשובה מאיפה אנחנו רוצים לחיות.

ישראל וילוז'ני
מנהל בית הספר