ענת פרידמן – יועצת שכבה י  

"בחירות"

מתי אלמד לבחור נכון
שר הזמר אמיר דדון
האם אפשר ללמוד לבחור נכון? 
מהי בכלל בחירה נכונה? 

אין דבר מעייף יותר מאי-החלטה. אחד הקטעים המצוטטים ביותר בנוגע לקבלת החלטות נמצא בסיפור של לואיס קרול, "אליס בארץ הפלאות", ובו אליס עומדת מול שתי דרכים ושואלת את החתול לאן עליה ללכת. החתול שואל אותה בתגובה לאן היא רוצה להגיע, וכשאליס עונה לו שלא משנה לה לאן, הוא משיב "אם כך, אין זה משנה באיזו דרך תבחרי, בכל מקרה תגיעי". 

יש אנשים שבוחרים בקלות יחסית, הם יודעים מגיל צעיר מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים ומתכנתים את חייהם בהתאם. 

אין מקום לטעויות, אין מקום להתלבטויות, הכול עובד על פי התכנית. 

התכנית של מי אתם בוודאי שואלים, שאלה טובה! 

התכנית של ההורים שלהם או תכנית  הציפייה שלהם מעצמם. אבא ואמא רופאים, האח הגדול כבר נמצא בהתמחות, לא נעים לשבור מסורת או חלילה להסתכן בנישול מהירושה של הסבתא, אז כמובן מה ילמד הבחור לאחר הצבא? רפואה! 

במקרה של אליס היא בסך הכול נשארה לעמוד זמן-מה לפטפט עם החתול, אך בחיים יש משמעות רבה לחוסר היכולת להחליט החלטה. אנחנו אוחזים באשליית השלמות מתוך הנחה שאם נסקור את כל החלופות הקיימות נגיע בסופו של דבר לבחירה המושלמת ונהיה שבעי רצון. הפרדוקס הוא שהבחירה המושלמת אינה קיימת, ותמיד, אבל תמיד, תהיה אפשרות טובה יותר מזו שבחרנו ולעולם נדע על האפשרות הזאת רק בדיעבד. כשזה קורה, מופיע בדרך כלל צמד המילים ההרסני "אילו רק…" שמעכב אותנו מלהחליט החלטות בהמשך ומשאיר אותנו לדרוך במקום. 

החשש מחרטה על בחירה שנעשתה גורם לאנשים להשאיר כסף בבנק שנים רבות בזמן שאילו רק היו משקיעים אותו בתכנית כלשהי היו יכולים להרוויח עליו אין סוף אחוזים יותר מהמצב הקיים. הוא גורם להם לצאת למאות דייטים ראשונים בלי לתת סיכוי אחד אמיתי לקשר שיכול היה להצליח, ולזגזג 15 שנים בין עבודות מזדמנות עד שימצאו את משרת החלומות בלי לשים לב שבעוד שנייה הם כבר יוצאים לפנסיה וכבר לא יהיה צורך בשום משרה. 

חוסר החלטה מציב אותנו לכאורה מול מגוון רחב של אפשרויות התפתחות אך האמת היא שאנחנו פשוט עומדים במקום. אין דבר כזה החלטות מושלמות. יש טובות יותר ויש טובות פחות, אך בכל מקרה הדרך היחידה להתקדם היא להחליט החלטה, להכריע. יכול להיות שנידרש לשנות או לתקן את ההחלטה בהמשך הדרך, אך כדי להגיע להמשך הדרך צריך להחליט עכשיו. 

משפט אנונימי וחכם בנוגע לקבלת החלטות אומר ש"החלטות טובות מגיעות מניסיון, וניסיון מגיע מהחלטות גרועות". בסופו של דבר, החוכמה היא לא לחשוש שמא נחליט החלטה שאינה מספיק טובה עבורנו, אלא להחליט להיות שלמים עם כל תוצאה שתתקבל, ללמוד מהטעויות ולכל היותר לתקן החלטות דומות בהמשך . 

שירן אוסטרוב – מורה לערבית 

מערבית ועברית יוצא ערברית

אהלן וסהלן, 

שלום לכולם

בפעם הקודמת בחנו מילים בערבית שנכנסו לשפה העברית ולשפות נוספות והוטמעו בהן, אך כאשר אנו רוצים ללמד את מי שאינו יודע לקרוא את אותיות השפה הערבית אנו בוחרים בשיטה אחרת והיא של תעתוק המילה בערבית לאותיות בעברית. כך למשל, הפתגם جارك القريب ولا احوك البعيد הופך ל"גַ'ארַכּ אלקַרִיב וַלַא אחוּכּ אלבַּעִיד", או בתרגום לעברית "טוב שכן קרוב מאח רחוק". 

המעצבת לירון לביא טורקניץ', שגדלה בחיפה, עיר מעורבת בה חיים יהודים וערבים זה לצד זה, הבינה כי היא מתעלמת מן הערבית המופיעה בשלטים רבים בעיר, שכן לא היה לה כל מושג בערבית. באותה העת, נחשפה לביא-טורקניץ' למחקר של אמיל ג'אוול, אופטומטריסט צרפתי בן המאה ה-19, שהוכיח שכדי לקרוא אותיות לטיניות מספיק להתמקד בחלקן העליון. בעקבות זו פנתה לבדוק מה קורה בעברית וגילתה שבעברית אפשר להסתפק בחלק התחתון של האות, ואילו בערבית צריך את החלק העליון.

גילוי זה הביא את לביא-טורקניץ' לנסות וליצור פונט חדש שישלב בין השפות כך, שגם דוברי העברית וגם דוברי הערבית יוכלו לקרוא את אותה המילה. האתגר שעמד בפניה, כך סיפרה באחד הראיונות שקיימה בנושא, היה לשלב בין השפות שכן על אף העובדה כי שתי השפות נכתבות מימין לשמאל, העיצוב שלהן שונה. כך, בעברית - הצורות מתבססות על מלבנים, ובערבית - האותיות מסולסלות וגמישות והכתיב מחובר. 

על אף הקשיים הצליחה לביא-טורקניץ' לייצר פונט חדש, הכולל כ-700 צירופים של אותיות מעברית וערבית, באופן המאפשר ליצור מילים רבות. בראיון למגזין concept  ציינה   כי "גם היום אני רואה שאנשים מתייחסים למילה שכתובה בערברית כאילו מדובר בחידה שהם פותרים. אנשים מרוצים כשהם מצליחים לקרוא את הכתוב". 

ואכן, ניתן היום למצוא את הערברית במקומות רבים, הן בשלטים, הן במוצרי צריכה ואופנה שונים והן במוזיאונים ועוד. אפשר לומר כי זו עוד דרך כדי לנסות ולגשר בין שתי האוכלוסיות החיות זו לצד זו במדינת ישראל. 

מי מבניכם שמעוניין לשמוע את הרצאתה של לביא-טורקניץ' ב-TED מוזמן ללחוץ על הקישור הזה.  

מע סלאמה ולהתראות בפעם הבאה

מכבי או הפועל?

מאז ומתמיד עניין אותי לדעת איך אנשים הפכו לאוהדים דווקא של קבוצה מסוימת...

אם מישהו גר ברמת-גן ואוהד קבוצה מרמת-גן, זה עוד ברור, אך כשמישהו מדימונה אוהד את מכבי חיפה או את ארסנל – פה אני מתחיל לשאול שאלות.

והתשובות הן: זה התחיל מזה שאהבתי את יוסי בניון / ראובן עטר / אייל ברקוביץ', מכבי כי מי שלא קופץ אדום, ברור שהפועל – כל החבר'ה שלי אוהדי הפועל, אבא שלי לקח אותי למשחק כשהייתי ילד בן 8 / 7 / 6 / 5 / 4 / 3 / 2... זהו... ומאז עקבתי ועקבתי, כל הבית שלי צעיפים של בית"ר – גדלתי על זה...

לאנשים נצרבה חוויית צפייה כלשהי מהילדות, היו במשחק, אהבו שחקן מסוים שמאז אולי הספיק לעבור לקבוצה "האויבת הגדולה" (כשהם נשארו כמובן אוהדים של הקבוצה המקורית), אבל נראה שהדבר המשפיע ביותר על בחירת קבוצה הוא הבית שאתה גדל בו.

כשמדובר בספורט, בסדר, ניחא, אך כשמדובר בהצבעה בבחירות כאזרחים במדינה דמוקרטית – יש צורך בקצת יותר מ"אבא שלי פעם לקח אותי לדרבי" בין ביבי לברק או בין שרון לברק או בין בוז'י לציפי ולביבי... מאז אני אוהד שרוף של מרצ... בעייתי.

כשמכבי או הפועל מנצחות – משמח-מבאס, אבל עדיין רק ספורט, אך כאשר מוקמת ממשלה כזו או אחרת – יש לכך משמעויות שמתבטאות בהיקף סל התרופות, בגובה שכר המינימום או קצבת הנכות, במחיר קייטנה בקיץ, בתחושת הביטחון ברחוב ובנושאים נוספים שמשפיעים מאוד על רמת החיים ועל איכות החיים שלנו.

אם כן, בהצבעה בבחירות נדרשת מודעות – מדוע אני מצביע למפלגה הזאת? כי ההורים שלי מצביעים לה? אני בכלל יודע למה אני עושה את זה או שאני פועל על אוטומט? אני באמת מבין משהו בפוליטיקה? אני באמת יודע מי ראוי יותר להיות בשלטון?

צריך לבדוק לגבי המתמודדים - מה הרקע שלהם, מה תפיסת עולמם בענייני בריאות, חינוך, ביטחון, רווחה, סביבה וכו', אלו שכבר כיהנו כחברי כנסת - במה תמכו ולמה התנגדו בכנסת היוצאת, האם היו בכלל אקטיביים, יזמו חקיקה, הצליחו להשפיע ולהטות את הכף לכיוונים שאני מאמין בהם.

להיות אזרח במדינה דמוקרטית תובע מאיתנו לבחון את כל אלו ולא להתייחס לעניין כ"אוהדים שרופים" של מפלגה מסוימת, כמו שאסור לנו להסתפק במשפטי מפתח כמו "תראה כמה נוסעים לחו"ל בקיץ", "אין עליו בנאומים", או "היא נראית לי רצינית". ממש לא. עלינו לבדוק מה הגירעון בתקציב המדינה, כמה הלוואות הציבור לוקח מהבנקים ומגופי מימון חוץ-בנקאיים, כמה שעות בשבוע עובדים בישראל ביחס לעולם, מה מצבה של מערכת החינוך ומה גודל הכיתות וההישגים בהשוואה לעולם. מערכת הבריאות מתמודדת עם תחלואה רבה בחודשי החורף, עם זמן המתנה לבדיקות וגם עם יוקר המחיה, הפערים בחברה, מוכנותם ויעילותם של גופי הביטחון ועוד ועוד ועוד.

העולם מורכב מדי, קשה לתפוס את כל פרטי-הפרטים של המציאות ולקבוע באופן ודאי מי ראוי יותר מבין המועמדים לנהל את המדינה. נראה שלאנשים פשוט אין כוח לבחון לעומק את כל הפרטים האלה, ולכן הם נתפסים לפשטנות, ואז מצביעים למישהו בלי לדעת למה. אם אנחנו רוצים להיות אחראים בעיני עצמנו, חובה עלינו לבדוק לפחות חלק מהנתונים, לפני שמכניסים את הפתק למעטפה.

אם נהיה בעלי תודעה אזרחית מפותחת ולא נתייחס לבחירות כאל משחק ליגה, פרק הדחה ב"אח הגדול" או כחול-אדום ב"כוכב הבא", אולי הפעם לא יהיה מעין תיקו בין-גושי, אולי הפעם השבט יאמר סוף-סוף את דברו.

מַצָּע

מצע של מפלגה מציע את עקרונותיה ואת הפעולות שבכוונתה לקדם בתחומים שונים, כגון חינוך, כלכלה, מדיניות חוץ וביטחון. מצע ביסודו הוא דבר שפורסים כדי להשתרע עליו: "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (ישעיהו כח, כ), ומכאן מצעים במשמעות כלי מיטה. השורש של המילה מצע הוא יצ"ע, והוא מוכר לנו מן המילה הספרותית יָצוּעַ (מיטה) ומן הביטוי "עלה על יְצוּעו" (שכב לישון). 

מצע הוא גם שכבה המשמשת בסיס בבנייה, כגון מצע חול בסלילת כביש. המילה מצע בהקשר הפוליטי מתאימה לשתי המילים המקבילות בלשונות אירופה: פלטפורמה ופרוגרמה. פלטפורמה היא תשתית ובסיס כמשמעותה היסודית של מצע, ופרוגרמה היא תכנית או הצָּעה (הגזורה גם היא מן השורש יצ"ע).

רוני הרבון – מורה למתמטיקה

ברצוני לספר לכם על עמותת פעמונים, שאני מתנדב בה, ולחלוק עמכם מעט מתחושותיי, שכן ההתנדבות בפעמונים מאתגרת את המוח ודורשת ממני למידה בלתי פוסקת. ארגון פעמונים מסייע בתחום של כלכלת המשפחה באמצעות ייעוץ, ליווי כלכלי, הפצת ידע וכלים, הרצאות וסדנאות  בחינוך פיננסי. כלל המתנדבים מזוהים עם החזון של פעמונים, שכל אדם ומשפחה צריכים לנהל  חיים כלכליים מאוזנים ואחראים ולשאוף למציאות שתסייע להם לבנות חוסן כלכלי וחברתי. הסיוע שאני בחרתי והוכשרתי לו הוא ייעוץ  וליווי אישי בבית המשפחה. הליווי הוא ייחודי, מותאם לכל משפחה לפי  מצבה הכלכלי הייחודי ונמשך בממוצע כחצי שנה. הדריכות וההתרגשות  לפני המפגש הראשון  עם המשפחה  הן עצומות. הרגע  שבו אני  מתדפק  על דלתם  בפעם הראשונה ונכנס לחייהם בהדרגה הוא רגע קסום, שבצדו אחריות  גדולה וסוג  של שליחות. המפגש הראשון עם המשפחה מוקדש להיכרות הדדית, לתיאום ציפיות ולהסבר מפורט על התהליך. בפגישות שלאחר מכן כבר נוברים לתוך דפי העו"ש, פירוט כרטיסי האשראי, הלוואות  וכו', ובקיצור במלוא המרץ לתוך  המספרים. תפקידי הוא לשקף לבני משפחה את התמונה הכלכלית, לבנות איתם תקציב מאוזן ולעקוב שהם אכן עומדים בו לאורך זמן. בסוף כל מפגש המשפחה מקבלת רשימת משימות  שעליה לבצע  עד המפגש הבא. לאורך כל התהליך אני מעניק  להם כלים והרגלים בריאים לניהול כלכלי נכון: ראשית, על מנת  שיגיעו לאיזון בטווח  הקרוב, ושנית, כדי שיגשימו את מטרותיהם ואת חלומותיהם בטווח הרחוק, אם זה דירה משלהם, טיול בר מצווה בחו"ל וכו'.  בסיום כל מפגש אני יוצא מביתם מלא סיפוק וחיוניות ובתחושה של הגשמה עצמית. לדעתי, ההתנדבות והנתינה בכל תחום שהוא ממלאות ומעשירות את הנותן לעתים אף יותר מאשר את המקבל .

EngliSHepherd

The English Department