2.1.1927 – נפטר המנהיג הציוני והסופר אַחד העם

שמו מלידה היה אשר צבי גינצברג, ואת שמו הספרותי בחר על מנת להביע שהוא רק אחד, מבין כל שאר האנשים, שבא לבטא את רחשי לבו ואת דעותיו בנוגע למצב העם ולדרך שיש ללכת בה. אַחד העם האמין שהסיבה להתיישבות בארץ ישראל צריכה לבוא מתוך היהדות, ולכן רבים מחיבוריו וממאמריו מסבירים מה היא יהדות, לפי דעתו. הוא חשב שהיהדות תרמה לעולם דברים מיוחדים, רעיונות נשגבים של צדק כולל לכל אדם באשר הוא אדם. הוא חשב שעל היהודים להקים לעצמם ארץ שיש בה חברה של צדק והגינות שתשמש דוגמה לשאר העולם. כל עבודתו העצומה נאספה לארבעה כרכים הקרויים "על פרשת דרכים", משום שאַחד העם הרגיש שהאומה היהודית עמדה על פרשת דרכים ותפקידו הוא להראות לעם את הדרך הנכונה.

3.1.1949 – נוסדה האקדמיה ללשון עברית
האקדמיה ללשון העברית היא המוסד העליון למדע הלשון העברית והפוסק בתחום הלשון. החלטותיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח או תעתיק שהתפרסמו ב"רשומות" מחייבות את מוסדות החינוך והמדע, את מוסדות המדינה ואת הרשויות המקומיות. היא פועלת לכוון את התפתחות השפה העברית על-פי המטרות האלה: לכנס ולחקור את אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה; לחקור את מבנה הלשון העברית, את תולדותיו ואת גלגוליו; לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה ולפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק.
5.1.1895 – דרגותיו של אלפרד דרייפוס נקרעות ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל

בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי שקצין צרפתי שלח מסמך צבאי סודי לשגרירות גרמניה בצרפת. העדויות נגד דרייפוס היו מפוקפקות, אך לממסד הצרפתי היה נוח להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. לאחר משפט צבאי הורשע דרייפוס בעוון בגידה ונידון למאסר עולם ולגירוש לאי השדים. משפחתו נאבקה בכל כוחה לביטול פסק הדין. נקודת המפנה הייתה בינואר 1898, כאשר הסופר אמיל זולא פרסם מכתב גלוי שכותרתו "אני מאשים" ובו האשים את שופטיו של דרייפוס בהוצאת דיבה בזדון. לדרייפוס נערך משפט נוסף ב-1899, והוא הואשם שוב בבגידה, אך עונשו הוקל לעשר שנות מאסר באי השדים בשל "סיבות מקִלות". לאחר עשרה ימים, ולאחר שדרייפוס הסכים שלא לערער על פסק הדין, הוא קיבל חנינה.

9.1.1952 – הכנסת מאשרת את הצעת הממשלה לנהל משא ומתן לקבלת שילומים מגרמניה
"קרב השילומים", אחד הוויכוחים הסוערים שידעה המדינה, מתפתח לתקריות אלימות. עיתוני הערב, "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", נקטו עמדה ברורה נגד השילומים. חבר הכנסת, מנחם בגין, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה: "ממשלה זו, שתפתח במשא ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון". בגין קרא לאי-תשלום מִסים ולמרי אזרחי, גם אם משתתפיו יילקחו ל"מרתפי עינויים" ול"מחנות ריכוז" וגם אם ישלמו בחייהם. בראש תומכי ההסכם עמד ראש הממשלה, דוד בן-גוריון. תומכי ההסכם העלו נימוקים המתמקדים בצד הפרגמטי-פרקטי ובצורך בשילומים למען העתיד. הקו הכללי שליווה אותם הוא הטענה ש"אל לרגש לגבור על השכל" - אין לאפשר לתחושות הניצולים, קשות ככל שיהיו, להביא לוויתור על כסף רב המגיע למדינה וחשוב להמשך קיומה.
10.1.1961 – הספינה "אגוז" שהוציאה עולים ממרוקו טובעת בדרך לגיברלטר
מרוקו אסרה על עליית יהודים לישראל, והעלייה ממרוקו נערכה באופן חשאי, בעיקר באמצעות המחתרת היהודית במרוקו. היהודים נאלצו לעזוב את בתיהם בחשכה, לעלות על ספינות ליעדים באירופה ומשם להמשיך לישראל. בצורה זו עלו כ-30,000 יהודים בתקופת העלייה החשאית. הספינה, שנשכרה בשנת 1960 על-ידי "המוסד", נהגה לצאת ממרוקו לגיברלטר ומשם היו העולים ממשיכים בדרכם לישראל. בפעם ה-13 שבה עשתה את דרכה לגיברלטר, טבעה הספינה ועמה אבדו 44 העולים שעל סיפונה, מחציתם ילדים. אסון טביעת "אגוז" היה זרז להשגת הסכם ליציאת יהודים ממרוקו, ובתנאים מסוימים נאלצה ממשלת ישראל לשלם לממשלת מרוקו כופר בעד כל יהודי.
13.1.1955 - אורי אילן, לוחם צה"ל, התאבד בשבי הסורי על מנת לא להסגיר סודות
אורי ועוד ארבעה מחברי חולייתו התגלו בזמן פעילות צבאית בסוריה ונפלו בשבי. בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים ובכך יפגע בביטחון המדינה, ועקב זאת התאבד בתאו. בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל. כשנבדקה גופתו, נמצא פתק קשור לרגלו: "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותי ליד גבי, הולכים להרגני, נקם". משה דיין, שכיהן באותה עת כרמטכ"ל, ציטט מהפתק רק את שתי המילים הראשונות "לא בגדתי", ומילים אלו הפכו לסמל של הקרבה אישית למען ביטחון המדינה.
16.1.1948 – שיירת הל"ה
בעת מלחמת העצמאות יצאו 35 מאנשי המחלקה לתגבר את גוש עציון המנותק. על המחלקה פיקד דני מס, שהיה קודם לכן מפקדו של גוש עציון. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על-ידי המוני ערבים מהסביבה, וכל לוחמיה נהרגו בקרב שנמשך כל היום. פרשת הל"ה הפכה לאחד המיתוסים החשובים ביותר של המלחמה ולסמל של הערכים והאמונות שהדורות הבאים התחנכו לאורם (בשירו "הנה מוטלות גופותינו" כינה אותה חיים גורי "מחלקת ההר").
20.1.1950 – רמת-גן, שהוקמה ב-1921 כמושבה חקלאית והוכרה ב-1926 כמועצה מקומית, הוכרזה כעיר

בשטח העיר נמצאים אצטדיון רמת-גן, הפארק הלאומי, הספארי, אוניברסיטת בר-אילן, המרכז הרפואי שיבא (תל השומר) ומתחם בורסת היהלומים. שטח השיפוט של רמת גן הוא 13,229 דונם. העיר חברה בארגון פורום ה-15, פורום הערים שאינן מקבלות מענקי פיתוח מהמדינה. סמל העיר מורכב ממגן ירוק שבמרכזו מגן דוד ובתוכו המוטיבים שאפיינו את העיר: שבעה כוכבים סביב מגן הדוד - כשבע שעות העבודה בדגל ישראל שהציע הרצל. עץ תמר - משבעת המינים מבטא את שורשיות העם בארצו. שמש - סמל לאור ולחום שבורכה בהם ארץ ישראל וגם כשמש העולה על עם ישראל המתעורר בארצו. חומת לבנים בימין הסמל - סמל לתנופת הבנייה בעיר. עצים מעל החומה - מסמלים את פרדסי העיר ואת היותה עיר גנים. טנא עם גפנים ותפוזים במרכז מגן הדוד ומחרשה לרוחב הסמל - מסמלים את העבר החקלאי של העיר. ארובה משמאל - מסמלת את המפעלים שהוקמו בעיר בתחילת דרכה. 

21.1.1882 – נוסדת באוקראינה תנועת בִּיל"וּ, ארגון צעירים יהודי ציוני

שמה מורכב מראשי התיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה" (ישעיהו ב, ה). התנועה הוקמה לאחר הפוגרומים, "הסופות בנגב", שהתחוללו ברוסיה בשנת 1881 בעקבות רצח הצאר בידי מהפכנים. מייסדי ביל"ו הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל וקראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה בשל ניסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה ובשל מאבקם בפקידי הברון רוטשילד, שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.

27.1.1988 - נוסד ארגון החקר נשיונל ג'יאוגרפיק סוסייטי (באנגלית: National Geographic Society ובראשי תיבות NGS)
הארגון עוסק בחקר הגיאוגרפיה וידיעת הטבע לצד חינוך והנגשת ידיעת הטבע לקהל הרחב. מנהלו הראשון היה אלכסנדר גרהם בל. מטרתו המוצהרת של הנשיונל ג'יאוגרפיק היא לקדם את הידע הכללי ואת ידע הגיאוגרפיה בפרט בקרב כלל הציבור. כארגון המחקר הגדול בעולם ללא כוונות רווח מקיים הארגון מחקרים מדעיים שונים וכן מוציא לאור מגזין, "נשיונל ג'יאוגרפיק מגזין", ומפעיל ערוץ טלוויזיה. נוסף על כך, הארגון משתדל להיות מעורב בחינוך נוער, ולשם כך הקים קרן לקידום חינוך וגיאוגרפיה. מקום מושבו הוא בוושינגטון די-סי, בירת ארצות הברית.
31.1.1956 – ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, שניים מנידוני קהיר, מוצאים להורג במצרים
נידוני קהיר הוא השם שבו נודעה חבורה של יהודים תושבי מצרים, שנלכדו והועמדו לדין בקהיר בעקבות פעולות חבלה כושלות שביצעו על-פי הוראות המודיעין של צה"ל - פעילות שנודעה מאוחר יותר כ"עסק הביש". מטרת הקמתה של החוליה הייתה להפיל את משטרו של פארוק, מלך מצרים, שהיה עוין לישראל כדי להביא לעלייתו של משטר שיהיה נוח יותר, אולם החוליה המשיכה לפעול גם לאחר שמשטרו של פארוק הופל על ידי קצינים מצרים. 13 חברי החוליה נלכדו ביולי 1954, הועמדו לדין ונידונו לעונשים כבדים. ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר נידונו למוות והוצאו להורג. ב-24 באפריל 1977 הועברו עצמותיהם לישראל והובאו לקבורה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל שבירושלים.