הזיכרון, התמונה מנטלית-פנימית שקיימת לך: הייצוג הפנימי שלך
האם את/ה זוכר שאכלת ארוחת צהריים היום? איך אתה זוכר את זה? האם אתה מצליח לראות תמונה מהתודעה, מהמיינד והחשיבה העמוקה שלך? מה אם הריחות
והטעמים שהיו לך שם? האם היו שם קולות - אולי הייתה שם מוזיקה ברקע או טלוויזיה, רדיו, סמארטפון שהיה דולק, האם אתה מצליח לשמוע "במיינד" שלך את אותם קולות..?
כדי לזכור אירוע או מצב שהתרחש, המוח והתודעה שלך, ושל כל אחד ואחת בעצם משתמש בתמונות, קולות, תחושות,
טעמים, ריחות ומילים.
התפיסות האלו של 'העולם החיצוני' שלך, נקראות גם בתחום שלנו יצוגים פנימיים (התמונה והזיכרון הפנימי שלך), והם פועל יוצא
של אותם הפילטרים ומסננים שיש לך שהזכרנו שיעורים קודמים, כמו למשל: האמונות והערכים שלך ועוד.
התפיסות שלך הם מה שאת/ה מחשיב 'כאמיתי' או במילים אחרות את המציאות שלך.
אם אנחנו שנינו, היינו למשל הולכים, יושבים וואוכלים ארוחת צהריים יחד, הייצוגים הפנימיים שלנו או התפיסה שלנו על אותה ארוחה צהריים תהיה ככל הנראה דומה במובנים מסוימים אך גם שונה – זה תלוי במה שחשוב
לכל אחד מאיתנו, תלוי באותם הפילטרים ובמסננים של כל אחד מאיתנו – שהתוכן שלהם כמובן שונה בין אדם לאדם.
עכשיו, ארוחת צהריים היא לא משהו שהוא כל כך שנוי במחלוקת כמו שזה נקרא. אבל מה על דעות מדיניות של האם לתקוף בעזה או שזה לא הרגע הנכון בזמן? שיש לכל אחד מאיתנו, או על משהו פוליטי אחר שהוא מעורר
אמוציות לכאן או לכאן?
אז בהתייחס לרקע השונה שכל אחד ואחת מאיתנו בא, אנחנו ככל הנראה נתפוס את זה שונה מאוד עם תגובות שונות (התנהגויות שונות), באופן משמעותי אפשר לומר.
הפילטרים והמסננים שלך:
האם יצא לך פעם ללכת לקולנוע או אפילו בבית שלך לראות סרט ביחד עם חבר או בת/בן זוג, ישבתם אחד ליד השני, ראיתם בדיוק את אותו הסרט ואחד מכם חשב שזה היה אחד הסרטים הכי טובים שראה, ואילו האחר חושב שזה
היה ממש גרוע, אבל ממש...?
אז השאלה לי אליך עכשיו: "איך זה יכול להיות?"
אוקי, אז התשובה הרבה יותר פשוטה ממה שאת/ה חושב. אתה והחבר או בת הזוג סיננתם את המידע באופן שונה: אמונות פנימיות שונות, ערכים שונים, זיכרונות ועוד.
במילים אחרות, אתם שניכם מבחינת התפיסה שלכם, "תפסתם" את הסרט באופן שונה ולכן התנהגתם בצורה שונה בתגובה שלכם אל אותו הסרט בדיוק. הסרט כמובן רק כמשל ודוגמה, וזה תופס לכל אירוע או מצב וסיטואצייה אחרת.
דרך אגב שאלה קטנה נוספת לי אליך:
"מי שם את המסננים והפילטרים שלך במקום שלהם במוח ובתודעה שלך?"
אתה עצמך! – בהתייחס לאירועים שחווית בעבר שלך, בהתייחס למשפחה שבה גדלת והיית ילד קטן, בהתייחס לאירועים שחווית בביה"ס מהמורים שלך, בהתייחס לחברים
שלך מהילדות, לאחרים משמעותיים באותן שנים ועוד.
בהתייחס למשל לאותן האמונות הפנימיות שאתה מחזיק על "מי שאת/ה" ואל הערכים בשכונה או בישוב שבו חיית, החלטות
ובחירות שעשית על איך שהעולם "פועל" לפי דעתך, כמו למשל: האם בעיניך העולם הוא מקום בטוח לחיות בו, או שאולי הוא מקום מסוכן מאוד, ועוד ועוד דברים כאלו בסגנון של מסננים ופילטרים נוספים.
עכשיו, אם המסננים והפילטרים שיש לך, ושהזכרנו אותם גם בהרחבה בחלק ובשיעור הקודם וגם פה, לא יוצרים עבורך את התוצאות שאתה רוצה, אז יש לי לומר לך משהו מאוד מאוד חשוב: אתה היחידי בעולם שיכול באופן מעשי
לשנות אותם, גם אם כרגע זה נשמע לך בלתי אפשרי.
עכשיו הרבה לא יודעים את זה, אבל גם זיכרון הוא פילטר ומסנן והוא ניתן לשינוי. השינוי הוא במשמעות ובפרשנות שקיים לך על אותו הזיכרון. ועל זה נדבר בהרחבה בשיעור וחלק אחר.
לבינתיים, הצעד הראשון שאת/ה צריך לעשות הוא, להפוך להיות מודע מבחינה הכרתית, באופן מודע מאוד שים-לב יותר אל אותם מסננים ופילטרים שיש לך ואיזה "מציאות", אלו תוצאות במילים אחרות - הם יוצרים לך.
ייצוגים פנימיים - התמונה הפנימית-מנטלית והזיכרון שלך - ואיך הם משפיעים על התגובה שלך:
עכשיו אני רוצה לעשות איתך טכניקה ומודל קצר, כדי שממש תוכל/י לראות את ההשפעה שיש לייצוגים הפנימיים שיש לך, התמונה הפנימית שהזכרנו בתחילת השיעור ואותו הזיכרון שיש לך, איך הם משפיעים בפועל על התגובה
הפיזית שלך, על ההתנהגות והתוצאה שלך באותו מקום.
אז ככה: האם את/ה יכול להיזכר ולחשוב על אירוע או מצב בעבר שלך, אירוע או מצב שבו הרגשת ממש ממש טוב בו, שהרגשת מלא-חיים בו וכן וכדומה?
זה יכול להיות שהיית בטיול כזה או אחר והרגשת את התחושות האלו, של אנרגייה גבוהה, של שמחת-חיים שם, של רוגע ושקט פנימי אולי, של שלווה
כזו, זה יכול להיות אירוע שהיית בו עם חברים והרגשת ממש ממש טוב שם באותו רגע וסיטואצייה, שאולי צחקת בו צחוק מתגלגל כזה, זה יכול להיות מצב שבו השגת משהו גדול שרצית אותו, פסגה או ניצחון
אישי שכבשת אותו, והרגשת שם תחושת מסוגלות מאוד מאוד גבוהה ועוד מצבים ותחושות כאלו בסגנון של ניצחון שהיה לך. זה יכול להיות גם בכל תחום בחיים שלך.
אז במידה ויש לך אירוע כזה, במידה ויש לך מצב וסיטואצייה כזו, אני רוצה לבקש ממך לעצום את העניים שלך לרגע אחד, ודמיין את התמונה של האירוע או המצב הזה בתודעה שלך, לך במירכאות
בדימיון שלך אל אותו הזמן "והיכנס" אל תוך הגוף שלך שם. ואני רוצה לבקש ממך שתראה את כל מה שראית שם באותו מקום בו היית והרגשת את כל התחושות הטובות האלו, עם כמה שיותר פרטים, כמו למשל: מי היה שם איתך?
באיזה מקום זה היה? מה היה שם סביבך? ממש סרוק בעיני הדימיון והזיכרון שלך מאותו אירוע סביבך כמה שיותר פרטים משם. מה לבשו אחרים אפילו סביבך, ומה את/ה עצמך לבשת עד כדי כך.
אני רוצה גם שתשמע את כל מה ששמעת שם באירוע או המצב הזה, מוזיקה אולי, קולות של אחרים או של עצמך, או אולי השקט שהיה שם. זה יכול להיות אפילו קול פנימי שהיה לך באותו רגע שאישש לך את
אותם תחושות טובות שהרגשת אז, וממש תרגיש ותחוש בגוף שלך, כאילו זה קורה ממש עכשיו ברגע הזה בזמן, את מה שהרגשת שם, תנסה אפילו לדמיין את הריחות והטעמים אם היו לך כאלו שם באותו אירוע ומצב.
ממש תחווה בצורה המליאה ביותר, עם כמה שיותר חושים שאתה יכול לחשוב ולהיזכר בהם מאז, עשה את כל הצבעים משם שיהיו בהירים יותר ויותר וחדים כמה שאתה יכול, עשה את הקולות והתחושות משם
שיהיו איכותיות וגבוהות יותר. שאתה עושה את זה, ומדמיין ונזכר באתו אירוע ומצב מהעבר שלך, תעשה את כל זה "כאילו" אתה שם ממש עכשיו בתוך הגוף שלך בעבר שחווה את זה. כאילו אתה רואה את כל זה "דרך העיניים"
שלך שם, ולא רק רואה את עצמך שם באותו מצב מהצד.
ברגע שעשית את כל מה שביקשתי ממך עכשיו, תנסה לשים לב האם היו שינויים מסוימים בפיזיולוגיה שלך, בגוף הפיזי שלך עכשיו ממש שאת/ה מבצע את התרגיל והמודל הזה. אולי כתוצאה מהזיכרון
הזה "שנכנסת" אליו, כתוצאה מהייצוג הפנימי הזה, חיוך קטן או גדול התפשט על פניך ברגע שנזכרת, או שאולי הגב שלך התיישר והתיישבת פתאום זקוף יותר, או אולי אפילו פשוט נשמת עמוק ומלא יותר.
אני בטוח שהפיזיולוגיה שלך, הגוף הפיזי שלך השתנה בצורה כזו או אחרת מהתרגיל הפשוט הזה.
עכשיו, אני לא ביקשתי ממך לשנות את הגוף הפיזי שלך, נכון? סה"כ "להיכנס" להלך-רוח מסוים ולחוות אותו מחדש.
מה שזה מדגים, הטכניקה והמודל הקטן אך העוצמתי הזה הוא: שהתמונות, הקולות, התחושות וכדומה, כל אותם הייצוגים הפנימיים האלו שלך ושאת/ה יוצר במוח ובתודעה שלך, משפיעים על הפיזיולוגיה והגוף הפיזי שלך, משפיעים
על בחירת המילים שאתה משתמש, על טון וקצב הדיבור שאתה יוצר אותו, ועל התגובות - על אותה ההתנהגות שאתה בעצם מפגין כלפי חוץ - ובפועל כתוצאה מכל זה, גם הכי חשוב על התוצאות החיצוניות שלך בעצם.
עכשיו אני רוצה לבקש ממך עוד משהו קטן נוסף, תשב במקום שלך ותיישר וזקוף את הגב שלך, כתפיים ישרות וגבוהות, שים חיוך גדול על הפנים שלך, וקח נשימה עמוקה, עמוקה פנימה – ועוד אחת עמוק עמוק...
ובזמן שאתה עושה זאת, את כל מה שביקשתי ממך הרגע, תנסה להרגיש תחושה של עצב.
אני מוכן להתערב איתך שאת/ה לא יכול לחוש תחושה של עצב בלי לשנות את הפיזיולוגיה והגוף הפיזי שלך מהמצב שביקשתי ממך לעשות אותו. למשל: כדי להיכנס ולהיות במצב ובהלך-רוח של עצב, אתה תצטרך לנשום רדוד ושטחי
ולא עמוק כמו קודם, ובקשר לכתפיים שלך, תצטרך טיפה לשמוט אותם כלפי מטה, ועוד ועוד דברים פיזיולוגיים שקשורים לשפת-הגוף שלך שתצטרך במודע או באופן לא-מודע בכלל, לבצע אותם כדי להיות בתחושה הזו.
כל זה מדגים שלמעשה הפיזיולוגיה והגוף הפיזי שלך, משפיע גם על אותם ייצוגים פנימיים שיש לך – משפיע על אותם תחושות ורגשות ולא רק להיפך כמו שרוב האנשים מאמינים וחושבים. זה מסלול דו-כיווני של השפעה ולא של צד אחד.
וזה כולל ייצוג פנימי של תחושת שמחה או עצב או כל תחושה אחרת לצורך העניין.
עכשיו בפעם הבאה שאתה מתחיל להרגיש תחושות של עצב או דכדוך או בכלל תחושות שלא-מקדמות אותך ואתה לא מעוניין לחוות אותם, מה אתה יכול לעשות? – אז, זה פשוט. בתור התחלה אתה צריך פשוט לשנות את הפיזיולוגיה
והגוף הפיזי שלך, תעשה משהו עם הגוף הפיזי שלך שאתה יודע בוודאות שהוא קשור לתחושות הפוכות לחלוטין. אולי איזושהי פעילות גופנית, כמו למשל: צא להליכה מהירה, או תתחיל לרוץ בחוץ בדילוגים...תמחא
כפיים חזק ובאנרגיה, קפוץ במקום..תוך כדי שאתה קופץ תזיז את הידיים שלך בסיבובים מהירים, לא יודע..? מה שבא לך ושאתה יודע עוד מראש שהוא מקושר מבחינה תודעתית לתחושות אחרות הפוכות מהרגש שאתה רוצה להסיר.
עכשיו ברור שזה לא פתר לך את הסיבה ואת המקור למה בכלל אתה מרגיש את אותם תחושות מועקה או תחושות שלא מקדמות אותך, אבל בשביל "עזרה ראשונה" כמו שאני קורא לזה, כדי לשנות לרגע אחד את התחושה
ואת אותו מצב הלך-רוח" שלך - זה עובד כמו קסם.
לפעמים בשביל באמת למצוא פיתרונות אמיתיים למצב שאתה חווה אותו בשלב זה כרגע, לפעמים בשביל להגביר אפשרויות, להגביר רעיונות או דרכים חדשות כדי לפתור באמת מהשורש. אתה קודם כל צריך
להיות במצב ובהלך-רוח מסוים של רוגע ושקט פנימי מאוד גבוה - רק בשביל לחשוב קצת בבהירות לכמה רגעים, רק כדי לחשוב קצת בצלילות לזמן קצר אפילו כדי להגיע אל אותן הפיתרונות הכל כך חשובים לך, רק בשביל
אותה "חשיבה יצירתית" כמו שאני אוהב לקרוא לזה, ולכן זה כל כך חשוב לדעת להכניס עצמך אל אותם מצבי הלכי-רוח שאתה רוצה ולא אלו שמשאירים אותך במקום.
אני רוצה לתת לך עוד דוגמא אחרונה לפני שנסיים את השיעור והחלק הזה, לכל מה שדיברנו עד עכשיו: נניח שאת/ה מאמין שהבוס שלך בעבודה או אולי קרוב משפחה שלך הוא, איך נאמר את זה יפה כאן במכתב הזה שלי אליך, "לא בא לך טוב" נקרא לזה, או בצורה בוטה יותר,
סליחה על הביטוי הגס: "חרא של בנאדם!"
אז נאמר שהבוס קרא לך, ואתה בדרך אל המשרד שלו. ואתה חושב לעצמך במוח ובתודעה שלך "איזה חרא של בנאדם הבוס הזה יאללה"!, עכשיו לא רק שאתה חושב על כך, לפי מה שלמדת בשיעור הזה שלנו, יש לך גם ייצוג פנימי
של מה שאתה חושב.. – קיימת לך מבפנים תמונה מנטלית של אותה מחשבה (תמונות, קולות ותחושות – של אותו ייצוג פנימי) – שהיא כמובן מבוססת על אירועים או מצבים בעבר שלך שמוכיחים
לך כל הזמן את אותה המחשבה והייצוג פנימי הזה – את המציאות שלך.
עכשיו כמה שאלות קטנות לי אליך:
מה תהיה הפיזיולוגיה והגוף הפיזי שלך כשאת/ה תיכנס אל תוך המשרד שלו או שלה? ומה לגבי טון הדיבור שלך או קצב הדיבור שלך שם? או
אולי המילים שאתה תבחר להשתמש בהם?
עכשיו בהסתמך על אותה התנהגות ותגובה שאת/ה משדר ומקרין שם כלפי חוץ, ולעיתים קרובות באופן תת-הכרתי ולא מודע בכלל כמו שהזכרנו קודם - בלי שאתה בכלל שם-לב לכל מה שאתה מקרין ומשדר ממך – אני רוצה לשאול אותך: האם אתה חושב שהבוס שלך יתמוך
ברעיונות שיש לך או במה שיש לך להציע, האם אתה חושב שהוא יקשיב בקשב גבוה למה שיש לך לומר שם?
אני מטיל ספק בכך. וכשהוא לא יקבל את מה שאתה תרצה או את ההצעה והרעיון שלך, כשהוא לא ייתן לך אולי מה שאתה מצפה לקבל ממנו שם, או יגיב אליך כמו תמיד, מה הוא בעצם הוכיח לך שוב..?
הוא הוכיח לך שוב, שהוא באמת "חרא של בנאדם!".
אפשר לומר לסיכום, שהתפיסה שלך את אותו הבוס במקרה הזה, או כל אדם אחר לצורך העניין - היא ההקרנה שלך על אותו אדם. בפועל
מה שאתה מקרין או משדר ממך, הרבה פעמים בצורה לא מודעת ותת-הכרתית ממך החוצה, קשור קשר הדוק לאותה תגובה שיש לך על אותו אדם וגם כמובן לאותה תגובה שהוא מחזיר לך לצורך העניין. ולתוצאה הסופית שם.
עכשיו, התפיסה הזו היא לא רק ממך החוצה על אחרים, כמו שתיארתי לך אלא היא גם ממך פנימה. הווי אומר המציאות שלך, והכי חשוב התוצאות שאתה מקבל בעקבות כל זה - הם פועל יוצא של אותה
תפיסה שאתה מחזיק על "מי שאת/ה ועל אותה המציאות והעולם סביבך.
זה כמו "לופ" ולולאה אינסופית כזו שמזינה את עצמה כל הזמן. בדיוק כמו בתרשים של מודל התפיסה כאן למעלה בתחילת השיעור. ואני אדבר איתך גם בהמשך, בשיעורים ופרקים הבאים איך כמובן אפשר
לשנות את זה ברמה הכי עמוקה ושורשית שיש.
מוקדש לפריצת הדרך שלך, |