תלמידים, הורים ומורים יקרים
קהילת "אהל-שם",
חודש חשוון מתחיל. אין חודש "עגום" בלוח השנה עבור התלמידים יותר מחודש חשוון. חודש "אחרי החגים"... החודש שבו מאפירים השמיים והחורף מגיע (רק חורף טוב, חורף גשום, מציל את חשוון מלהיות חודש "מקולל" לגמרי).
שלושה הרהורים בעקבות
האירועים במדינה עם תחילת חודש חשוון:
1. בסוף השבוע האחרון נהרגו תשעה!! אנשים בכבישים, ביניהם נער בן 14 שרכב על אופניים חשמליים ונער בן 15 שרכב על קורקינט חשמלי. כאב גדול על המוות המיותר של שני נערים בתחילת חייהם, אבל צריך לומר גם את האמת הכואבת – מה פתאום נערים שעדיין אינם בני 16
רוכבים על כלים חשמליים, בניגוד לחוק? האם חבשו קסדה? (לצערי, מניסיוני עם בני הנוער, גם עם תלמידי בית הספר שלנו – קסדה היא בגדר המלצה בלבד). היכן היו הוריהם שהרשו להם לרכוב על כלים חשמליים, כשהם יודעים שהדבר מנוגד לחוק ומסכן את חיי ילדיהם?
גם אני רוכב על קורקינט חשמלי. זה כלי נוח ויעיל, אבל דווקא משום שאני מודע לסכנות הכרוכות בו, אני מוותר על ה"קוליות" וחובש קסדה, ואני מקפיד מאוד לרכוב בשבילי אופניים. במקרים הנדירים שאין בהם ברירה ועליי לרכוב בכביש, אני נזהר לרכוב בשוליים בלבד,
מסתכל שוב ושוב אחורה לראות רכבים מתקרבים ולא מהסס לעצור, לחכות, לשקול ולנתח את מצבי על קורקינט חשוף וקטן אל מול המכוניות החולפות. אני זהיר, או לפחות עושה את מה שאני יכול כדי להיזהר.
תאונות יכולות, לצערי, להתרחש גם כשאנחנו זהירים, קל וחומר כשאנחנו אדישים לסכנות. אני קורא לכם, התלמידות והתלמידים בעלי הכלים החשמליים, ולכם, ההורים, להיות אחראים וזהירים: להקפיד על רכיבה מגיל 16 ומעלה, לחבוש קסדה, לרכוב בשוליים ולחשוב כל הזמן איך
אנחנו מפחיתים מהמשוואה של הסכנות בכביש, איך אנחנו מנסים למנוע אותן. זכרו - החיים שלנו יקרים מדי.
2. במהלך חול המועד סוכות נפטר אחד האילנות הגבוהים של המשפט העברי. מאיר שמגר, שהיה נשיא בית המשפט העליון במשך 12 שנים, נפטר והוא בן 94 (יליד 1925). שמגר, חתן פרס ישראל, עלה מפולין לארץ כשהיה בן 14 והתגייס לאצ"ל כשהיה בן 19. הוא נכלא על ידי הבריטים
והושם במחנה מעצר באפריקה. עם קום המדינה חזר לארץ והתגייס לצה"ל. מאיר שמגר התקדם מהר מאוד בתפקידיו השונים: הפרקליט הצבאי הראשי, היועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט העליון.
כפרקליט הצבאי הראשי ניסח ב-1967 את חובת "שמירת המשפט הבין-לאומי בשטחים המוחזקים". שמגר ראה בשטחי יהודה שומרון ועזה, שזה עתה נכבשו במלחמת ששת הימים, שטחים שגם אם אינם שטחים כבושים ממדינה אחרת (כיוון שהייתה מחלוקת אם לירדן ולמצרים הייתה זכות לכבוש
אותם לאחר המנדט הבריטי), על מדינת ישראל לדאוג לזכויות ההומניטריות של תושביהם ואף לאפשר להם – למרות שאינם אזרחי ישראל - לעתור לבית המשפט העליון הישראלי, במקרה שהם סבורים שנגרם להם עוול מידי השלטונות.
בשבתו כשופט וכנשיא בית המשפט העליון הדגיש שמגר מספר נושאים מרכזיים: חופש הביטוי והבעת הדעה בתום לב, זכויות האדם כאחת מאושיות הדמוקרטיה, וטוהר המידות וחובת המלחמה בשחיתות הציבורית. הדבר בא לידי ביטוי גם באקטיביזם השיפוטי ששמגר דגל בו – דגש על זכויותיו
של היחיד, האזרח, אל מול השלטון, וזכות העמידה שלו בעקבות כך בפני בית המשפט.
לא בכדי ציינו ההספדים שנישאו בטקס האשכבה את תרומתו האדירה למבנה המשפט הישראלי ולנורמות הציבוריות הנהוגות במדינה. מדינת ישראל איבדה את אחד מעמודי התווך המשפטיים שלה דווקא בתקופה הסוערת שבה בית המשפט העליון מוצא את עצמו מותקף שוב ושוב על ידי פוליטיקאים
החוסים תחת איצטלת "הפרדת הרשויות" במטרה להחליש את כוחו של בית המשפט.
אילן גבוה הלך מאיתנו. מורשתו נצחית. שלטון החוק אינו מטבע עובר לסוחר. הוא מסד המדינה הדמוקרטית.
3. יום הזיכרון ה-24 לרצח יצחק רבין יצוין ביום ראשון, י"ב בחשוון, 10.11.19. ביום זה נגיע לבית הספר בחולצות לבנות ונדון שוב ברצח שזעזע את מדינה.
דרכו של יצחק רבין הייתה שנויה במחלוקת. עד היום יש הרואים ב"הסכמי אוסלו" את מקור הרע. לצערי, עד היום יש הרואים ברצח רע הכרחי.
אני שייך לדור ש"ראה" את הרצח. לדור ש"ידע את יוסף". השבר שהתרחש בחברה בעקבות הרצח, ההבנה שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה שמעולם לא הייתה כמוה, שאין קו אדום שלא נחצה עם רצח ראש ממשלת ישראל, הדהדו בכל מקום. ההלם והזעזוע היו כה מוחלטים, שמכל עבר הייתה התנערות
מאפשרות של קשר כלשהו לרצח. הרוצח פעל לבדו, היו שטענו. אלא שאנחנו היינו שם. אנחנו ראינו את ההפגנות שרבין הולבש בהן בכאפייה. אנחנו שמענו את קריאות הבוגד, את הקריאות "מוות לרבין" ואת "דין הרודף" שהוצא עליו. רוצח ראש הממשלה לא פעל בחלל ריק. גם אם
החליט על דעת עצמו לרצוח את רבין, ההסתה הפרועה מסביב דרבנה אותו למעשה.
אני ואחרים היינו עיוורים למראות ולקולות. לא העלינו על דעתנו שמשהו כזה יכול להתרחש במדינת ישראל. אני ואחרים טעינו לחשוב שהסתה אינה מובילה למעשים.
לקראת יום רבין יוקם מיצב של עצי זית ברחבת הכניסה לבניין המרכזי. עצי זית בשיא תפארתם ועצי זית חבולים, סמל לשורשיות ולקשר לארץ גם כשהמאבק והייאוש נראים חזקים מהשלום ומהתקווה... סמל להתגברות ולשאיפה לשלום גם כשקשה. השנה יעמוד יום הזיכרון ליצחק רבין
בסימן "מקום לכולם: מפרימה לאיחוי". עצי הזית מלמדים אותנו שניתן להגיע לפריחה ולפרי גם לאחר תקופות של יובש ומצוקה.
ניתן לאחד את החברה הישראלית ולרפא אותה.
בידינו הדבר.
לו יהי.
ישראל וילוז'ני
מנהל בית הספר
|