מה הזמן מסמן לי?

ענת פרידמן, יועצת שכבה י'

הזמן הוא הנכס היקר ביותר בחיינו. מרגע לרגע הוא אוזל בלי שנוכל לעצור אותו. הנה חלפה לה עוד דקה, עוד שעה, עוד חודש, עוד שנה בלי שאפשר יהיה לעצור את מחוגי הזמן או לחלופין לשלוף את הארנק ולקנות עוד זמן.

בתקופה שלנו הזמן נהפך למשאב. אם אנו רוצים להצליח בחיים, עלינו לנצל אותו נכון וללמוד לנהל אותו בתבונה. העיקרון המרכזי של ניהול הזמן מדבר על סדרי עדיפויות.

כולנו מכירים את "זוללי הזמן". ליקטתי למענכם כמה דוגמאות:

- נטייה לא לעשות כלום שעות רבות

- התמכרות לטלוויזיה ולמחשב

- סדר עדיפויות לקוי

- ארגון אישי לקוי

- נטייה לדחות - מה שאפשר לדחות למחר, דוחים למחרתיים לפחות...

- שיחות טלפון ארוכות

המטרה שלנו לצמצם ככל הניתן את פלישתם של "זוללי הזמן"לחיינו. כדי להתייחס ברצינות למשפט:

 YOU DON’T HAVE TIME, YOU MAKE TIME

עלינו להגדיר לעצמנו את העקרונות לניהול נכון של הזמן:

- תכנן קדימה ובצורה יעילה את המטרות שהצבת לעצמך

- השתמש בעזרים (יומן, לוח שנה, שעון)

- קבע סדרי עדיפויות

- מיין את המשימות על פי דרגת הדחיפות שלהן

- דע להגיד "לא" לדברים החורגים מהתכנון שקבעת לעצמך

- צמצם "זוללי זמן"

ולסיום, ויסטון צ'רצ'יל אמר פעם כי אילו היה חוטב עצים, הוא היה משקיע תשעים אחוזים מזמנו בהשחזת הסכין על מנת לייעל את עבודתו.

ביולוגידע

שושי פרידריך, רכזת ביולוגיה

אמבה - פרימיטיבית אך חכמה!

קבוצת חוקרים שהורכבה מחוקרת מוח מישראל, מחוקרת סרטן וממתמטיקאי מספרד הוכיחו לראשונה שלמידה דומה לזאת שגילה פבלוב (בדרך של התניה), קיימת גם ביצורים חד-תאיים.

הפיזיולוג הרוסי, איוון פבלוב, ביצע סדרה של ניסויים המראים שכלבים לומדים לקשר בין אותות שונים (למשל צליל מסוים) לבין קבלת מזון.
תגליותיו של פבלוב בתחום הלמידה האסוציאטיבית זכו להכרה עולמית וסללו את הדרך לתחום שלם של מדעי התנהגות הנחקר עד היום. אמנם למידה אסוציאטיבית כזו, שהיא סוג הלמידה העיקרי שיצורים מגיבים בו לשינויים בסביבתם, נמצאה עד היום במגוון עצום של בעלי חיים, מרכיכות ועד בני אדם, אולם היא לא נצפתה מעולם ביצורים חד-תאיים, כפי שעלה מן המחקר הנוכחי של ד"ר שירה כנפו ועמיתיה מספרד.
החוקרים השתמשו באמבות על מנת להוכיח למידה אסוציאטיבית, וממחקרם עולה שהאמבות היו "מסוגלות לייצר זכרון", כאשר נעו בשדה חשמלי לכיוון מקום שהיה בו פעם מזון.
המחקרים מראים עוד שלמידה יכולה לעבור מדור לדור, אם כי לא כל האמבות הצאצאיות רכשו את הלמידה הזאת.
עכשיו לא נותר אלא להבין למה יש כאלה שהם "יותר חכמים" ויש כאלה שפשוט לא לומדים טוב.
תוחלת חייה של האמבה היא 24 שעות, אבל אם היא יכולה לזכור 44 דקות בממוצע מתוך כל חייה, מדובר במשך זמן משמעותי מאוד לגביה.
ידוע שבמוחם של בעלי החיים ובני האדם יש חלבונים מסוימים ששינויים בהם משפיעים על יצירת מידע וזיכרון. אם נבין לעומק איך הזיכרון נשמר באמבות, הדבר יוכל לתרום בעתיד להבנת תהליכי למידה וזיכרון, ואולי נוכל למצוא פתרון גם לבעיות זיכרון, כמו אלצהיימר!

על קצה הלשון

מיכל חמד רכזת לשון

ראו הוזהרתם!
מה בין התראה להתרעה? משמעותן של שתי המילים קרובה מאוד, והיא אזהרה, הודעה על סכנה צפויה או הפניית תשומת הלב לבעיה כלשהי.
ומה מבדיל ביניהן? מתי משתמשים בזו ומתי בזו?
ההתראה משמשת בפנייה אל אדם, כשהאזהרה מופנית אליו וקשורה להתנהגותו. לעתים משתמע ממנה שאם לא ינהג כראוי, יינקטו נגדו צעדים:
לחשבון החשמל צורפה התראה אחרונה לפני ניתוק הזרם.
הורי מַתְרִים בי שוב ושוב שלא אלך לבד בחושך.
ההתרעה משמשת לאזהרה כללית על דבר סכנה או על אסון צפוי:
הצבא משתמש במערכות התרעה, המאפשרות לגלות תנועות חשודות מעבר לגבול.
המהנדס הִתְרִיעַ בפנינו על ליקויים חמורים בבניית הגשר.
שתי המילים קרובות אפוא זו לזו, אך יש לזכור: הִתְרָה במישהו, הִתְרִיעַ על משהו.
ספרות עולה

אפרת קורן, ציירת ומורה לספרות ולשון

אצבעות ידיי
משרטטות
את קווי רוחב לבי.
קווי האורך שלו כמו מסגרת התמונה שעל המדף
ובתוכה פניי צוחקות לגורל
כמו כל ציחקוקי הנשים,
האופים לרעבי העולם
תבל עגולה.

ציור של אפרת
EngliSHepherd
The English Department
Prefixes are letters which are placed before the stem of a word. Adding them changes the meaning of the word.
The most common prefixes
מבל"ל

ליזה מלניק ורונן נקש 

תכנית מנהיגות מבל"ל - מכללה לביטחון לאומי לנוער
מתקיימת ב"אהל-שם" כבר 9 שנים.
השבוע החלה הפעילות השנתית לתלמידי י-יב, והיא מתקיימת בבית הספר אחת לשבוע בימי חמישי בשעות 18:30-16:30.
במהלך השנה אנו נפגשים עם אנשים מתחומי עניין שונים - אנשי תקשורת, כלכלה, פוליטיקאים ואנשי צבא - יוצאים לסיורים מרתקים ומשתתפים בסדנאות של מנהיגות והעצמה אישית. כמו כן אנו עוסקים בנתינה לקהילה.
התכנית מעצימה ומעשירה בתחומי החיים והביטחון הלאומי שלנו.
בואו והיווכחו: דברים שרואים מכאן, לא רואים משם!
"אנחנו לא מאמינים שהמסע המדהים הזה הגיע אל סיומו.
קיבלנו ערכים, חוויות משותפות, פגשנו אנשים מיוחדים, זכינו לראות דברים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר, שמענו סיפורים מעוררי השראה שעיצבו את אישיותנו והפכו אותנו לאנשים טובים יותר.
במבל"ל יכולנו להיות אנחנו, חופשיים עם דעותינו, זכינו לשמוע דעות רבות ומגוונות שרק החכמנו מהן.
קיבלנו דוגמה של חברה שמכבדת את השונה ומכילה את החלש, חברה שהיא דעתנית וביקורתית אבל באותה נשימה גם אכפתית. למבל"ל יש אבא ואמא, ליזה מלניק ורונן נקש, שהם משענת לכולם, תמיד שם כדי לתמוך, לעזור ולחוות דעה. בזכותם למדנו לשים את האינדיווידואל במקום השני לטובת החברה ובזכותם למדנו שלתת זה לקבל חזרה בענק! ממליצים מכל הלב".
(בוגרי מבל"ל מחזור ע"ח)

משלחת חילופי נוער לארה"ב ללוס-אנג'לס בית הספר התיכון היהודי "De Toledo"

זיוה לזרוב - רכזת מדעי החברה ומשלחות נוער לחו"ל.
בין התאריכים 26.9.19-26.10.19 יצאה משלחת של 18 תלמידינו משכבה י' במסגרת חילופי נוער של תיכון "אהל-שם" ברמת-גן לאירוח אצל 18 משפחות יהודיות אמריקאיות שילדיהן לומדים בתיכון "De Toledo ",שנמצא בלוס אנג'לס במדינת קליפורניה בארה" ב. מטרות המשלחת רבות: להכיר חברים יהודים מעבר לאוקיינוס, להכיר וללמוד את הזהות היהודית של שתי הקבוצות היהודים האמריקאים והיהודים הישראלים, ללמוד את אורח החיים היהודי האמריקאי בדגש על חגי ישראל ולהתערות בחיי בית הספר ולהשתתף באופן פעיל במגוון השיעורים השונים הנלמדים בבית הספר האמריקאי. לאורך כל החודש התלמידים האמריקאים והישראלים השתתפו בסמינר EIEP" " – סמינר המתמקד בזהות האמריקאית ,הציונית, הישראלית וכן בזהות העולם היהודי הגלובלי :בישראל, בארה"ב ובאירופה. התוכנית כוללת פעילויות רבות ומגוונות של סדנאות, סיורים ופעילויות חברתיות. התוכנית מבוססת על ערכים יהודיים ואוניברסליים כמו למשל: ערכי הדת היהודית, הזהות היהודית, עזרה לזולת, אהבת האדם, נתינה וסובלנות כלפי השונה.
תלמידי המשלחת הביעו את חוויותיהם והתרשמותם מאירועים חברתיים ולימודיים וכן מחוויות אישיות שחוו. להלן קטעים נבחרים:
"לפני כשבוע וחצי נחתנו בלוס אנג'לס לאחר המון הכנות והתכוננות מצד הבית הספר והמשפחה.במהלך השבוע הראשון ביקרנו במלא מקומות כמו סנטה מוניקה, בוורלי הילס, דאונטאון אל איי, גטי סנטר ועוד. ביום שבת הראשון של כולם ביחד , נפגשנו בביתו של ג'ייקוב כדי לעשות את ברכת ההבדלה.לרבים מהישראלים, כולל אותי, זו הייתה ההבדלה הראשונה ועד אז אפילו לא ידעתי מה זה הבדלה.זה היה אירוע מאד מיוחד וחגיגי שתרם לנו הישראלים עוד ידע בקשר לדת היהודית.
בנוסף אני חושבת שהאירוע מאד קירב וגיבש את כולם". (ליה בירן)

"ביום שבת, העשרים ושמונה בספטמבר נערכה הבדלה בבית אחד האמריקאים עם כל משתתפי EIEP והוריהם. בהתחלה זה היה כמפגש חברתי, דיברנו, הכרנו, אכלנו, נהנינו, לאחר מכן ההורים קראו לנו להבדלה עצמה, ואני שגדלתי בבית שמצד האמא הוא חרדי ומצד האבא דתיים לאומיים שהייתי בהמון הבדלות, עוד לא הייתי בכזו, את קידוש ההבדלה הם שרו, ולשירים עצמם הם הוסיפו צלילים קליטים. נהניתי מאוד בהבדלה והתחברתי עם חברי המשלחת, נהניתי לראות צד שונה ביהדות ובמנהג ההבדלה. לאחר ההבדלה לקחתי חלק במנהג יהודי שגם בו הייתי כל כך הרבה פעמים ובכל זאת בכזה עוד לא הייתי. ביום שישי הרביעי באוקטובר אכלתי ארוחת שישי יחד עם "המשפחה המאמצת שלי". מלבד העובדה שאת הקידוש עצמו לא עשינו בירכנו על הנרות , היין והלחם והכל בשירה ויחדיו. כל המנהגים היו משפחתיים במיוחד ונעשו יחדיו כלומר בהדלקת הנרות כל המשפחה הדליקה נרות, שמה ידיים על העיניים ושרה יחדיו את התפילה, כך גם היה עם הלחם. נהניתי מאוד והרגשתי משפחתיות".(אריאל זהבי)

"בשבוע שעבר התחלנו את המסע שלנו בלוס אנג’לס. הגעתי לכאן עם המון חששות, הכרתי את המשפחה המאחרת שלי, שישר קיבלה אותי בחום ואהבה. עשינו המון דברים בשבוע האחרון אבל אני התחברתי
מאד לביקור במוזיאון Museum of tolerance . הביקור היה מאוד מעניין אבל גם מעציב, ראינו את כל השנאה, האלימות והגזענות שהייתה ועדיין מתרחשת במקומות רבים בעולם. לאחר הביקור במוזיאון נסענו לבוורלי הילס, טיילנו ונהנתי מאוד !" (רוני עמית)

"העיסוק שלימד ועניין אותי הכי הרבה בשבוע האחרון, והוא נושא שהיה חשוב לי לדבר עליו – השיחות האישיות והאינטראקציות היומיומיות שלי עם האמריקאים, בעיקר הדיונים בנסיעות האוטובוס הארוכות ובארוחות הערב, ללא ספק היו החלק המעניין ביותר של המשלחת עד כה.הבנתי שבארץ אני נמצא בבועה תרבותית. הבנתי שבישראל, ביומיום, אני לא מקיים מספיק שיחות עם אנשים ששונים ממני; אני לא נחשף מספיק לרעיונות חדשים. מכאן הלקח העיקרי שלמדתי עד כה מהמשלחת: לרוב, הרעיונות שמועלים בדיונים צריכים להיות אפליקטיביים ורלוונטיים לעולם האמתי. לכן חשוב שגם כשאחזור הביתה, אשתדל להתמיד לדבר עם אנשים ממגוון תרבותי, אידאולוגי ואינטלקטואלי -- כי כזו היא המציאות, מגוונת. אני לא יכול לדבר ולדון רק עם אנשי עם מאפיינים אידאולוגיים ותרבותיים שדי דומים לשלי". (אורן רוזנמן)

"האירוע החברתי שהכי אהבתי הוא טקס ההבדלה ביום שבת. אהבתי הכי את האירוע הזה כיוון שאף פעם לא עשיתי את הטקס הזה, זה היה פעם ראשונה שלי ולכן התרגשתי, הופתעתי והתעניינתי. היינו כולם ביחד, האמריקאים והישראלים, והרגשתי שכולנו שווים, מאוחדים ואוהבים אחד את השני. הרגשתי כאילו הכל מושלם, לרגע, שכחתי את כל הדברים הרעים ולא חשבתי על כלום. זה היה הרגע הראשון בטיול שבאמת הבנתי שאני פה ושהרגע שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן הגיע. הסתכלתי על כולם וראיתי את כולם שמחים ומחייכים וישר עלה לי חיוך על הפנים. האירוע שהכי אהבתי שחוויתי עם המשפחה היה בארוחת ערב ביום שישי שערכנו. הרגשתי שאני חלק מהמשפחה ושהם לא מתייחסים אליי כיוצא דופן. הם נתנו לי להרגיש בנוח ודאגו לי. אכלנו, דיברנו והכרנו אחד את השני. היה לי ממש כיף והרגשתי שאנחנו מאוחדים ורוצים אחד בטובת השני. למדתי על עצמי שאני יכולה להנות מהדברים הפשוטים ושהכי כיף לי כשכולם ביחד וזה מספיק. למדתי על הקהילה האמריקאית שהם מקיימים מנהגים וטקסים שחלק או אפילו רוב היהודים שגרים בישראל לא מקיימים ושהם לא מנסים להסתיר את העובדה שהם יהודים. הרגשתי שהם אוהבים להיות יהודים ולקיים טקסים, מסורות, ארוחות שישי ומנהגים יהודים. למדתי איך הבית ספר עובד, ובעיקר איך החברה האמריקאית פועלת ומקיימת מנהגים. למדתי זאת בעקבות טקס ההבדלה שערכנו. בנוסף, למדתי שהמנטליות במדינת ישראל שונה מהמנטליות בארצות הברית ושהאנשים מתנהגים שונה; מההרגלים ועד קיום הטקסים השונים. היה מאוד מעניין לראות איך הקהילה האמריקאית נוהגת ועד כמה כל מדינה שונה זו מזו ומשפיעה על התושבים בהתאם, זה גורם לכך שיש הבדלים בין הקהילות במדינות השונות. בחרתי את שני האירועים האלה כיוון שבשניהם הרגשתי שאני חלק ממשהו משמעותי, הרגשתי שכולם ביחד ושיש לי על מי להישען".(שי לנדסברג)


"בערב ראש השנה נסענו לבית הכנסת והיה מאוד מרגש ומיוחד, לעשות חג במדינה זרה אבל עדיין מרגישים את היהדות, ולא רק שמרגישים, היהדות גם הרבה יותר חזקה ובולטת. חזרנו הביתה לארוחת החג והיה מאוד כיף ומאחד.אני נהנה במיוחד ומרגיש חלק מהמשפחה". (שגיא אינגברג)

"אחרי טיסה ארוכה נחתנו בלוס אנגלס. עברנו את הבידוק הביטחוני ואז ראינו אותם. כל הבאדיס שלנו היו שם בהתחלה לא מצאתי את ג׳סי אבל לאחר כמה רגעים מלחיצים נפגשנו.כשנפגשנו כל כך התרגשתי ושמחתי, כל אחד הלך עם הבאדי שלו לאכול ואנחנו הלכנו למקדונאלדס בערב הוזמנו כל המשלחת לבית של ירדן. כשנסענו ברחוב של ירדן הבנתי את סדר גודל הבתים שיש פה זה פשוט מטורף.בבריכה פגשתי את כל חברי המשלחת והיה מאוד מרגש. אכלנו, צחקנו ושחינו בבריכה בנוסף שיחקנו פוטבול היה ממש נחמד ושמחתי להכיר את הילדים המדהימים במשלחת." (ערן בן עטר)

"כאשר ביקרנו את משפחתה של מאדי, המארחת האמריקאית שלי, בארוחת צהריים לכבוד ראש השנה, זכיתי להכיר את המשפחה המורחבת שלה, ולראות כיצד הם מנהלים את חיי היהדות היומיומיים שלהם מחוץ לישראל. לבני המשפחה הייתה כיפה על הראש, בהתבוננות על חפצים מסוימים בביתם ראיתי לא מעט מילים מן השפה העברית, גיליתי שלדוד של מאדי יש דירה בירושלים עיר הבירה, וגם זכיתי להכיר את בני משפחתה דוברי העברית. כך, הופתעתי לגלות , שלמרות המרחק מארץ ישראל חיי היהדות נשארים אותו הדבר, ויכולים אפילו להיות חזקים יותר". (נועה בכמן)

"השבוע הלכתי לבית כנסת לחגוג את ראש השנה, זה מאוד מיוחד ושונה מישראל בגלל שבישראל יש הפרדה בין נשים לגברים ופה לא היה, כולם ישבו ביחד. בנוסף, הייתה גם רבנית ותזמורות מה שאין בישראל בבתי הכנסת.הלכנו לבקר בחופים היפים וזה קצת הזכיר לי את ישראל.
בימי שישי בבית הספר יש לנו תפילה ואנחנו שרים שירים יהודים ובערב אנחנו עושים קידוש עם חברים.היה מעניין לראות איך הישראלים נתפסים בארצות הברית וכמה היהודים האמריקאיים מחוברים לישראל. קיים חיבור מאוד גדול וחזק שלא ידעתי קודם שקיים בכזאת צורה בין יהדות ארצות הברית לישראל". (ליאן תגר)

בפברואר 2020 אמורים להגיע 18 תלמידי תיכון De Toledo לישראל למשך חודשיים וחצי ולהתארח אצל המשפחות הישראליות עם חבריהם הישראלים וללמוד בתיכון שלנו "אהל-שם". חברי המשלחת ואני מצפים להם בכיליון עיניים. אני מזמינה את שאר תלמידי "אהל-שם" להצטרף לחוויה נפלאה זאת ולהסביר פנים לתלמידים האמריקאים.

כמובן ,שכל יוזמה שלכם, שיכולה לתרום להצלחת האירוח תתקבל באהבה.