איך אפשר לסכם חוויה שכזו? עם כמה שדבריי יישמעו מטופשים אתחיל ואומר שחוויה כזו קשה מאוד לסכם במילים. המשלחת הזו הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר בחיי, מחד למדתי המון על עצמי ומאידך למדתי המון על העולם שסביבי, ובפרט על העולם היהודי והעממיות היהודית.
בראשית דברי אשמח להוקיר ולהודות על האירוח המדהים שאירחו אותנו המשפחות האמריקאיות ושותפינו האמריקאים, והיחס המדהים אליו זכינו מקרב מורי בית הספר "דה טולדו" והקהילה היהודית שלו.
כעת אשמח לתאר את החוויה האישית שלי ותובנותיי הן על עצמי, והן על העולם היהודי. עצם היותי חבר במשלחת נדרשתי לצאת כמעט לחלוטין מאזור הנוחות שלי, הלוא הוא ביתי, סביבת חיים וסדר היום והשבועי הדי הקבוע שלי. בנוסף ליציאה מאזור הנוחות זכיתי דרך המשלחת לגלות צדדים בי שהיו והינם די סגורים במהלך היומיום שלי ומרביתם קשורים ליכולת שלי להסתדר בסיטואציה שאין לי שליטה עלי. כמו כן חוויה זו נתנה לי הזדמנות להכיר כל כך הרבה אנשים מיוחדים שאהיה שמח מאוד למצוא את הדרך להמשיך ולשמור על קשר עימם לתווך הארוך.
דרך המשלחת למדתי להכיר את אורך החיים של נוער יהודי-אמריקאי בארה''ב שברובו דומה באופן מוחלט לאורח החיים של נער ישראלי, אך באותו הזמן שונה ממנו לחלוטין, אחת הנקודות המרכזיות בהן מתבטא השוני היא בעיקרה בעובדה שהנוער בארה"ב, ב-LA בפרט מוגבל מאוד בעצמאותו, ללא סיוע של הוריהם כמעט ולא יכולים השותפים האמריקאים שלנו להגיע ממקום למקום, וודאי ובוודאי לקבוע מפגשים מעכשיו לעכשיו; זאת בניגוד לעצמאות הכמעט מלאה לחלוטין לה זוכה נער בישראל (כמובן שרק בהשוואה לנוער האמריקאי, ובהינתן גבולות מסוימים מובנים מאליהם לעצמאות זו).
דרך המשלחת זכיתי לפגוש באופן בלתי תלותי ונטול לחלוטין מסטיגמות, ותפיסות עולם שגויות את הזרמים (הגוונים) הנוספים של היהדות בעולמנו- החל ביהדות האורתודוקסית והקבוע, וכלה ביהדות המתקדמת – הזרמים הקונסרבטיביים והרפורמיים.
מן הזמן הקצר אליו נחשפתי לשני זרמים אלו של היהדות המתקדמת אני מאמין שאוכל לשתף מעט מרישומי עליהם, אני סבור ששני זרמים אלו נולדו הודות לארה"ב, זרמים אלו נוצרו כדי להתאים את היהדות האורתודוקסית לאקלים התרבותי, וגודלה של ארה"ב. אני סבור שיהיה נכון להגיד שזרמים אלו נוצרו בהשפעת אורח החיים החברתי האמריקאי, הם נוצרו כדי להתאים את היהדות ואת הרצון לשמירה על קהילה וערכים מסוימים, לרצון להמשיך להתפתח במקביל לחברה שמחוץ לקהילה, (לרוב החברה הנוצרית), ומהרצון לא להתנתק מהשאיפה לקיים את החזון החברתי אמריקאי ולהתבודד מחדש.
כמו כן אחד הדברים שנעמו לי מאוד במפגש עם האוכלוסייה היהודית אמריקאית של תיכון "דה טולדו" הינה הקהילה שבנויה סביבו, האקלים החברתי המיוחד של ארה"ב, והעובדה שהפוליטיקה מנותקת לרוב כמעט לחלוטין משיוך דתי, נותנת מקום לחופש אמונה ודת, וגורם להרבה אנשים להתקבץ יחדיו תחת קהילה אחת, זאת לשם שמירה על מבנה אמונותיהם, ועצם קיומה. הנ"ל לטעמי אינו דבר שיכול לקרות בישראל, מדינה עם רוב יהודי, בה אינך כאדם המגדיר עצמו כיהודי, מרגיש צורך בשייכות לקהילה ספציפית, ולו רק עצם ההוויה כישראלי יש בה כדי להיות חלק מהשייכות הזו לקהילה. מכאן שזהו אחד ההבדלים המרכזיים בין יהדות ישראל, יהדות אמריקה – תחושה הקהילה, והשייכות אליה.
לסיכום דבריי אני רואה לנכון להודות על הזכות העצומה שנפלה בחלקי להיות חלק ממשלחת זו, ומודה מקרב לב על ההזדמנות הוז ללמוד ל עצמי מעבר למגבלות היומיום, היכולת לצאת באופן מוחלט מאזור הנוחות, ובנוסף האפשרות להיחשף באופן נטול אמצעי, ונטול דעות קדומות לעולם היהודי שמחוץ לישראל.