קיים קשר בין הגוף האתרי לאלמנט הפלגמטי. כפי שלמדנו, הגוף האתרי קשור בריתמוסים, הרגלים, סדר יום וכד'. השגרה היומיומית של ההורה, ההליכה לעבודה, הריכוז בצרכים היומיומיים – הנם בעלי אלמנט פלגמטי. מה לדעתכם יחוש ילד באווירה כזו?
הילד הוא ישות רוחית עדיין, וזו אחת הסיבות שהמפגש שלו עם הגוף המשפחתי בעולם הפיסי
הוא מפגש קונפליקטואלי. הגוף המשפחתי דומה לעיתים לקן של נמלים, בו כל נמלה עסוקה עם התפקיד שלה[1].
ישות רוחית הנדרשת לאמץ חיים הנתונים לדפוסים ארציים קבועים, עלולה לחוות אותם כשממון. ילדים רבים ירגישו דכאון אל מול שגרת יום של ההורים, הכוללת דאגות של פרנסה וכדומה, ויחוו אותה כנטולת חיים.
כמו כן, נדרש הילד על ידי הוריו ועל ידי החברה להשתלב בתוך השגרה – ללמוד מקצוע, להתפרנס וכדומה. פעמים רבות הוא חושב בעצב על החיים האפורים המחכים לו, הדומים לחיי הוריו, במיוחד אם הם קשיי יום. הוא מוצא לעצמו דרכים להיחלץ מהם.
ילדים ונערים רבים, מבטאים את חירותם בבחירת מקצוע הקשור לאמנות, המשחררת אותם מהאפרוריות אותה הם מייחסים להורים. ניתן למצוא ילדים העוסקים במוסיקה, תיאטרון, כתיבה וכדומה, להשגת מטרה זו.
פעילויות אלו אינן שייכות בהכרח לקרמה של האדם המסוים, לישותו הרוחנית – אלא מגיעות כתגובת נגד לדפוסי התנהגות המוכתבים לו על ידי התורשה והסביבה. מסיבה זו, בשלב מסוים, סוג זה של מרדנות אל מול השגרה המשמימה, מפסיק 'להושיע', ולא יכול להחזיק מעמד יותר. בשלב
זה האדם מחפש את ייעודו האמיתי ופעמים אף מחליף מקצוע, או עושה אינטגרציה בין הפנטזיה לחיים הממשיים: לדוגמא הופך את האמנות למקצוע.
* ראה – בן דור, א. 'סוד הגילים', 2019, 'מגוף פיזי לגוף פונקציונלי - מגוף פונקציונלי לאני', עמ' 101, הוצאת 'כחותם'.