יהורם לרר – רכז מחשבת ישראל
הרהורים על מפתנה של השנה העברית החדשה הממשמשת ובאה העם היהודי מציין את ראשיתה של השנה בחודש תשרי, אבל בתורה, בספר במדבר פרק כט, מצוין תשרי כחודש השביעי במספר, ולא כחודש הראשון: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִֽקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיה לָכם כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶֽם". החודש הראשון הוא דווקא חודש ניסן, ככתוב בספר שמות פרק יב: וַיּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה וְאֶֽל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹֽר: "הַחֹדֶשׁ הַזּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָֽה". ההסבר לכך הוא שיש שני ראשי שנה: יש ראש השנה הקדום, שבו ציין העם היהודי, כמו רוב עמי המזרח הקדום, את תחילתה של השנה החדשה בחודש תשרי. עדות לכך ניתן למצוא בשמו של החודש "תשרי" שמשמעו באכדית הוא "ראשית". לאחר מתן תורה נקבע ראש השנה הייחודי לעם ישראל לחודש ניסן, שבו יצא עם ישראל ממצרים. ראש השנה החל בתשרי הוא ראש השנה אוניברסלי, ומציינים בו את תחילתה של השנה הטבעית, תחילת עונת הגשמים. לפי תפיסת היהדות, בחודש תשרי נידון כל העולם כולו, ככתוב במשנה, במסכת ראש השנה: "... ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". וכפי שמופיע גם במחזור לראש השנה: "ועל המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע... מי לא נפקד כהיום הזה . כי זכר כל היצור לפניך בא". ניסן, החודש הראשון של השנה לפי התורה, מציין את ראש השנה הייחודי, הפרטיקולרי, של העם היהודי, ואילו תשרי, החודש השביעי לפי התורה, הוא ראש השנה האוניברסלי של כל העולם כולו. הרַבה פרופ' דליה מרקס כותבת בספרה "בזמן – מסעות בלוח השנה היהודי ישראלי": "ברגעי מעבר, שבהם אנו מופקעים מזרימת החיים הרגילה, אנו מקבלים הזדמנות לבחון את מציאות חיינו, ולהיזכר שאין לקחת אותה כמובנת מאליה... ראש השנה והימים הנוראים הם זמנים שכאלה. במקום לפתוח שנה בזיקוקים ובקבוקי שמפניה, המסורת היהודית מזמינה אותנו לחודש הכנה של חשבון נפש, רפלקסיה והתבוננות בחיינו. לבחון מה עשינו נכון ומה עלינו לתקן, ובעיקר בחיינו וביחסנו עם הזולת". דברים אלו נכתבים בעיצומו של יום הבחירות. בשעה משמעותית זו, ובפרוס השנה העברית החדשה, אני מאחל לקהילת "אהל-שם", למדינת ישראל ולעולם כולו שנה טובה, שנה של שלום, שגשוג והצלחה.
|