הנה היום חלף הלך הגשם
 ובמרום חמה גדולה תלויה
  וזהו כל החג - הללויה

חברים וחברות יקרים,

ארבעה חודשים חלפו מתחילת שנת הלימודים,

הקיץ הארוך התאדה לאיטו וצמצם ממדים. 

הסתיו הציץ וחלף ביעף והחורף נוכח-נפקד, 

אתמול על הגשם לשטוף את הרחובות פקד,

והיום התיר לשמש ללטף בקרניה פה אחד. 

"אהל-און-ליין" גיליון 4 פותח את שנת 2020,  

ואני משוטטת במנהרת הזמן ומאתרת בוגרים. 

למשל ד"ר אריה וקסלר בוגר מחזור י"ד, 1955,

שפינה את הלוז העמוס שלו כי חשוב שניפגש.

סיפר על רעואל ומרתה, ורוברט ז"ל האבידה,

ומלכת הכיתה שפגש אחרי שנים בחדר לידה...

והתקשר לערן מהכיתה, שנשאר בקשר קרוב,

וביחד העלו זיכרונות על הרומנים שהיו לרוב...

וד"ר יפה עמנואל בנימיני, מחזור ט"ו, 1956, 

שלחה לי סיכום שכתבה שגרם לי להתרגש:

"כשהתקבלנו ללמוד ב"אהל שם" המפורסם,

הרגשנו כמלכים, שעל ראשם כתר הושם.

כי רק המצטיינים מבין כל המועמדים,

התקבלו שם להמשך הלימודים.

והנה כבר בימים הראשונים קבלנו "שוק": 

במסדר הבוקר בחצר צריך לעמוד דום ולשתוק.

בתלבושת אחידה וסמל להופיע ככתוב בחוק! 

להאזין בשקט לפסוקים שדוקלמו בפתוס עמוק, 

ואוי לו למי שהעז לגחך או להשמיע קול צחוק!"

חברים, עיניכם הקוראות - המפגשים מרתקים,

הבוגרים מחבקים ועל הזיכרונות מתרפקים.

בנוסף למפגשים מרוממים נעשה עוד המון,

אוספים תמונות וגזרי עיתונים ובונים ארכיון.

כמו ששרים בגשש החיוור "יש לי יום יום חג",

מורה, אבל היטב מבינה למה אוהב דגים הדייג...

וכפי שאתם קוראים סיפורים וגילויים לא חסר,