ענת פרידמן – יועצת שכבה י  

מזל שיש אותך

עמיר בניון כתב והלחין את השיר המקסים "ניצחת אתי הכל". 

השיר נפתח במילים מזל שיש אותך, תמיד את מנגנת, תמיד שלמה עם עצמך ברוך את

מלטפת את מיתרי אהבתך, מזל שיש אותך את מבינה אותי ואת מראה לי את

עצמי, מתלהב כמו ילד וכו';

לא מזמן נודע לי שהשיר אינו מופנה כלפי נערה, אישה או אהובה, אלא כלפי

אהבה גדולה של הזמר והיא המוזיקה שהושיעה אותו ממצבים לא פשוטים

בחייו ונתנה לו טעם וסיבה לחיות. המוזיקה שהייתה שם תמיד בשבילו, חיכתה

לו ונתנה לו לגלות את רזי צניעותה, ריחמה עליו כמו אם וניצחה אתו הכול.

בניון בוחר לשקוע בנסתר שבה ולאהוב מה שגלוי, מכריז על עצמו כעבד

לחוכמה שלה למרות שאין בה כלום שפוי.

נדמה לי שלכל אחד יש את המישהו או המשהו שהוא יכול לומר מזל שיש

אותו/ה. לחלקכם יש בראש עכשיו בן משפחה (גם אלו ההולכים על ארבע

נחשבים), חברים טובים, ידידים, מורה, מחנכת או התחביב שבלעדיו חייכם היו

נראים אחרת לגמרי.

יודעים מה? לפעמים זה מה שמספק לנו את החמצן להמשיך בדרך גם אם היא

פתלתלה ולא מוארת במיוחד.

אז מה זה בעצם מזל? מזל הוא היכולת לנצל הזדמנויות.

אלו שאוהבים לשחק עם מילים אומרים שמזל זה צירוף של שלושה דברים -

להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, לנצל את המצב ולעשות. זה אומר שבכדי

שמזלנו יאיר עלינו, אנו צריכים לשים לב לסביבה שלנו, לזהות את אותו מקום

ואת אותו זמן שבו אנחנו יכולים לעשות משהו ולהפיק ממנו תועלת. אם נסתכל

על ההיסטוריה, נוכל לראות שרוב האנשים שהצליחו בחייהם פשוט ניצלו

הזדמנויות שנקרו בדרכם. הם פשוט היו במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל מעל לכל

- הם עשו משהו עם זה.

שכשאנחנו מתארים את עצמינו כחסרי מזל או בני מזל אנו מצטיירים כמי שנהנים

או סובלים מנסיבות מקריות. אמונה כזאת מותירה אותנו עם אפס עשייה, למעט

להחזיק אצבעות ולקוות לטוב. מחקרים מראים שאנשים בני מזל יוצרים בד"כ

את מזלם באמצעות גישתם.

אם אתם נמנים על אלה שקצת יותר קשה להם ומחפשים כבר הרבה זמן ולא

מוצאים ותוהים אודות המזל שלכם נסו לשנות את הגישה שלכם.

בסרט "יהלומים לנצח" אומר ג'ימי דין "יכול להיות שהיום היה לך מזל אבל לא

רחל פורת - מורה לתנ"ך  

בית המשפט בראשות השופט יעקב צבן אמר את דברו – אחאב מלך ישראל זכאי.

האם אחאב מלך ישראל ידע על מזימתה של אשתו המלכה אִיזֶבֶלבת אתבעל מלך צידון?

סביב השאלה הזו נסב המשפט הפומבי שהתקיים במוזיאון ארצות המקרא בירושלים

במסגרת מיזם חינוכי של המוזיאון בשיתוף הפיקוח להוראת התנ"ך במשרד החינוך.

את תיכון "אהל-שם" ייצגה כיתה י4 בליווי ובהנחיה של המורה לתנ"ך, רחל פורת, ועורכת

הדין ענבל רובינשטיין.

אחאב מלך על ישראל בשנים 852-874 לפני הספירה. תקופת מלכותו אופיינה בקשרי

חוץ ענפים, ובתוך כך נישואיו לאיזבל בת מלך צידון-צור, בפריחה כלכלית, בכיבושים מדיניים,

בכריתת בריתות ובעוצמה צבאית אדירה המתוארת בכתובות חוץ-מקראיות.

עם זאת, הערכת ספר מלכים אליו היא מהפן הדתי, ולפיה נחשב אחאב למלך חוטא בשל

נישואיו לאישה נוכריה שהביאה אִתה פולחן זר. בשל כך רדף אותו אליהו הנביא לאורך כל

הדרך, עד כדי כך שאחאב האשים אותו בכך שהוא מצא בו אויב: "הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי"?

המשפט עוסק בפרשתכֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי (מלכים א, פרק כ"א)

תקציר הסיפור: אחאב מלך ישראל מעוניין לרכוש כרם קרוב להיכלו מנבות היזרעאלי, בעל הכרם. הוא מסביר לנבות מדוע הוא מעוניין בכך, ובתמורה הוא מציע לו שתי הצעות הוגנות ומתחשבות: לתת לו כרם טוב יותר מכרמו ולתת תמורתו כסף. למרות ההצעות הנדיבות נבות מסרב בנימוק שאינו יכול למכור את הכרם משום שהוא נחלת אבותיו. אחאב, המכיר את מגבלותיו כמלך הכפוף לחוק, אינו מחרים את הכרם, אלא חוזר להיכלו "סר וזעף", שוכב במיטתו וממאן לאכול. בנקודה זו נכנסת המלכה איזבל לתמונה ומנהלת את העניינים. איזבל מביימת משפט שקר: היא שולחת שלא בידיעתו איגרות אל זקני העיר ומנהיגיה ומשתמשת לשם כך בחותם המלך. היא מצווה עליהם להכריז צום ביזרעאל ולהעמיד את נבות למשפט באשמת קללת המלך, הנחשבת מרד במלכות. היא מכירה את חוקי המקרא בנושא ופועלת בהתאם להם: על זקני העיר להעמיד שני עדי שקר שיעידו שנבות מואשם בקללת המלך, עונש שעל פי חוקי המקרא, דינו גזר דין מוות בסקילה. לאחר ביצוע גזר הדין מדווחים זקני העיר לאיזבל על כך. איזבל מודיעה לאחאב שנבות מת והכרם שלו. היא אינה מתארת כיצד הוא מת, ואחאב אינו שואל, אלא יורד לרשת את הכרם. בסוף הסיפור מואשם אחאב ברצח: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?" 

בכתב האישום  [מדינת ישראל באמצעות תלמידי כיתה י תיכון רמות בת ים] מואשם אחאב בן עמרי, מלך ישראל, באשמת סיוע לרצח בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 301א(א) (1)+(5) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין. כמו כן מודיעה התביעה לבית המשפט: כי בהתאם לסעיפים 15 ו 15א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982, יש אפשרות שהתביעה תעתור למאסר בפועל.

בכתב ההגנה [באי כוח הנאשם  תלמידי כיתה י4 בית הספר אהל-שם רמת גן] טענת ההגנההיא שאחאב מלך ישראל לא ידע דבר על מזימתה של איזבל לאורך כל הדרך. איזבל לא חלקה עמו את כוונותיה, והוא שמע על כך רק בדיעבד. הנאשם מכחיש מכול וכול את האשמה שסייע לאשתו איזבל לרצוח את נבות.

במשפט עלו עדים מטעם התביעה ומטעם ההגנה, ועורכי הדין משני הצדדים חקרו אותם בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

בהכרעת הדין זיכה השופט את אחאב מכל אשמה, היות שההגנה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שאחאב לא ידע דבר על מעשיה של אשתו איזבל, על שימושה בחותמו ועל המשפט המבוים שערכה ביזרעאל.

תהליך הלמידה: תלמידי י4 בשילוב למידת עמיתים עם תלמידי יא4, תלמידיה של ענת ארנון, הוכיחו בקיאות יוצאת מן הכלל בכל הקשור לחומר הנלמד, להצגת טיעון ולעמידה בלחצים בזמן אמת. התלמידים חקרו ולמדו לעומקם את חומרי הלימוד הנדרשים לאורך שבועות וחודשים, והדבר ניכר בתשובותיהם, בעמידתם המרשימה על דוכן העדים וביכולתם להשיב על שאלות נוקבות ולהדוף בזו אחר זו את טענות התביעה. הנאשם אחאב עמד בגבורה מול שאלות השופט והאשמות התביעה. הדבר בא לידי ביטוי גם בכך שלפני המשפט ולאחריו התנהל סקר בנוגע שאלה אם אחאב אשם או זכאי? בסקר הראשוני הובעה תמיכה מרבית בהאשמת אחאב, ואילו בתום המשפט, לאחר שהוצגו טענות ההגנה, עברה התמיכה ברובה לטובת זיכויו של אחאב.

התלמידים הכינו מצגת מרשימה בכל קנה מידה, סרטון איכותי, רול-אפ מושקע המשקף את עמדת ההגנה והשתמשו בטונים מדויקים בנאום הפתיחה. העדים עמדו בגבורה מול האשמות התביעה, עורכי דין עמדו בעוז מול התביעה וכלל תלמידי הכיתה ייצגו את תיכון "אהל-שם" באופן מרשים ובכבוד רב.

תודות מקרב לב - לתלמידי  כיתה י4 על ההצלחה המרשימה והיוצאת מן הכלל

אורי עמרם   (אחאב)
איתן גופמן (חקירה ראשית – אחאב)
נגה חקלאי (ראש לשכת אחאב)
שני סולומון (חקירה ראשית– ראש לשכת אחאב)
אורן רוזנמן (חקירה נגדית – אליהו)
עלמה ווסטון לאור (חקירה נגדית – איזבל)
ישי לינדזן גרון (חקירה נגדית – זקן)
נועה טרסיוק כץ (נאום פתיחה)
בן מאיוסט (שומר ראש אחאב)
תמר וילנסקי ודן גרינר (הכנת מצגת)
אירי מור, יועד לבנדה וסתיו לאופר (הכנת סרטון)
אופק לנדאו (הכנת פוסטר)
טל לשם וג'יידן קיטאי סנג'רו (מחקרים וכתיבת טיעונים)
אוהד סולומון גלייכר   (חקירות וסימולציות)
אורי גל ועילי דניאל   (סיכומים ומאמרים)

נתי ייני  - מורה להסטוריה  

זה סיפורם של שני אישים ילידי המאה ה-19, ד"ר הרצל והרב שך, סיפורן של שתי דרכים שונות בתכלית.

הרב אלעזר מנחם שך, מי שעתיד להיות הסמכות הרוחנית והציבורית העליונה בציבור החרדי-הליטאי, נולד באוגוסט 1899, באותה שנה שבה נתכנס בבזל הקונגרס הציוני השלישי. הרב הליטאי ראה בשנאת הגויים לעם ישראל נתון בסיסי בהיסטוריה העולמית שאיננו ניתן לשינוי. "במשך אלפיים שנה סבל העם מגזירות ומשחיטות, ומכל האומות לא נמצאה אפילו אומה אחת שעמדה לצד עם ישראל כדי לעזור לו". הוא חזר שוב ושוב על אמרת חז"ל: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב".

גם הרצל, יליד בודפשט, הבין כי האנטישמיות קנתה אחיזת קבע בהלך מחשבתם של הגויים, והנדודים ברחבי הגלובוס לא יפתרו את הבעיה.

אמנם לגבי זיהוי בעייתו של העם היהודי שררה הסכמה בין השניים, אך לא כך באשר לפתרון. הרב שך סבר כי הקמת המדינה אינה פתרון לאנטישמיות ואף אמר: "צדקה עשה הקב''ה עם ישראל שפיזרם בין האומות''. הרב הסתייג מריכוז היהודים במקום אחד, גם לא בארץ ישראל.

תחת השפעת הלאומיות המודרנית, ששטפה את אירופה במאה ה-19 וגרסה כי כל קבוצה בעלת מאפיינים מלכדים חייבת להגשים את מטרתה ולהקים מדינה ריבונית, קבע גם חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל בספרו "מדינת היהודים": "בשביל היהודים אין שום הצלה, אלא השיבה אל מולדת משלהם".

הרב שך חלק על דרכו של הרצל כבר בהנחת יסוד מהותית זו. הוא לא ראה במדינת ישראל את הפתרון לבעיית היהודים ולמצוקתם. לכל היותר קיומה של המדינה הוא פתרון אחד בלבד בצד פתרונות אחרים, פתרונות שהרב שך חיפש ומצא בגולה.

המקום היחיד שדרו בו בכפיפה אחת שתי תפיסות עולם אלו היה דווקא בבני ברק. מ-1924, שנת הקמתה של העיר, חיו זה לצד זה חרדים, דתיים, מסורתיים, חילוניים, ספרדים ואשכנזים, כשהמוטו היה "בהתאם לסטטוס קוו יישק דבר".

שני רחובות העיר נפגשו אך לא הצטלבו מעולם – רחוב רבי עקיבא ורחוב הרצל. שני הרחובות שיקפו חיים של שותפות וסובלנות. שני הרחובות נפגשו בבית הכנסת איצקוביץ שהתאפיין ברב-גוניות הגדולה של המתפללים ובהתאמת נוסח התפילה לפי זהותו של מי שבחר לשמש כשליח ציבור.

בשנת 2001 הוחלט כי חזונו של חוזה המדינה אינו רלוונטי עוד. כן, המילה הגסה "חזון"! אם כיום אנו מתלוננים על מנהיגים חסרי חזון, להרצל הייתה בעיה של עודף חזון. בשנות האלפיים לא תמיד התאים חזון זה למציאות הפוליטית. עד שנות האלפיים התכופפה המציאות הפוליטית בפני החזון, וב-2001 תם החזון והמחלוקת הרימה ראש. שני הרחובות מאסו זה בזה ונפרדו. עד כדי כך גדול היה העלבון ששמו של רחוב הרצל שונה לשמו של הרב שך.

היקף הנזקים הבריאותיים טרם  נחשף, היות שהמוצר חדש יחסית ואין עדיין די נתונים ממחקרים ארוכי טווח על המשתמשים בסיגריה אלקטרונית או על הנחשפים לעישון פסיבי של הסיגריה.

מהי סיגריה אלקטרונית?

סיגריה אלקטרונית היא קבוצה מגוונת של מתקני אידוי המדמים את פעולת העישון ומשמשים תחליף עישון רגיל לשם צריכה של ניקוטין. מכשירים אלו מכילים בדרך כלל טעמים ותוספים נוספים שהמשתמש שואף באמצעות תרסיס.

מוצר זה נבדל מסיגריה רגילה בכך שאינו מכיל עלי טבק או תהליך של בעֵרה, אלא ניקוטין נוזלי, ומנגנון הפעולה שלו כולל סוללה חשמלית המחממת את הניקוטין. עם החימום הופך הניקוטין הנוזלי לאדים. החימום מופעל באמצעות שאיפה של הסיגריה על-ידי המשתמש, השואף את הניקוטין שהתאדה, וכך הסיגריה האלקטרונית מספקת מראה ותחושה הדומים לעישון.

לפי ה-FDA (משרד הבריאות האמריקני), יש עדויות משמעותיות כי התרסיס הנשאף בסיגריה האלקטרונית מכיל מתכות וכן חומרים רעילים ומסרטנים. נמצא כי סיגריה אלקטרונית עלולה לגרום נזק למערכת החיסונית של הריאות, והתרסיס יכול לחולל נזקים לדנ"א ולגרום למוטציות המחוללות את מחלת הסרטן בשלפוחית השתן ובחלל הפה, וכן לעלייה בלחץ הדם ולסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, לאירועים מוחיים ולמחלות לב כליליות.

נוסף על כך, הניקוטין שבסיגריה זו גורם להתמכרות.

החשיפה לניקוטין בגיל ההתבגרות יכולה להזיק לתהליך התפתחות המוח ולהשפיע על הלמידה, על הזיכרון ועל הקשב גם בעשור השלישי לחיים, וכן להגביר את הסיכון להתמכרות עתידית לחומרים מסוכנים אחרים, כמו מריחואנה.

בעבר חשבו כי השימוש בסיגריה אלקטרונית מוביל לגמילה מעישון של סיגריה רגילה, אולם המחקרים החדשים מראים כי השימוש בסיגריה האלקטרונית אינו יעיל בגמילה, והמעשן עדיין נחשף לחומרים רעילים בהשוואה להפסקת עישון.

"דַּבֵּר עִבְרִית וְהִבְרֵאתָ!" 

כך אמר בן-יהודה למַכּר שהתלונן באוזניו על מחלתו)

ביום חמישי, 16.1.2020, י"ט בטבת תש"ף, יצוין ברחבי הארץ יום הלשון העברית. יום זה (או ליתר דיוק, כ"א בטבת) הוא יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה, מחיֵה השפה העברית. 

מסוף המאה השנייה (שנת 200 בקירוב) ועד סוף המאה ה-19 לא שימשה העברית כשפת דיבור, אלא כשפת תפילה בלבד. במשך מאות שנים דיברו היהודים בשפות שנהגו במקום מושבם, וביניהן ארמית וערבית, או בעירוב של עברית ושפת המקום, כמו לדינו (ספרדית-יהודית) ויידיש (גרמנית-יהודית). בעקבות מפעלו האדיר של בן-יהודה הפכה העברית לשפת יום-יום, והיום היא שפת האם של מיליוני אנשים בישראל ומחוצה לה. כחלק ממאמציו להחייאת השפה הקים בן-יהודה את "ועד הלשון", לימים האקדמיה ללשון העברית, שפעל להנחלת העברית בקרב אנשי היישוב בארץ ישראל ולחידוש מילים.

אליעזר בן-יהודה נפטר בירושלים בשנת 1922, והוא בן 64.

באתר האקדמיה ללשון העברית תוכלו למצוא שפע של שאלות ותשובות, החלטות, חידושי מילים ופעילויות מרתקות:

https://hebrew-academy.org.il/ 

12 עובדות מעניינות על העברית:

ירון יצחקי – מורה למדעי המחשב  

שילוב תלמידי החינוך הטכנולוגי בתעשייה

עמותת החינוך תעשיידע, מיסודה של התאחדות התעשיינים, לקחה על עצמה מתוך אחריות לאומית לפעול ולהשתתף בפיתוח ההון האנושי במדינה, באמצעות קירוב הדור הצעיר לתחומי התעשייה השונים, ככלי להתפתחות ולהצלחה במישור האישי, הבית ספרי והלאומי. התעשיידע, עמותת החינוך של התאחדות התעשיינים, תוביל הקניית ערכים וידע מדעי טכנולוגי בתחומי התעשייה בקרב מערכת החינוך, החברה והקהילה במדינת ישראל.

רציונאל התכנית:

הצורך להתאים את החינוך הטכנולוגי-מקצועי לסביבה הטכנולוגית המשתנה מוכר בארץ ובעולם וכבר נדון בפורום מדינות ה-OECD והאיחוד האירופי. כיום ברור לכל כי החיבור לתעשייה עוד במהלך הלימודים חיוני והוא חלק בלתי נפרד ממערך הלימוד, שכן ההכשרה מתבססת על ציוד טכנולוגי מתוחכם וסביבה עתירת משאבים שלרוב אינם בנמצא בבתי הספר. על החינוך הטכנולוגי-מקצועי להישען על למידה המשלבת התנסות ותרגול מעשיים בעולם האמִתי – בתעשייה. התכנית לשילוב תלמידים בתעשייה מעניקה הכשרה העומדת בתקנים בין-לאומיים, כמו כן היא נותנת מענה לצרכים הלאומיים של התעשייה וצה"ל בתחומי הלימוד הנדרשים להם: מכונות, חשמל, אלקטרוניקה ומחשבים.