תלמידים והורים יקרים,

בנר ראשון של חנוכה חגגנו בבית הספר במעמד מועצת התלמידים, ההורים, חברי ועד ההורים המוסדי, ראש העיר ונכבדי העירייה את "יום המורה" ואת חנוכת חדר המורים המשופץ. כחלק מהשיפוצים הנרחבים שבית הספר עובר ועוד יעבור, חדר המורים עבר מתיחת פנים משמעותית. אין הרבה בתי ספר שיש להם חדר מורים כזה (ולא רק מההיבט הפיזי).

ביום המורה ציינו גם את יום צוותי המנהלה. כולנו, החל מהשומרים בשער, עובדי הניקיון, המזכירות, הסייעות, הספרניות, הלבורנטיות, אבות הבית, חגגנו. חגגנו את המקצוע המיוחד הזה של הקשר עם הנוער. חגגנו הוראה מעניינת, מעשירה ומדרבנת לחשיבה מתוך דאגה מתמדת לכללים ברורים ולעמידה בסטנדרטים. 

הנוער היום הוא מאתגר... גם ההורים שלהם... אבל עובדה. אנחנו כאן. אנחנו כאן כי בחרנו. כי בצומת ההכרעה של מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, בחרנו באחד המקצועות המשפיעים ביותר על החברה הישראלית. בחרנו בחינוך. בחרנו בעתיד. 

כדברי ג'ובראן חליל ג'ובראן, חוכמת המורה אינה מספיקה. עלינו המורים להעניק מאמונתנו, מאהבתנו. אני מאמין שזה מה שאנחנו עושים. אני משוכנע שבצמתים שבהם אתם התלמידים, ולעתים אתם ההורים, רואים בנו שרירותיות, אנחנו פועלים במטרה לחנך, לעצב, להשפיע. לא תמיד אנחנו רואים עין בעין. לא תמיד אנחנו מובנים ולא תמיד יש לנו הזמן להסביר, בייחוד היום, כשהכול מיידי ומהיר, הציפייה היא שנהיה זמינים לכל דבר וקשובים בכל עת. ברור לי שחלק מחילוקי הדעות ומתחושת הקיפוח שתלמידים מרגישים לעתים (והוריהם בעקבותיהם) נובע מחוסר היכולת שלנו להיענות לציפייה זו במהלך יום הלימודים. אני יודע שאנחנו משתדלים תמיד. גם כשאנחנו כועסים, ואנחנו כועסים ואנחנו מנדנדים ולוחצים, אנחנו רוצים בטובתכם. 

אני אוהב לצטט את הנביא עמוס בהקשרים כאלה: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם" (עמוס ג 2).רק את מי שאלוהים בחר, את מי שהוא אוהב, הוא מעניש. קצת מוזר... היינו מצפים לגישה הפוכה. דווקא רצוי לטפח, להעצים, להעלים עין פה ושם ממעשים לא טובים. שהרי לאהוב פירושו למחול. אז כן, גם זה. והאמינו לי שאנחנו מוחלים המון. ומטפחים ומחזקים. אבל גם קשוחים וגם כועסים וגם מענישים וגם דורשים שינוי. כי אכפת לנו. כי דווקא למי שאכפת לנו ממנו, אנחנו לא מוותרים. ממי שאכפת לנו ממנו אנחנו דורשים עמידה בסטנדרטים. אנחנו דורשים התנהגות שמעידה על שיפור וחשיבה. בדומה להוריכם, ביום שנרפה מכם, תתחילו לדאוג. זה יהיה הסימן הטוב ביותר שאנחנו אדישים כלפיכם. וחינוך לא יכול להיות אדיש. מחבק, מעצים, מעודד... כן... אבל גם דורש, מנדנד, כועס. 

מורים, תלמידים והורים יקרים, הגיליון הרביעי של אהל-און-ליין יוצא לאור לפני בגרויות החורף. אני מאחל הצלחה גדולה לתלמידי י"ב הנבחנים בחודש הקרוב. אני בטוח במוכנותכם וביכולותיכם. אני מאחל הצלחה לכלל התלמידים השבים מהחופשה ומקווה שיחד נשמור על יחסים מכובדים ותומכים זה בזה. יחד נשמור על הכללים. יחד נהיה אכפתיים לסביבה שלנו בבית הספר וזה לזה. ככלות הכול, זה תלוי בנו – בכולנו – איזו אווירה תשרה במעוננו. 

חזרה נעימה לשגרה לכולנו,
ישראל וילוז'ני
מנהל בית הספר