image
שיעור 2 – סימפטיה ואנטיפתיה והקשר שלהן להיררכיות
במהלך הביוגרפיה פועלות ההיררכיות הגבוהות על האדם דרך שלושת כוחות הנפש - מחשבה, רגש ורצון, לכינון אנטיפתיה וסימפטיה כלפי עולם הרוח בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחות.
אופן פעולת ההיררכיות בחיי האדם היא שיקוף של  המתרחש בעולם הנפש לאחר המוות: 
בחיים שבין לידה למוות עובר האדם מאנטיפתיה מוחלטת לעולם הרוח אל סימפטיה הולכת וגוברת לתכנים הרוחניים המופיעים באירועי חייו. עבודה רוחנית אמיצה וכנה יכולה להעלות את האדם אל אזורי הסימפטיה הגבוהים, ולכוון אותו להתפתחות להגשמת ייעודו הרוחני כבר באותו מהלך חיים.
בחיים שבין מוות ללידה חדשה עובר האדם בעולם-הנפש בין 'איזורי-נפש', בתהליך טיהור מתאוות ותשוקות נפשיות ארציות לעבר אחדות עם עולם הרוח. 
סימפטיה ואנטיפתיה בעולם הנפש לאחר המוות

סימפטיה ואנטיפתיה בעולם הנפש לאחר המוות

"לאחר המוות מתחילה בשביל האדם תקופה בה מתנערת הנפש מדבקותה בקיומה הפיזי-ארצי, כדי לציית שוב אך-ורק לחוקים של העולם הנפשי-רוחי, ולשחרר את הרוח."
"בהיכנסה אל עולם-הנפש, לאחר המוות, הופכת הנפש להיות כפופה לחוקי עולם זה. חוקים אלה פועלים עליה, ובפעולתם זו תלוי כיצד תכלה זיקתה לפיזי. אופן פעולות אלה משתנה בהתאם לסוגים של הכוחות הנפשיים והחומרים הנפשיים, אשר בתחומיהם שוהה הנפש מעתה. כל אחד מן הסוגים יפעל עליה את פעולתו-הוא של טיהור ומירוק. בתהליך המתרחש כאן מתגברים בהדרגה בנפש כוחות הסימפטיה על האנטיפתיה, והסימפטיה עצמה מגיעה אל מרום מעלותיה. בדרגה הגבוהה-ביותר הזו של קשרי-סימפטיה עם כל יתר עולם הנפש, תתמזג הנפש עם עולם זה ותהיה לאחד עימו; אז היא מרוקנת כולה מכל שאיפות אנוכיות. היא חדלה להיות ישות הנוטה אחרי קיום פיסי-חושי; היא מרשה לרוח לצאת לחופשי."

שטיינר, 'גוף נפש ורוח', עמ' 72-73

פעילות ההיררכיות בביוגרפיה האנושית:


                  H3
         0------------------------------------21 
                                                            H2              
                                       14-------------------------------------35
                                                                                             H1
                                                                         28--------------------------------49 


image
אזור 0 – אנטיפתיה מוחלטת. 
בגילים 0-21 מתקיימת פעילות של ההיררכיה השלישית H3 – מלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי. 
ההיררכיה השלישית פועלת על האדם דרך מחשבה – כיוון והכוונה. 
התקופה של גילי 0-21 שייכת לאינקרנציה, ובה מתקיימת רקפיטולציה (חזרה בתמצית) על חיים קודמים, והטבעת 'הצו הקרמתי' של האדם להמשך חייו*. 
לילד יש 'אנטיפתיה' מוחלטת לאירועי חייו. הכוונה היא שמשמעותם הרוחנית, הקשורה לקרמה שלו, נסתרת ממנו לחלוטין. זאת על-מנת לאפשר לו להתגשם בביטחה ולפתח אינדיווידואליות, ללא מודעות למעשיו ולתוצאותיהם, לקרמה אותה הביא עמו מהעבר וולקרמה אותה יהיה עליו להגשים בהמשך לאחר אמצע החיים.
אזור זה קיים רק בעולם הארצי.

*להרחבה - 'הצו הקרמתי והגשמתו ההכרחית', הוצאת 'כחותם', 2017.

"פלא"


כדוגמא קיצונית לאנטיפתיה לעולם הרוח נזכיר את הסרט "פלא", המבוסס על ספר מאת ר.ג.פלסיו ומספר על התמודדותו של ילד עם פנים מעוותות, עימם נולד בעקבות לקות הנקראת 'תסמונת טריצ'ר קולינס'. גיבור הסרט הוא אוגוסט "אוגי" פולמן. אוגי נולד עם תסמונת גנטית נדירה שגרמה לעיוות חמור בפניו שגם לאחר ניתוחים רבים הותירו אותו עם מראה חריג. לאחר שזכה לחינוך ביתי בילדותו, מחליטים הוריו לשלוח אותו לראשונה לבית-ספר רגיל. הוא נאלץ להתמודד עם סלידת הילדים האחרים ממראהו ועם בריון כיתתי שפוגע בו בכל הזדמנות. מנגד הוא רוכש חבר חדש, ג'ק. אך נפגע כשמגלה שג'ק לועג לו מאחורי גבו. אוגי כועס ופגוע, וזוהי התגובה הטבעית והנכונה עבור ילד בגילו ובמצבו לאירועי חייו. האנטיפתיה לתוכן הרוחני של האירוע פירושה אי הבנת המשמעות הקרמתית של האירועים בגיל צעיר זה, וזאת על-מנת לאפשר לילד התגשמות וביסוס אינדיווידואליות, גם בנסיבות אלו שמסבות לו סבל רב. עדיין סבל זה נהדף על-ידיו בהאשמת הסביבה, בכעס ובתגובות נוספות, שמגינות עליו מהבנת הקשר בין חייו הנוכחיים לבין חייו ומעשיו בהם בחיים קודמים.

image
אזור 1 - אנטיפתיה: דחפים נמוכים ותשוקות אסטרליות חזקות.
בגילים 14-35 פועלת ההיררכיה השניה H2–רוחות-החוכמה, רוחות-הצורה, רוחות-התנועה. 
ההיררכיה השנייה פועלת על האדם דרך הרגש – אנרגיות נפשיות.
תקופה זו שייכת לאינקרנציה, ולהיפוך של אמצע החיים. 
אלו הם גילים של 'הגשמה קרמתית' – האדם יפגוש שוב ושוב את 'הצו הקרמתי', לא רק כאירוע חיצוני אלא גם ככזה אותו הוא מביא על עצמו -  אך עדין ללא הכרה במשמעות הרוחנית של האירועים ובקשר שלהם לקרמה שלו.
אזור 2 -  סימפטיה ואנטיפתיה שקולות: יכולת תחושתית זורמת.
בגילים 28-49 פועלת ההיררכיה הראשונה H1 - הכתרים, הכרובים והשרפים.
ההיררכיה הראשונה פועלת על האדם דרך הרצון – דרך מפגשים  ואירועי גורל קרמתיים.
זוהי תקופה שבה ההיררכיה הראשונה, ב"ריכוכה" של ההיררכיה השנייה, שעדין פעילה לפחות עד אמצע החיים, גורמת לקרמה להתגשם בפועל דרך 'הגשמה קרמתית'.
האדם יפגוש את אירועי חייו, ויוכל, במידה והינו תלמיד מדע-הרוח, להתקרב אל משמעותם הרוחנית ולהסכים לגורלו.

image
אזור 3הייחול : סימפטיה עם מעט אנטיפתיה. 
לאחר גיל 49, אדם הצועד בדרך של עבודה רוחנית משמעותית, יפעל בעולם מתוך ציווי פנימי להגשמת הקרמה. פעילות זו נובעת מתוך הרצון הטהור, הייחול. – כשהעונג בעשיית מעשה בעולם נעלם, מתעלה 'האני' מעל לעיקרון הנפשי של סימפתיה ואנטיפתיה, ופועל מתוך ציווי פנימי נטול מניעים אסטרליים - מתוך הרצון הטהור.

אזור 4 – סימפטיה טהורה.

לאחר גיל 56, מתוך תהליך של עבודה רוחנית עמוקה ומשמעותית מאוד, יכול האדם המתפתח לקבל את האירועים בסימפטיה מוחלטת, בין אם הם כואבים ובין אם לא. האדם מקבל עליו את גורלו ומסכים לו ללא התנגדות, מתוך הכרה עצמית בייעודו הרוחני ובמשמעות של האירועים למען התפתחותו עפ"נ האדמה למען הטוב. 
זוהי הכניסה לשביעון של התפתחות אדם הרוח - התקרבות מודעת לעולם הרוח, ללא מוטיבציות נפשיות וללא תלות בקשר עם העולם הפיזי-נפשי.  

הרב קוק כ'אדם הרוח'

בקטעים הבאים מתוארת התמודדותו של הרב קוק עם מות בתו בת ה-12 בהיותו בן 56, ומידת אמונו בפעילות עולם הרוח בסימפטיה כמעט מוחלטת, גם באירוע טראגי וכואב מעין זה.
image
"פעם בהיותנו לומדים, שמענו חבטה על המדרגות וקריאתה של הבת האהובה עליו (אסתר-יעל). משניגשתי, ראיתיה מוטלת על הארץ ומראשה ניגר דם. אמרתי זאת להרב. הוא ניגש וביקש מיד להביא רופא. כנראה שהבין חומרת הדבר. ובאמת, אחר זמן קצר נפטרה הבת. אז ניגש הרב, כשכולו שקט ושליו – באשר ידע כי מה' יצא הדבר – אל הוריו, שכה אהבו את נכדתם, לבשרם בזהירות את הבשורה המרה. התנהגותו אז היתה פלאית ממש. ואכן, כך משלים את התמונה הסופר שמואל אבידור הכהן כעדות שמיעה: על מרצפות האבן החלקות היתה מוטלת בתו אסתר בתוך שלולית דם. הרבנית ועימה שכנות אחדות הקיפו את הילדה [...]ברגלים כושלות ירד [הראי"ה] במדרגות, ליבו ניבא לו רע [...] הוא לא הוציא הגה מפיו, פניו היו לבנות כסיד ושפתיו נעו. הגיע רופא [...] בקול שקט ורציני אמר להעביר את הילדה לדירה. כל אותה שעה עמד הוא [הראי"ה] בפינה, עיניו עצומות ושפתיו לוחשות תפילה.
אולם, ברגע ששמע את הוראת הרופא נעקר ממקומו והחל צועד בריצה לעבר הוריו הזקנים. "יש למסור להם על האסון בזהירות רבה [...] הרי הם היו מאוד קשורים אל הילדה" אדבר תחילה בזהירות עם אבא, לאחר מכן אגלה את הדבר לאמא, יש 10 לרוץ שמא יגיע אליהם דבר האסון בדרך אחרת ." וכאן מתואר דיאלוג עדין ומרגש בין הראי"ה לאמו, כאשר הבן מבשר את הבשורה הקשה אט אט, סחור סחור ובעקיפין, ולא בפתאומיות: תחילה דורש בשלומה ובשלום האב, מציע שתגיע לביתם וכו' ואחר כך, בתשובה לדרישה בשלומם , "מה נשמע אצלכם" , הוא משיב , "הלוואי ויהיה טוב, אסתר היא לא כל כך בסדר..." "מה קרה לה?" "היא נפלה מכמה מדרגות לאחר שרגליה מעדו, כנראה לפתע...", והאם שואלת , "מתי זה קרה? איך היא חשה?" והוא משיב , "תיכף נראה, העיקר שצריכים לידע כי הכול הוא מרצונו יתברך", תוך שהוא נושך שפתיו "לבל יתפרץ בבכי". וכך, קמעא קמעא, האם והאב וגם הוא עצמו למדים ש"האסון הוא כנראה יותר חמור" ממה שחשבו תחילה. 
דברי הרב חיים זבולון חרל"פ, מתוך 'על מות לבת: צמיחה ציבורית מתוך משבר אישי בקורות חיי הראי"ה קוק' , נריה גוטל.

הרב קוק ישב על שרפרף, או על כר שהונח על הרצפה, והיה משוחח בשקט עם האנשים הרבים שסובבוהו והקשיבו רב קשב לדבריו. לפתע נשמע קריאת כאב מצד הרבנית, שישבה בצד ביחד עם ביתה הבכירה. נאנח בעלה הרב ואמר בשקט, כאילו לעצמו: "והרי אמרתי לה וחזרתי ואמרתי, כי במקום להרבות בכיה על מות הבת, מוטב שנזכור מתוך הכרת תודה, שהקדוש ברוך הוא נתנה לנו משך שתים עשרה שנה לשמח לבנו. השם נתן והשם לקח".
א"ב ריבלין, 'הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל', 'הדרום' מד, נ"י התשל"ז, עמ' 231

"האסון הנורא והאיום אשר הלמנו בראשית זמן בואנו אל הקודש, בהלקח מאיתנו באופן מבהיל ופתאומי בת יקרה ילדה נחמדה וחביבה, אשר עמוק עמוק מאד נשאר הפצע הזה בנפשנו. ירחם ד' ויגדור את פרצותנו ופרצות עמו ברחמיו."
(אגרות הראיה ד, עמ' מח, איגרת א'כב)

משמעות העבודה הרוחנית בדרך אל אזורי הנפש הגבוהים

אל האזורים הגבוהים - 3 (הייחול) ו-4 (אדם הרוח) - יגיעו רק בני האדם העושים עבודה רוחנית משמעותית וכנה. אזורים אלו מופיעים בעולם הנפש שלאחר המוות כאיזורי התגברות הסימפטיה לעולם הרוח והתקרבות האדם לאחדות הרוחנית בעולמות העליונים, לאחר שהיטהר ונפטר מכל קשריו לאדמה ולעולם החושים.

image
"בזמן שהנפש שוכנת בגוף, היא לוקחת חלק בכל הנוגע לו. התופעות של סיפוק ואי-סיפוק בתוכה קשורות בגוף. הגוף הוא אשר גורם לה שביעות-רצון ונוחיות, אי-סיפוק ואי-נוחיות. במשך החיים הארציים מזדהה האדם-עצמו עם הגוף. הוא חש את גופו כעצמותו. מה שקוראים הרגשה-עצמית מבוסס על העובדה הזאת. וככל שבני-אדם נוטים יותר אל הגופי-חושי, כן תדמה יותר ההרגשה העצמית לאופי הזה. לאחר המוות חסר הגוף הפיסי כבסיס להרגשה-עצמית זו. משום כך מתנסה הנפש, המשמרת עדיין בתוכה הרגשה זו, בתחושה של התרוקנות מתוכנה. משתררת עליה הרגשה כאילו אבדה את עצמה. הרגשה זו נמשכת עד שמתחוור לה כי הגוף הפיסי אינו מהווה את האדם האמיתי. 
.....הנפש לומדת להרגיש כי הגוף אינו מהווה דבר עיקרי. היא נרפאה וטוהרה מדבקותה אל הגוף. כך היא התגברה על מה שקודם-לכן ריתק אותה ביתר שאת אל העולם הפיסי, ויכולה עכשיו לפתח ולהפעיל במלואם את כוחות הסימפטיה הקורנים החוצה אל-תוך הסביבה. היא, ניתן לומר, השתחררה מדבקותה אל עצמה ונכונה להתמזג, מתוך מלוא-אהדתה, עם עולם-הנפש כולו."
שטיינר, 'גוף, נפש ורוח', עמ' 75.

סימפטיה לוציפרית- סימפטיה בטרם עת

הצד הנפול של הסימפטיה המוחלטת לעולם הרוח הוא הפנטזיה – על עולם נפלא, בן זוג מושלם, משפחה הרמונית ושמחה. הבט נוסף הינו סימפטיה בטרם עת לעולם הרוח, כלומר: הכרת המשמעויות הרוחניות של אירועי החיים בגילים צעירים מדי. סימפטיה זו מסוכנת לתהליך ההתגשמות של האדם ולהתפתחותו התקינה. גם סימפטיה מוקדמת לעולם הרוח, בטרם עבר האדם דרך נפש התודעה, הינה לוציפרית ומסוכנת – זוהי הרוחניות האוטומטית שאינה נובעת מתוך ה'אני' ואין בה רצון חופשי, רוחניות הפועלת באופן מוסרי כברירת מחדל*.

"אך כפי שאתם יודעים, ישנן ישויות אחרות הפועלות באבולוציית-העולם, ישויות המתעניינות בהסטת האדם מהמהלך הנכון: אלו הן הישויות האהרימניות והלוציפריות. מה שאמרתי כעת קשור לאבולוציה של האנושות אותה רוצות הָאֱלֹהֻיּוֹת. לו היה בן האדם עוקב רק אחר מה שטבעו מכתיב לו, הוא לא היה כושל מלתפוס מה מגלה המלאך בגופו האסטרלי. אך המטרה של הישויות הלוציפריות היא לקרוע מהאדם כל תובנה רוחנית לגבי פועלם של המלאכים. הן מתחילות לעשות זאת דרך ריסון הרצון החופשי של האדם. הן מנסות לערפל את ההבנה שלו לגבי תרגול הרצון החופשי שלו. אמת, הן שואפות להפוך אותו לאדם טוב – הרחק מההיבט עליו אני מדבר כעת, לוציפר שואף שהטוב והרוחניות ישררו באדם – אך טוב אוטומטי, רוחניות אוטומטית – ללא רצון חופשי. לוציפר שואף שהאדם יובל באופן אוטומטי, בהתמדה לעקרונות טובים לחלוטין; הוא שואף להסיר ממנו את האפשרות של עשיית-הרע. לוציפר רוצה להפוך את האדם לישות אשר – זה נכון – פועלת מתוך הרוח, אך פועלת כהשתקפות, כאוטומט, ללא רצון חופשי. הדבר קשור למספר סודות מסוימים. כפי שהנכם יודעים, הישויות הלוציפריות נשארו מאחור בשלבי האבולוציה והן מציעות יסוד (element) שהנו זר לתהליך האבולוציוני הרגיל. הן מעוניינות באופן עמוק לאחוז באדם כך שהוא לא יגלה רצון חופשי, משום שהן עצמם לא רכשו רצון חופשי. ניתן להשיג רצון חופשי רק על פני האדמה, אך הישויות הלוציפריות לא רוצות דבר וחצי דבר עם האדמה. הן רוצות רק את אבולוציית שבתאי, שמש וירח, ושואפות להישאר בשלבים האלו. במובן מסוים הן שונאות את הרצון החופשי של האדם. צורת הפעולה שלהן רוחנית מאוד, אך היא אוטומטית – זוהי נקודה בעלת משמעות גדולה – הן רוצות לרומם את האדם לגבהים הרוחניים שלהן, להפוך אותו לאוטומט, לרוחני, אך לישות רוחנית אוטומטית. לפיכך, מצד אחד תעלה הסכנה שבטרם זמן, לפני שהנפש הרוחית (נפש התודעה) שלו תתפקד במלוא, יהפוך האדם לישות הפועלת כבובה רוחנית על חוטים, והוא יישן לאורך התגליות הממשמשות ובאות."
שטיינר,'פעילות המלאך בגוף האסטרלי של האדם',ציריך 9 באוקטובר 1918, GA182

להרחבה על המוסר כדבר אוטומטי ראה 'קרמה ומוסר' - קורס מקוון וספר הקורס בהצאת 'כחותם' 2018

מעיין - עדות של אשת גואל רצון

מעיין מספרת בקטע קצר זה על האופן הלוציפרי שבו נשלט רצונה, ועל המעשים שעשתה בהנהגתו של גואל רצון, מי שהואשם בעבירות ניהול כת ושליטה בקבוצת נשים שחיו איתו ותפקדו כשפחותיו.
10 הקטגוריות של אריסטו*

10 הקטגוריות של אריסטו*

*מאת יעל ערמוני

אריסטו, הפילוסוף היווני הידוע, מאבות הפילוסופיה המערבית, שחי בשנים 384-322 לפנה"ס 'הוריש' לנו 10 קטגוריות שעל-פי שטיינר מהוות שער לעולם הרוח.

בתקופות קדומות מאוד של האדמה, חיו על פני האדמה המורים הגדולים של האנושות. מורים אלו עזבו את האדמה כאשר האדמה נפרדה מן הירח, והירח הפך למקום משכנן, משם הם פועלים וממשיכים לסייע לאנושות גם כיום. שטייינר מכנה אותם 'ישויות ירח'. כיום ישויות גבוהות אלו שותפות בעיצוב הקרמה של האדם והאדם פוגש אותם במסע לאחר המוות, בתקופת 'הקמלוקה'. 

בתקופה בה מורים אלו חיו על פני האדמה הם העבירו לאדם את הידע הרוחני באופן שונה לחלוטין מן האופן בו אנו רוכשים ידע בתקופתנו. הם 'יצקו' לתוך האדם את החכמה העתיקה במעין הארה פנימית. בימי המורים הקדומים הייתה עדיין פעולת הרצון האנושי ישירה ומידית, על תהליכים שבעולם ומחוצה לו, על עצם התהליכים של הטבע, פעילות שכיום אנו מכנים אותה 'מאגית'. ישויות אלו פעלו עדיין במצרים העתיקה ושרידים שלהם פעלו עד המאה ה-18. דרך זו של הפעלת הרצון תלויה בידע אינסטנקטיבי לגבי כל סביבת האדם. במאגר משאביהם הרוחיים היה ברשות המורים הקדומים ידע שונה בתכלית ומעמיק הרבה יותר לגבי הטבע ממה שמצוי בידנו כיום.[2]
אילו החכמה הרוחנית הייתה ממשיכה להינתן לאדם באופן 'מאגי' זה, האנושות לא היתה יכולה להמשיך את התפתחותה ולהגיע לעצמאות ולחירות, על כן היה על מורים גדולים אלו לעזוב את האדמה ו'לעזוב את האדם לנפשו'. לאפשר לו לפעול 'ללא חכמה גבוהה' ולשגות. על-כן – חכמה קדומה זו הלכה ונעלמה ובמקומה באה חשיבה מופשטת, מתה. הישות האנושית בימינו חושבת במושגים שאין ביניהם ובין העולם הרוחי שום זיקה ממשית.
"אריסטו הוריש לנו מושגים המהווים שריד מאותה חוכמה קדמונית: עצם, מקום, זמן, קניין, פעולה, סבילות, כמות, איכות, יחס, מצב. הוא קרא להם קטגוריות. מהווים הם עשרה מושגים פשוטים. מושגים אלו כלולים בדרך כלל בספרי הלימוד שלנו  על לוגיקה. בבתי ספר קלאסיים נדרש ללומדם בעל-פה. פרופסורים לפילוסופיה מכירים אותם, אך שום דבר אחר אינו ידוע מלבד שמותיהם. עשרה מושגים אלו נראים יבשים ומשעממים לאדם המודרני. אך למי שמגיע ומשיג מהותם במלוא ערכיותה אין הם משעממים יותר מאשר אותיות ה-א'ב'. חשבו נא על כך, אילו לא ידעתם דבר על ה-א'ב' מלבד האותיות עצמן, מה הייתם דולים מפאוסט לגיתה? הייתם פותחים את הספר ומוצאים בו שלל 26 סימנים מפוזרים בשלל ואריציות. שום ספר בעולם אינו מכיל בו אלא 26 סימנים אלו ואתם חשבו מה ניתן לעשות בהם, כל עולם הרוח פתוח לפניכם, הואיל ובמשחק להטים עם 26 אותיות אלו עשויים הנכם לשבצן לשימוש. אך הלוגיקנים המקבלים היום 10 קטגוריות אלו, יודעים כה מעט לגבי השימוש הממשי שלהם, כאדם בעולם שלא למד לקרוא ורק מכיר את הסימנים של האותיות. את המושגים של אריסטו יש להבין באורח כזה שאפשר לשבצם בגודש של חילופי סדר, ואז באמצעות עשרה מושגים אלו קוראים הננו בעולם הרוחי – הן הינן האותיות. בני האדם מחמיצים את כל המצוי בעולם הרוחי אם אין הם מסוגלים לסדר כראוי ולשבץ לשימושם את עשרת המושגים של אריסטו בכל מיני אופנים על מנת לקרוא בעולם הרוחי."
שטיינר, 'יחסי קרמה כרך ב'', 1988, הרצאה 21, עמ' 153


[2] תיאור של המורים הקדומים הללו ואופן פעולתם על פני האדמה ניתן לקרוא בספרה של אליזבת הייך: 'התקדשות', הוצאת 'חד קרן'.
"אנו יורדים מטה לעולם הפיסי...משום שאיננו יכולים להישאר עוד בעולם הרוח. בעת ירידתנו אנו מפתחים אנטיפתיה כלפי כל מה שהנו רוחי, וכך מקרינים חזרה את המציאות הרוחית הטרום לידתית באנטיפתיה הבלתי מודעת שלנו. אנו נושאים את כוח האנטיפתיה בתוכנו ומשנים באמצעותו את האלמנט הטרום הלידתי לתמונת דימוי בעלמא... מה אתם מקרינים לאחור באנטיפתיה? אתם מקרינים לאחור את כל העולם שבו עברתם לפני הלידה וההתעברות. לפעילות זו יש אופי מלמד מעניק הכרה / הבחנה / דיפרנסציה."
שטיינר, 'ידע האדם', 2006, פרק 2, עמ' 25-26

בשביל להכיר משהו אנו נדרשים לעשות הבחנות. אנו לוקחים כמובן מאליו שהתופעות שאנו פוגשים נבדלות זו מזו. אולם האמת היא שאנו עשינו את האבחנה בין התופעות השונות, העצמים השונים. בלי זה היה מתקבל בליל של כאוס. בליל כאוטי – כמו בבראשית, תוהו ובוהו. גם הבריאה נעשית דרך אבחנה – אבחנה בין שמיים לארץ, יום ולילה, יבשה ומים וכו'. אנחנו לא מודעים לזה אבל אנחנו עושים כל הזמן אבחנות. מבחינים וממיינים דברים כל הזמן, באופן כמעט אינסטנקטיבי. 

לדוגמא: אנו יושבים בכיתה ולומדים ולפתע מופיעה לפנינו אשה לא מוכרת, באופן מידי ולא מודע אנו מתחילים לעשות אבחנות; אנו שואלים את עצמנו: מי היא? בת כמה היא? מה היא עושה כאן? לאיזו שנה היא שייכת? מה המוצא שלה? איך היא נראית בעיני? וכו'. אותו בליל כאוטי שבא מעולם הרוח, חייב לעבור כאן כעין התאמה לעולם החומר על ידי אבחנה ומיון. הדבר המאפיין את עולם החומר לעומת עולם הרוח הינו הממדים- המרחב והזמן. ההבחנה מחוללת בתהליך טרום לידתי, של תרגום כל התופעות מעולם הרוח, וחיבורים ההדדי בעזרת 10 הקטגוריות מעולם החומר. 
אנו משתמשים בקטגוריות הללו כדי לקחת ישות לא מוגדרת ו'להכניס אותה לעולם החומר'. המחשבה האנושית הטהורה היא זו שמייצרת בעזרתם את המערכים הלוגיים השונים בחיים שלנו. טרום לידה, אנחנו באים מעולם הרוח, אנחנו לא מחוברים לעולם הארצי, ואנחנו חייבים להתחבר אליו כדי להתגשם. כדי להתחבר אליו בצורה כמה שיותר נכונה ומלאה עלינו להתחבר אליו בעזרת כמה שיותר קטגוריות. אפשר לומר שאנחנו הופכים את עצמנו מישות חלומית שאין לה אחיזה בחומר, לישות גשמית בעזרת הקטגוריות הללו.
על-פי שטיינר הקטגוריות הללו הן כמו אותיות – בכדי להגיע לאבסטרקציה של כתיבה וקריאה היה עלינו להתרחק מעולם הרוח, כיום, דרך הבנת המהות של הקטגוריות הללו ויצירת חיבור מחודש ביניהן נוכל לחזור ולהתקרב אל עולם הרוח, שכן כל מושג מופשט שיצרנו בעולם הארצי מכיל בתוכו כבר את המשמעות שלו וגם המון המון הקשרים. כך למשל המושג בית כולל בתוכו את כל הבתים השונים שהכרתי בחיי – ארמון, טירה, בית דירות, חווה ועוד', את הרגשות שהמושג מעורר בי – שייכות, משפחה, זרות, געגוע, ועוד', את הסביבה המקיפה אותו – חצר, שכנים, עיר, קיבוץ ועוד' ועוד' –  כל מושג מכיל בתוכו את האינסוף. 
"לדעת משהו משמעותו למצוא את המקום שלו בתוך האינסוף! בתוך השלם!" 
הקטגוריות של אריסטו, האבחנה והמיון, מאפשרות לנו לתאר את האדם הספציפי,  ולמצוא את המקום שלו בתוך השלם, דרך אותם מושגים אנו גם יכולים לחזור ולהתקרב אל השלם.

עבודה עם 10 הקטגריות של אריסטו בייעוץ הביוגרפי

כאשר אנו בודקים את כל אחת מהקטגוריות שתיאר אריסטו בביוגרפיה האישית שלנו, נוכל לזהות ליקויים הנובעים מחוסר איזון של אחת הקטגוריות או כמה מהן. חוסר האיזון נובע מעודף או מחוסר, והוא קשור בקרמה שלנו ובישות אותה הבאנו מחיים קודמים. על-פי רוב נוכל לזהות ליקוי בקטגוריה אחת ראשית, והליקוי הזה ילווה אותנו לאורך כל החיים. לעיתים זה יכול להיות משהו טרגי, טעויות שחוזרות על עצמן שיכולות לבוא מאותה קטגוריה לקויה. מאותו מקום אני שבה ועושה טעויות איומות לאורך כל החיים.
דוגמא: אלונה זיהתה כי הקטגוריה של בעלות קיימת אצלה בעודף, פחות בפן החומרי ויותר בפן הנפשי רוחני: "יש לי נטייה לקחת 'בעלות' על תפקידים ורגשות שאינם שלי. זה בא לידי ביטוי בכך שבמקום עבודתי אני נוטה לקחת עוד ועוד תפקידים, זה גורם לכך שלאחרים לא תמיד 'נשאר מקום' וכאשר הם רוצים 'להיכנס' אני מרגישה איום, זה גם מוביל לכך שבסופו של דבר אני נכנסת ללחץ ועומס שהם מעל לכוחותיי ואז האחר מרגיש אשם. אני גם נוטה לחוש אחריות ואשמה על רגשותיהם של אחרים, כאילו שהכול בשליטה ובאחריות שלי. זה לא מאפשר לאחר לפגוש את הרגשות הקשים באופן חופשי ולקחת אחריות מלאה על רגשותיו. היום אני מבינה כיצד זה מונע מהאחר להתפתח והופך לרוע גם כלפיו וגם כלפי עצמי. בחקירה ביוגרפית זיהינו את הקשר של תכונה זו למי שהייתי בחיים קודמים. בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלי אני נדרשת להסכים לוותר על האחיזה שלי והבעלות שאני לוקחת על מה שאינו שלי, ולפנות מקום לכל אחד לקחת בעלות ואחריות על מה 'ששלו'.


לפניכם תיאור של 10 הקטגוריות של אריסטו. 
בדקו:
  • באיזה אופן פעלה כל אחת מהקטגוריות בביוגרפיה שלכם? 
  • נסו לזהות, האם היא מופיעה בחייכם באיזון, בחוסר או בעודף. 
  • במידה וזיהיתם ליקוי, ממה הוא נבע? האם אתם יכולים לזהות את הקשר שלו לחיים קודמים? באיזה אופן הוא השפיע על חייכם ושירת את הקרמה והייעוד שלכם?

לקטגוריה הראשונה יש הגדרה קבועה: עצם / מהות – 9 הקטגוריות הנוספות הן מקרים, כלומר דברים שיכולים להשתנות אצל העצם – הגדרות  זמניות.
1. Substance – עצם / מהות / מצע
אריסטו מחלק את העצם לעצם ראשוני ועצם משני. העצם הראשוני הוא למשל הכסא הספציפי הזה, העצם המשני הוא 'המין' אליו הכסא שייך- קבוצת הכסאות. בקבוצת אנשים – העצם הראשוני הוא עליזה, מיכל, דורון, אלה, עפרה וכו', בעצם המשני כולנו שייכים לקבוצת בני האדם. העצם הוא הדבר הקבוע, המהות. ההבדל בין עצם למקרה: אותו עצם יכול לקבל מופעים שונים – תכונות שונות, היות הדבר כסא זה מהותי לו, אם נצבע אותו בלבן זה יהיה מקרה, אבל הוא עדיין יהיה כסא, למרות שהתכונה שלו השתנתה הוא יהיה אותו דבר. הוא לא יכול להפסיק להיות כסא ועדיין להיות הוא. 
כך גם האדם, יכול להשתנות בתכונותיו אבל לא יכול להפסיק להיות אדם ועדיין להיות הוא. יש הבדל בין שינוי של תכונה שלא משנה את מהות העצם, לבין היבראות מחדש, שינוי מהות העצם. בין תינוק לאדם בוגר אין שום דמיון, כל התאים התחלפו, הגודל וכו', אריסטו אומר שיש כאן עצם שמתמיד בזמן גם אם תכונותיו השתנו. בשפה האנתרופוסופית, ניתן לומר שהעצם הוא למעשה 'האני', אותה תכלית, אותה מהות שעוברת איתנו לאורך הביוגרפיה וגם מגלגול לגלגול גם כאשר כל שאר התכונות שלנו משתנות.
2. Quantity – כמות
איך אני מעריכה דברים, איך אני מעריכה את המציאות? האם אני מעריכה אותה בצורה סבירה שתואמת אותה או שאני מגזימה או מפחיתה מהערך של הדברים. למשל, ראיית עכבר כהר הפיכת כל אירוע משני ל'סיפור גדול', או להיפך, הפחתת הערך והחשיבות של דברים והקטנה שלהם.
3. Relation  – יחס, קשר

אלו יחסים אני יוצרת עם האחר? איך נראות מערכות היחסים שלי? האם הן סימביוטיות? האם אני שומרת מרחק? האם אני יודעת ליצור קשרים? האם אני יודעת לשמר אותם וכו'. ליקוי יכול לנבוע מקושי ביצירת קשרים וגם מעודף, מקשרים שהם סימביוטיים או תלותיים בצורה קיצונית.
4. Position – עמדה/מצב

מיקום ביחס לסביבה. המקום שלך בתוך קבוצה למשל – במרכז, בשוליים, ראשונה, אחרונה. האם אני תמיד במרכז, בולטת? האם אני תמיד ראשונה? או להיפך, אני בשוליים, יושבת תמיד מאחור, מחכה שמישהו אחר יתחיל? האם אני מייחסת את כל מה שנאמר אלי? וכד'.

5. Location – מקום
היכן את נמצאת? המיקום שלך בתוך החלל. מבחינת עודף או חוסר – מה היחס שלך לחלל? האם את יודעת היכן את נמצאת ברמה הפיסית, האם את ערה לכך? האם את תלושה מהמרחב הפיסי, או להיפך, האם את מחוברת מאוד חזק למקום הפיסי, מתקשה להתנתק?
6. Possetion – קניין / בעלות
בעלות יכולה להיות על רכוש ויכולה להיות גם לגבי דברים שאני לוקחת או לא לוקחת עליהם בעלות / אחריות. למשל: האם אני לוקחת אחריות יתר על דברים, מרגישה אחראית לרגשות של אחרים, עושה דברים במקומם? או להיפך, מתנערת מאחריות, לא מוכנה לקחת אחריות ובעלות גם על מה שהוא שלי, משליכה על אחרים?

7. Action – פעולה
אופן הפעולה שלי על האחר, על הסביבה. עד כמה אני אקטיבית? עד כמה אני משפיעה על סביבתי? ומה טיב ההשפעה שלי? האם אני עושה שימוש באחרים? האם הפעולה שלי נמרצת או איטית? האם היא אגרסיבית או עדינה?

 כאן יש שני פירושים אפשריים:
image
* סבילות / תגובתיות: 
ההשפעה של פעולה של אדם אחר / עצם אחר עליך. עד כמה אני מושפעת, מופעלת על ידי האחר? קשור גם לנושא של החפצה, עד כמה יכולים לפעול עלי, להשתמש בי? האם  אני פסיבית או אקטיבית בתוך מצבים? האם אני מוכנה לאפשר לאחר או למציאות לפעול עליי? האם אני מתנגדת או נכנעת?
image
* תאווה / תשוקה:
מהו אופי התשוקות והתאוות שלי ועד כמה הן שולטות בי, מנהלות אותי? גם כאן יכול להיות עודף או חוסר – עודף יכול להיות כאשר אני מנוהלת כליל על ידי תשוקות ותאוות – נמוכות או גבוהות. חוסר יכול להיות כאשר אין לי תשוקה, ואז אין מה שיניע אותי (ייתכן שזהו הקשר לסעיף א' של קטגוריה זו).
9. Time – זמן
מהו היחס שלי לזמן? האם אני מודעת לעריצות הזמן או מתעלמת ממנה? האם אני מתייחסת לזמן בצורה אהרימנית או באופן רוחני? האם אני יודעת לפעול בזמן או שאני מפספסת הזדמנויות, מחמיצה? האם אני איטית או מהירה? דייקנית או מאחרת? האם אני מאפשרת לדברים להתרחש בקצב שלהם או מאיטה / מאיצה תהליכים?

10. Quality – איכות
זו קטגוריה שמאפיינת את הטבע של האובייקט. איזו איכות יש לו? מה האיכות שלי? 


אורחים מהכוכב הירוק    La Belle Verte

אורחים מהכוכב הירוק La Belle Verte

סרטו של קולין סרו מספר על כוכב ירוק, אי שם ביקום, בו אנשים לא נוסעים במכוניות מזהמות, לא צופים במסכים, חיים בהרמוניה עם הטבע, ולא מכניסים לגופם בשר של חיות מתות. אישה אחת מהכוכב הירוק הזה מתנדבת לנחות בכדור הארץ, הידוע לשמצה, על מנת ללמד את התושבים לחיות בריא. 
בסצינה שלפניכם מודגש הפער בתפיסת העולם בין האישה מהכוכב הירוק לבין המפגש שלה עם כדור הארץ, במגוון קטגוריות שנזכרות למעלה. המפגש עם האורחת משנה את התנהגות הזולת בהתאם.
נסו לזהות את הקטגוריות בהן קיים חוסר/עודף אצל מילה (האורחת מהכוכב הירוק) ואצל האנשים אותם היא פוגשת. 

התפתחות מתוך הקטגוריות

בתהליך הביוגרפי אנו מזהים את הלקות הקטגורית, וחוקרים את התגלות הקרמה דרך לקות זו. לדוגמא: אדם שיש לו לקות בקטגוריית הזמן - נוטה לאחר, או להקדים, יפגוש רגשות משמעותיים באירועים בו לקות זו באה לידי ביטוי. הכיוון של ההתפתחות הרוחנית הוא הפיכת הלקות הקטגורית מקונספט לזרע העתיד - מדבר שדרכו פעלה הקרמה אל יכולת שמשרתת את היעוד הרוחני.
אירוע ביוגרפי

אירוע ביוגרפי


שרית בת 48, ומאז ילדותה נטתה לאחר לפגישות, לאירועים, ולכל מקום. היא נודעה בקרב משפחתה וידידיה כאישה שקביעה איתה מחייבת לפנות זמן, סבלנות ואי-ידיעה, היא תמיד מאחרת, לעיתים בדקות ולעיתים בשעות. 
בחקירה ביוגרפית כנה ואמיצה התגלה הקונספט שחי בה: עבורה 'להגיע בזמן' זו כפייה שמעוררת בה תחושה שמציבים לה גבול, שכולאים אותה, שהיא מאבדת את השליטה על החופש שלה 'לעשות מה שבא לה ומתי שבא לה' - תחושה בלתי נסבלת  שנובעת מהאסטרלי.

דרך סיפור הלידה ואירועים משמעותיים בחייה, מצאנו שעצם האיחורים שלה 'כופים' על האחר את הזמן שלה. למעשה היא מקיימת כלפי הזולת את חוסר המוסריות שהיא מתנגדת להרגיש אם תתאמץ לא לאחר. 
הכפייה שהיא מרגישה היא הגמול הקרמתי עבור חוסר מוסריותה. 
הסכמה להרגיש את הכפייה, את הכאב שהיא גרמה/גורמת לאחר, תאפשר איזון של הקרמה שלה והתרחבות המנעד הרגשי לעבר יכולת הכרות עם גבול, סופיות, כפייה, ואפשרות לשאת בשיוויון נפש רגשות אלו.