חברים וחברות יקרים,

חודש אדר החגיגי והאופטימי ירד מנכסיו,

'מרבין בשמחה' אאוט והקורונה אין עכשיו!

ניקיתי את הבית וסידרתי ארונות ומגירות, 

בדקתי מלא מבחנים ועשיתי בינג' סדרות. 

חג הפסח, התכניות והחרות קיבלו ביטול, 

אני סגורה בבית, אך מחשבותיי יצאו לטיול: 

יציאת מצרים - מיתוס של חלום שהתגשם,

מ'עבדים היינו' לבני חורין בעזרת השם.

ומאז עברה צוואת בני ישראל מדור לדור,

חייבים אנו את סיפור יציאת מצרים לזכור. 

אך את סיפור ההגדה אנו פוגשים רק בפסח,

בעודנו סופרים את הדקות לארוחה במתח.

מדי פעם עוצרים לעשות חשבון נפש אישי:

מעין 'יציאת מצרים' בשאיפה לשינוי ממשי. 

ומגלים שלא עמדנו בהבטחה וחזרנו למרוץ,

'כוחו של הרגל', מנחמים עצמנו בתירוץ.

ולמרות הרצון מציאות עולה על כל החלטה,

איך אומר יהודה ברקן? "חייך, אכלת אותה!"

ואז 'סטופ כדור הארץ' ללא אזהרה מוקדמת!

מציאות חיינו קרסה, מורדמת ומונשמת.

חוסר אונים וודאות -חסל סדר יום הגיוני!

הפכנו לשחקנים ראשיים בסרט מדע בדיוני.

"כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים" -  

עתה הזמן לבחור: נשברים או מסתגלים?

הכנתי לי יומן שבועי ולוח משימות מתוקן:

משימות ההווה והעתיד בקונספט מעודכן.

אין לאן ללכת והתפנה לי לא מעט זמן, 

ונתקלתי בפרסום של 'מתנדבי רמת-גן'. 

אנשים מדהימים שנשמתם אומנותם,

מסביב לשעון עוזרים למי שצריך אותם.

רשימת כתובות ארוכה ואני השליחה במסכה,

שיעור בפרופורציה והבנה כמה אני ברוכה.

מפיקה מהמצב את המקסימום האפשרי,

כי מי יודע מה צופן יום המחר המסתורי?

ורק על דבר אחד כולם מסכימים בוודאות:

הסבתות צדקו: חבר'ה, העיקר הבריאות!