בי"א באדר הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל-חי. טרומפלדור אישר לבסוף לכאמיל וכמה מחייליו להיכנס ליישוב, לאחר שטענו כי הם מחפשים צרפתים המתחבאים בו. במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי בחצר תל-חי (תל-חי הייתה בנויה כחצר ענקית), נתקל כאמיל בדבורה דרכלר עם אקדח בידה. אפנדי ניסה לקחת את האקדח מידיה והיא התנגדה וצעקה לטרומפלדור "אוסיה, לוקחים לי את האקדח" ונפלט כדור. בעקבות הזעקה ולמשמע הירייה בטוח היה טרומפלדור כי הערבים תוקפים את אנשיו ולכן פקד לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגינים היהודים נלחמו נגד הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמיל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן מבפנים. במהלך אחת ההפוגות הצליח כאמיל לסגת מעליית הגג ולחבור שוב לאנשיו. הקרב נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמיל ואנשיו ונסוגו. למרות נסיגה זו, האובדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגני תל חי הוביל לנטישתו. על שמם נקראת העיר קריית שמונה. 

סוס היה  סופר ומאייר אמריקאי הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר. במאי 1954 פרסם מגזין לייף דו"ח שמסקנתו הייתה שילדים מתקשים ללמוד לקרוא בגלל אופיים המשעמם של ספריהם. המוציא לאור של סוס חיבר רשימה של 400 מילים חשובות לדעתו, וביקש מד"ר סוס לבחור 250 מילים מתוך הרשימה ולכתוב ספר שמורכב מהן בלבד. סוס כתב הספר "חתול תעלול", שמכיל 236 מהמילים שניתנו לו. הספר המשיך את סגנון הציור והחריזה המצוי ביצירותיו המוקדמות של סוס, והפגין את אותו כישרון יצירתי, אבל בשל אוצר המילים הפשוט שלו היה קריא גם לקוראים מתחילים. סוס חיבר גם ספרים למבוגרים באותו סגנון של חריזה ואיורים, לדוגמה: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" ו"זקנים רק פעם אחת", סאטירה על בתי חולים וחיי קשישים. ספריו של סוס זכו לפופולריות עצומה ברחבי העולם, ומספר העותקים שנמכרו הוא מעל 222 מיליון.

בקיץ 1952 פרסם מלכיאל גרינוולד, קשיש ירושלמי תימהוני, עלונים בהם הואשם קסטנר בשיתוף-פעולה עם הנאצים בתקופת השואה; בהשתתפות-בעקיפין בהשמדתה של יהדות הונגריה בידי הנאצים; בהשתתפות בגזל רכוש יהודי ולאחר המלחמה, בסיוע לפושע-מלחמה נאצי. מכיוון שקסטנר היה עובד-מדינה החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, חיים כהן, להעמיד לדין את גרינוולד בגין הוצאת-דיבה. פרקליטו של גרינוולד, עו"ד שמואל תמיר – לימים אישיות פוליטית בולטת ושר בממשלת ישראל – ניהל את הגנתו של גרינוולד בדרך שהפכה את קסטנר ממאשים למעמד של נאשם. ביוני 1955 הסתיים המשפט בזיכויו של גרינוולד ממרבית האישומים שהועלו נגדו – ובהכתמתו של קסטנר. בזיכרון הציבורי נחקק משפט אחד בפסק הדין שכתב שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר בנימין הלוי: "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". בעקבות המשפט נרצח קסטנר. המדינה ערערה, ופסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר הרצח, טיהר את קסטנר, ברוב דעות, מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, רצח בעקיפין של יהודי הונגריה ושותפות גזל עם הנאצים.

הצוללת שהיתה בשירות חיל הים הישראלי, נרכשה מהצי הבריטי ב־ 1965. היא שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בצוות ישראלי שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. דיווח המיקום האחרון התקבל מהצוללת ב-24 בינואר 1968 בשעה 06:00 בבוקר מדרום לקצה המזרחי של כרתים, והשדר האחרון התקבל ממנה 18 שעות מאוחר יותר. על אף חיפושים נרחבים שנערכו אחריה על ידי אוניות, צוללות וכלי טיס, לא נמצאה הצוללת על פני המים והיא הוכרזה כאבודה. כל 69 אנשי צוותה נספו. המידע וההערכות על הסיבות לאובדנה לא פורסמו, ובדעת הקהל בישראל נוצרה תעלומה וטראומה לאומית. ב-28 במאי 1999, 31 שנים וארבעה חודשים לאחר היעלמה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי אוניית החיפוש של חברת נאוטיקוס.

בכך נקבע גבולה הדרומי של ישראל. הדגל שהונף באילת נקרא ''דגל הדיו''. דגל ישראל המאולתר, עשוי בד לבן ודיו, הונף על ידי חיילי חטיבת הנגב, לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש במסגרת מבצע עובדה. צילום המעמד הפך לאחד מסמלי מלחמת העצמאות והפך עם השנים לגרסה הישראלית המקבילה להנפת הדגל באיוו ג'ימה.

המעברות הוקמו כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה, ונועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם. הקמת המעברות מנעה את השתלבות העולים כמו גם מציאת מקורות פרנסה. הבתים במעברות היו דלים ביותר מכיוון שתוכננו כפתרון זמני בלבד. סוגי המבנים הנפוצים במעברות היו: אוהלים, בדונים (מבנה דמוי צריף עשוי בד), פחונים (מבנה עשוי פח), אזבסטונים (מבנה עשוי אזבסט) וצריפונים. מצב התברואה במעברות היה קשה, מספר המקלחות ותאי השירותים היה קטן ביחס לאוכלוסייה והמזון הוכן בתנאים שאינם מאפשרים שמירה על נקיונו. אספקת המים למעברות לא הייתה מספקת, ולא הייתה תאורה ברחובות. במעברות רבות לא היו כבישי גישה . כמו כן, אף שהעלייה ההמונית בשלוש השנים הראשונות להקמת המדינה הייתה מורכבת מיוצאי אסיה, צפון אפריקה, אירופה ואמריקה בחלוקה כמעט שווה, היוו יוצאי אסיה וצפון אפריקה כ-80% מתושבי המעברות בעיקר בשל מדיניות מפלה של הגופים האחראים על ההתיישבות במדינה. 

מרקס היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט מהפכני גרמני-יהודי. לפי השקפתו של מרקס, המציאות היא קונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים - המדכאים (המעמד הבורגני) הם בעלי אמצעי הייצור והמדוכאים (מעמד הפועלים, הפרולטריון) הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. הבורגנות מדכאת את הפרולטריון. לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית. מרקס טען שהמהפכה תבוא כיוון שהקפיטליזם מכיל סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב. מעמד הפועלים, לכשיתאחד ישנה את תנאי חייו באמצעות מהפכה שתמוטט את הסדר החברתי הקיים: במהפכה זו ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור ויקים את החברה הסוציאליסטית, בה אין מנצלים ומנוצלים, קניין פרטי, כסף, מדינה או משפחה.

קיסר הרחיב את גבולות הרפובליקה ואת תחום השפעתה של התרבות הרומית ונותר השליט הבלתי מעורער של האימפריה הרומית. הוא הכריז על עצמו כדיקטטור לכל ימי חייו, וריכז את הכוח הפוליטי בידיו. הרצח אירע בתיאטרון פומפיוס, המקום שבו התכנס הסנאט. כאשר הגיע קיסר לתיאטרון, התקיפה אותו קבוצת סנאטורים. בראשה של הקבוצה, עמדו מרקוס יוניוס ברוטוס וגאיוס קסיוס לונגינוס, שראו עצמם כמגיני העם הרומי מפני עריצותו של קיסר. קיסר נדקר 23 פעמים, ונפל למרגלות פסלו של פומפיוס שהוצב בתיאטרון. ברוטוס, מראשי קושרי הקשר, היה איש שזכה לאמון ולביטחון רב מצדו של יוליוס קיסר. בראותו את ברוטוס מתנפל עליו אמר קיסר: "הגם אתה, בני?". במחזה "יוליוס קיסר" של שייקספיר, הפך המשפט הזה למשפט המפורסם, "אט טו, ברוטה?" ("Et tu, Brute"), שבעברית פירושו "הגם אתה, ברוטוס?" משפט המשמש עד היום כסמל לתגובתו של אדם, החווה בגידה קשה באמון שנתן בחברו הטוב. הקושרים לא זכו לאהדת ההמונים שפנו נגדם ועוד ביום מותו של קיסר ניסה להרוג כמה מן הקושרים. הפולחן לקיסר נוצר באופן ספונטני ביוזמת המוני העם שהקימו מזבח לקיסר במקום שריפת גופתו ונשבעו בשמו.

קוך היה רופא ומיקרוביולוג גרמני, מהאבות המייסדים של מדע הבקטריולוגיה והמיקרוביולוגיה. הוא זיהה את הגורמים למחלות שחפת, כולרה וגחלת (אנתראקס) וסיפק בסיס ניסויי לזיהוי מחלות זיהומיות, שכולל ביצוע ניסויים בבעלי חיים ובבני אדם. קוך יצר ושכלל שיטות מחקר בתחום המיקרוביולוגיה וגילה תגליות מפתח בתחום בריאות הציבור. המחקר שלו הוביל לזיהוי העיקרים של קוך - ארבעה קריטריונים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי, ונותרו עד היום "תקן הזהב" במיקרוביולוגיה רפואית. עבור תרומתו לחקר השחפת, זכה קוך בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1905.

את הרעיון להקמת המגדל הגה גוסטב אייפל, שהיה אדריכל ומהנדס במקצועו, בעקבות מחקריו על שימוש בפלדות מעולות לבניית גשרים. רבים התנגדו לבניית המגדל, ובהם מדינאים ואנשי רוח. למרות זאת תוכנית הבנייה אושרה על ידי ממשלת צרפת. הבנייה ארכה שנתיים, חודשיים וחמישה ימים, והמגדל נחנך ב-31 במרץ 1889, כשגוסטב אייפל טיפס את 1,665 המדרגות לקומה השלישית והתכבד בתליית הדגל הצרפתי על התורן. עלות הבנייה כוסתה בתוך שנה, ממכירת כרטיסי כניסה לתערוכה. כיוון שגוסטב אייפל היה אדם מתוחכם, והשתמש בטכניקה חדשנית ומועילה לבניית המגדל, הגיע האייפל לגובה של 324 מטרים - המגדל הגבוה בעולם, וגוסטב אייפל החזיק בשיא זה למשך זמן רב מאוד.