שנת הלימודים תש"ף הסתיימה. לא כפי שרצינו, אבל הסתיימה. לצערי, גם לא נוכל השנה לקיים את טקס סיום י"ב כהלכתו, וגם המפגשים בכיתות יהיו ללא הורים. זה לא ימנע מאיתנו לזכור את מחזור ע"ט בחיבה גדולה ולפרגן לצוות השכבה בראשותם של מירון, רחל ונעמה (הקטנה...) בחיבה גדולה לא פחות. 

שנת תש"ף תיזכר כשנת ה"קורונה". משבר ה"קורונה" והסגר שנכפה בעקבותיו, ובפועל עדיין לא השתחררנו ממנו, הוביל לכמעט מיליון מובטלים. בשבוע האחרון מתרבות ההפגנות של העצמאים ואנשי התרבות הקורסים כלכלית. בעלי מסעדות, בתי קפה, סוכנויות נסיעות ותיירות, חנויות, שחקנים, תאורנים, צלמים ועוד רבים סופגים חובות עצומים ונאלצים לסגור את עסקיהם. אנשים שמשלמים מסים כל חייהם, שתרמו ותורמים לצה"ל, לחברה הישראלית, לסדר החברתי, מוצאים את עצמם בלי פרנסה, אבודים ועזובים. שרי הממשלה השונים מפזרים הצהרות תמיכה ועידוד חדשות לַבּקרים. לא ברור שיש להן כיסוי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת שצעירים עד גיל 24 הם מהנפגעים העיקריים של המשבר, אבל זה ממש לא נעצר אצלם.    

השבוע אנחנו קוראים את פרשת "בלק". בהפטרה אנחנו מהרהרים בדבריו של הנביא מיכה שמזכיר את הסיפור על בלק ובלעם, אבל יותר חשוב – מלמד אותנו שהאל הכול-יכול, היושב במרומים, אינו חפץ באלפי אילים. אינו חפץ ברבבות נחלי שמן. להפך. הדרך הנכונה לעבוד את האל, הדרך הרצויה, היא זו הצנועה, המפזרת אהבת חסד. החיים הפשוטים, המתנהלים לפי חוקים צודקים ומשפט צדק, לפי ערכי המוסר וראיית האחר, לפי טובת הכלל ולא רק טובת היחיד, הם החיים הרצויים, הם מה ש"ה' דורש ממך...". זו עבודת האל הרצויה, המוערכת.

לו רק מנהיגינו הבכירים ביותר היו חוזרים ומעיינים בדברי חוכמה אלו, היו מאמצים דרך חיים שנראה שנשכחה זה מכבר ואינה אלא מושא ללעג, היו מבינים שמנהיג אמיתי רואה את טובת האחר לנגד עיניו, את טובת המונהגים, ולא את טובתו שלו. מטרידה לא פחות היא העובדה שרבים-רבים בעם אינם דורשים זאת ממנהיגינו, אלא משוכנעים שהטבות מפליגות הן חלק ממה שמגיע לאותם מורמים מעם. זה המעט שאנחנו יכולים להחזיר להם, שמקדישים את חייהם לטובתנו, אומרים האומרים. אלא שמיכה מלמד אותנו שזו תפיסה שגויה. מי שבוחר להקדיש את חייו למען הכלל, עושה זאת מתוך אמונה וראיית האחר. לא מתוך רצון לקבל גמול חומרי. דווקא מנהיגינו צריכים ללמד אותנו צניעות. דווקא מהמנהיגים מצופה לשמש דוגמה. הכיצד שכחנו את תוכחת הנביאים? מדוע איננו מפנים מקום לאמיתות פשוטות אלו?