לפני כמה שנים ניהלתי קבוצה לאימהות צעירות.
באותם ימים נשלחו טילים רבים לאזור המרכז,
ומדינת ישראל החליטה לפתוח במבצע צבאי נגד ארגוני הטרור, ולהשלטת סדר ברצועה.
שאלתי את האימהות האם הן מעוניינות להיפגש למרות המצב הטעון?
"בדיוק בזמן כזה
כשהבלבול והצער גדולים כל כך,
צריך לקבל הנחיות ברורות איך להתנהל עם הילדים", הן אמרו.
נפגשנו לעבודה טעונה!
מתח וחרדה של האימהות ושל ילדיהן באוויר.
אחת האימהות בקבוצה, נקרא לה ענת (שם בדוי), לא התרגשה.
"אני לא מפחדת", היא אמרה.
"יש לי הרבה קרובי משפחה מגויסים!"
"בדרום!"
"אבל אני רגועה ולא מפחדת!", היא חזרה שוב על מה שאמרה קודם.
רוב המפגש היא ישבה ושתקה.
הדיונים בנוגע לפחדים עקב המצב, לא דיברו אליה.
היא התערבה רק בשביל להביע את העמדה של החזק.
לפני שנפרדנו, שאלתי את האימהות, מה הן לוקחות הביתה מהמפגש.
ענת ביקשה את זכות הדיבור.
"קלטתי הערב, עד כמה אני בהכחשה!
אני מספרת לעצמי סיפורים של גבורה, שאני לא מפחדת.
הערב הצלחתי לפגוש את עצמי ולהבין שאכן יש בי דאגה רבה ופחד גדול לשלומם של כולם"!
האם לא היה עדיף להשאיר את ענת עם תחושת הגבורה שהיא הרגישה?
על מה ולמה להפגיש אותה עם תחושות של פחד ודאגה?
אכן, גם להכחשה יש מקום של כבוד בחיינו.
במיוחד בזמנים בהם עלינו לפעול, להיות ממוקדות בעשייה
ורגשות של פחד וחרדה יימנעו מאתנו לפעול נכון.
אחרי שפעלנו ועשינו את מה שהיינו חייבים לעשות,
אם נמשיך אז להכחיש מה אנחנו באמת מרגישים,
נתחיל לחפש סביבנו ריגושים כדי לחזק את ההכחשה.
ריגושים כמו אכילה מיותרת,
הקשבה מתמדת לחדשות וכו'....
וכל זה כדי למנוע לפגוש את עצמינו ולחוות את מה שאנחנו מרגישות באמת!
בפגישות הבאות, ספרה ענת, שבעקבות המפגש שהיה לה עם רגשותיה האמתיים,
והיכולת להרגיש את הפחד והכאב על האסונות הגדולים,
היא הרוויחה חיבור חזק לעצמה.
היא הייתה מסוגלת להרגיש השתתפות אמתית בצערן של משפחות הנפגעים.
החיבור שלה לבורא עולם קיבל חיזוק עצום ביודעה שהיא תלויה רק בו, ולא בעצמה ובכוחות שלה!
האם את מזדהה עם הסיפור של ענת?
מרגישה צורך לפרוק את המתח שהצטבר לך בימים האחרונים
בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"?
אשמח לעזור לך (בהתנדבות).
אפשר להתקשר אלי למספר 054-4663956 בין השעות 21.30 – 23.00.
לפרטים נוספים, פני אלי למספר 054-8449412 | 054-4663956