image
והפעם בפינתנו: כתבה אודות אביגדור (אבי) בר-נס ז"ל
אביגדור (אבי) בר-נס הי"ד
בוגר מחזור ל"ד, 1975
מאת: יעל בן-שלמה יב7
אביגדור (אבי) בר-נס נולד ב-9.8.1957 ונפל בצוֹר ב- 4.11.1983 בעת מילוי תפקידו כאיש שב"כ בלבנון/ בן 26 היה בנופלו.
פניתי לאלי, אחיו של אבי ז"ל' בבקשה שישתף אותנו, התלמידים, ויספר לנו על אבי. הוא השיב שאמו רחל הלכה לעולמה ולספר על אבי רק היא הייתה יכולה. הוא הבטיח לשלוח חומרים שהעביר לא מזמן ליחידה של אבי ולאחר מספר חודשים, שבוע לפני יום הזיכרון, העביר לי אותם. 
עברו 37 שנים מיום שאבי נהרג בפיצוץ בניין המנהלה בצור בהיותו איש שב"כ המשרת בלבנון. 
אלי השיב לנציגת היחידה "גם אם זה קורה לשנה, לחמש .. ואחר כך תהא תקופת שקט, אז אשרינו שזכינו לעשות את הדבר הנכון עד שיקום הדור הבא שיעשה זאת שוב ... כל דור אמור להיות אחראי על הערך והמורשת שהונחלה לו, וזה כולל ללא ספק את הנצחת הנופלים בשם ובזהות! לא כקולקטיב, אלא אחד-אחד והלוואי ותמיד נמצא עדיין בני משפחה בריאים וצלולים שיהיה עם מי לדבר!" והיא משיבה: "להנציח זה ערך".
היא כותבת על תחושותיה מהשיחה: "לקחת את ערך ההנצחה על הכתפיים ולהסביר אותו למי שחושב אחרת זה אתגר". 
אני הבנתי מהקטעים ששלח עד כמה קשה לו הפרידה מאחיו גם היום, לאחר 37 שנים, שהוא אולי חושש שהריאיון הוא רק "למען הפרוטוקול", כאילו סימנו "וי" על המשימה, ואנו נותיר אותה על המדף ואתו השכחה, ובמילותיו הוא: "אני לא מבין למה צריך את הסיפורים, למי זה משנה בכלל".
בדיאלוג עם המראיינת היא מקשה: "לך יש אבל פרטי. האבל שלנו הוא בעיקר ציבורי/מערכתי. לך יש את אבי בזיכרון המשפחתי, אבל לנו, ובוודאי אחרי כל כך הרבה שנים, לא נותר, זולת לחברים אישיים". והוא משיב לה: "בדיוק, לאחר כל כך הרבה שנים למי ולמה זה מועיל".
37 שנים אחר נפילתו כותב על אבי מי שהיה לימים ראש השב"כ, ח"כ אבי דיכטר
image
אבי היה אחיו היחיד והקטן של אלי, שניהם בוגרי "אהל-שם". כמנהגם של שני אחים, הם רבו והתקוטטו. "היינו כמו חתול ועכבר עד הצבא. אז קרה משהו, לא יודע, אולי התבגרנו, בשלנו, משהו בטח קרה, ומאז הרגשתי ממש שהקשר הוא קשר קרוב, קשר של אחים."

"בצבא שירתּי כטייס", סיפר אלי, "אבי קיבל ממני את כל הסממנים שאהב כל כך... הוא דווקא כן היה מחובר לעולם החומר: אהב את מעיל הטייס עם הפרווה, את משקפי הטיס, השעון. בכל פעם שקיבלתי משהו, ישר העברתי אליו. אהבתי לתת לו - לימים אהבתי לעצב דברים מעור והכנתי לו תיק עם מקום לאקדח והוא ממש אהב אותו".
"היינו מאוד שונים. אבי היה חזק בתחום הרגשי, הוא מאוד אהב ילדים וגם אהב לצלם ... אני תוהה אם שמרתי על הצילומים שהוא צילם ... בעבר חשבתי להנציחו דרך צילומיו. הטרחה שזה דרש ולדעת שאולי זה חסר טעם ויום אחד חוברת כזו תשכב כאבן שאין לה הופכין, מנעו ממני לעשות זאת".
לאחר שאבי נפל, אִמם רחל, שהקפידה להגיע לכל טקס והנצחה, דרשה שיפסיק לטוס. "אמא ממש ביקשה שלא אטוס יותר ... נאלצתי לזמן-מה לשקר לה ולהרגיע שאני לא – כשאני כן. בסוף הפסקתי, בעצם בשביל אמא - בגלל אבי, בגלל שאבי נהרג ונשארתי בן יחיד".
הוא מספר: "את יודעת שהתבוננתי באצבעות של הנכד שלי, קלטתי שיש לו את האצבעות של אבי. חשבתי לעצמי הרבה פעמים איך אנחנו, המשפחות, אני, בכל אופן, יום-יום אני נושא את אבי בתוכי, חי אותו, חושב עליו ... ואתם, עם השאלות והטקסים והחוברות, לא נותנים לשכוח."
אלי חותם את דבריו – "הספר הזה סופו על מדף נטוש."
בארכיון בית הספר מצאתי אוצרות. אבי, שסיים את התיכון במגמה הריאלית, היה פעיל בעיתון בית הספר. מצאתי מאמר שכתב, צילומים ותשבץ, כאילו נכתבו אתמול. עבורי, שנולדתי בשנת 2003, למי שנפל אין זיכרון מלבד שם. העיסוק בחומרים מאחורי השם חשפו בפניי דמות וסיפור שאפשר לנצור, לזכור ולא לשכוח.
ביום הזיכרון לחללי צה"ל הניחו נציגי התלמידים ודורית קפון זר על קברו ועל קברם של נופלים נוספים מבית הספר.
מתוך עיתון "אהלון" – גיליון 1975
image
image
image
לאחר נפילתו, כתבה עליו נציגת היחידה שיר: 
עַם שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ / נֹגַהּ
הוּא הָלַךְ, וּמַהִי זְכוּתֵנוּ לִתְבֹּעַ
פִּסַּת זִכָּרוֹן מִמִּי שֶׁכְּבָר אֵינֶנּוּ?
הֲלָנוּ הַמַּנְדָּט לְהַשְׁמִיעַ וְלִשְׁמֹעַ
מִי הָיָה הָאִישׁ, לְנַכְסוֹ לְעַצְמֵנוּ?! 
הַאִם זֶה בִּשְׁבִילוֹ, אוֹ לְלִבֵּנוּ שֶׁבֵּנְתַיִם
בִּקֵּשׁ מֵהַמַּצְפּוּן לְשַׁכֵּךְ מְעַט כְּאֵב?..... 
הֶחָשׁוּב הוּא כִּי הָיָה הוּא יָפֶה וִירוֹק עֵינַיִם, 
עַתִּיר חָכְמַת חַיִּים וַאֲפִלּוּ רֹחַב לֵב?! 
תִּלֵּי תִּלִּים מִלִּים, שִׁירִים, אוּלַי מָקָאמָה, 
לְעוֹלָם כְּבָר לֹא נֵדַע מַדּוּעַ וְגַם לָמָּה... 
הוּא כֵּן, אוֹ לֹא "צוֹפֶה", אִם נָחָה דַּעְתּוֹ, 
אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים, בּוֹחֲרִים בּוֹ וְאִתּוֹ! 
כְּמוֹ רִכְסֵי הָרִים, לְכָל אָדָם שְׁכָבוֹת, 
מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים,מַעֲשִׂים וַאֲהָבוֹת. 
זוֹ זְכוּת שֶׁכְּמוֹ "מִנְהָג", כָּל אֶחָד מֵבִין, 
מִתֹּקֶף הֲמוֹרֶשֶׁת, הוֹפֵךְ בַּסּוֹף לַ"דִּין"! 
הֲלַכְתֶּם לֹא לַשָּׁוְא, חַיֵּיכֶם כְּ'מִנְחָה', 
הָפְכוּ פֹּה אֶת דַּרְכֵּנוּ, שְׁקֵטָה וְנִנּוֹחָה... 
וּמָה נוּכַל לִכְתֹּב, לָשִׁיר וְגַם לֹאמָר, 
לְמִי שֶׁבְּדָמוֹ שִׁלֵּם מְחִיר יָקָר?! 
חָרַטְנוּ עַל דִּגְלֵנוּ, צָרַבְנוּ זֹאת כְּ"עֵרֶךְ", 
לָדוּשׁ וְגַם לָדוּן וְגַם לִזְכֹּר בְּ"שֵׁם", 
בִּשְׁבִילִי וּבִשְׁבִילְכֶם וּבִשְׁבִילֵי הַדֶּרֶךְ
וּבֶטַח בִּשְׁבִיל מִי שֶׁכְּבָר אֵינוֹ נוֹשֵׁם... 
הֵיכָן שֶׁהוּא נִגְמַר, אוּלַי אֲנִי מַתְחִיל, 
הֵיכָן שֶׁהוּא עָצַר, אֲנִי מוֹשְׁכוֹת לוֹקֵחַ, 
מוֹרֶשֶׁת נְעַצֵּב וְזִכָּרוֹן נַנְחִיל - 
בְּלִהְיוֹת אָדָם וְעַם שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ!! ...... 

מקומות שאבי ז"ל הונצח בהם:
אבי מונצח גם באתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין בגלילות, באנדרטה לזכר עשרים ושמונה חללי אסון צור השני הישראלים שנמצאת בשומרה, סמוך למפקדת עוצבת ברעם, בבתי יד לבנים ברמת גן וברחובות, בתיכון "אֹהל-שם" ברמת גן שבו למד וביד זיכרון לבני גוש דן שנפלו במערכות ישראל, בבסיס תל השומר.
image